- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (כב ל)
יש לעיין במי שצריך לאכול משום פיקוח נפש, שהדין הוא ש"מאכילין אותו הקל הקל תחילה", ויש לפניו נבילה וטריפה, איזה מהם נחשב קל יותר. והנה בחידושי מהרא"ל צינץ על הלכות טריפות (סי' ל"ג ס"ק ג') נקט בפשיטות דאיסור נבילה חמור יותר מטריפה, ומי שאחזו בולמוס ויש לפניו נבילה וטריפה מאכילים אותו טריפה. אך לא פירש טעמו של דבר.
ולכאורה יש מקום להבין מסברא, שאיסור נבילה חמור יותר, כיון שנבילה מטמאת במשא, וכן מצינו במכילתא (בא מסכתא דכספא פרשה כ') "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתנו, והלא דברים קל וחומר, מה נבלה שהיא מטמאה במשא, הרי היא מותרת בהנאה [שהרי התיר הכתוב ליתנו לגר], טרפה שאינה מטמאה במשא, אינו דין שתהא מותרת בהנאה", עכ"ל. הרי שאיסור נבילה נחשב חמור יותר מחמת שהוא מטמא במשא, ומכח זה לומדים ק"ו שאם נבילה מותרת בהנאה, קל וחומר טריפה.
אמנם בגמ' בזבחים ע. "אלא אמר רבא התורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, יבוא איסור טרפה ויחול על איסור חלב, וצריכי דאי אשמעינן נבלה משום דמטמא אבל טרפה אימא לא, ואי אשמעינן טרפה משום דאיסורא מחיים אבל נבלה אימא לא, צריכא". משמע דכנגד החומרא שיש בנבילה שהיא מטמאה, יש חומרא גם בטריפה שהיא חלה מחיים. אך מ"מ מסתבר שחל מחיים הוא רק "פירכא" על הק"ו, אבל מה שיש בו טומאה הוא חומרא בעיקר האיסור, ועדיין צ"ע.
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (כב ל)
יש לעיין במי שצריך לאכול משום פיקוח נפש, שהדין הוא ש"מאכילין אותו הקל הקל תחילה", ויש לפניו נבילה וטריפה, איזה מהם נחשב קל יותר. והנה בחידושי מהרא"ל צינץ על הלכות טריפות (סי' ל"ג ס"ק ג') נקט בפשיטות דאיסור נבילה חמור יותר מטריפה, ומי שאחזו בולמוס ויש לפניו נבילה וטריפה מאכילים אותו טריפה. אך לא פירש טעמו של דבר.
ולכאורה יש מקום להבין מסברא, שאיסור נבילה חמור יותר, כיון שנבילה מטמאת במשא, וכן מצינו במכילתא (בא מסכתא דכספא פרשה כ') "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתנו, והלא דברים קל וחומר, מה נבלה שהיא מטמאה במשא, הרי היא מותרת בהנאה [שהרי התיר הכתוב ליתנו לגר], טרפה שאינה מטמאה במשא, אינו דין שתהא מותרת בהנאה", עכ"ל. הרי שאיסור נבילה נחשב חמור יותר מחמת שהוא מטמא במשא, ומכח זה לומדים ק"ו שאם נבילה מותרת בהנאה, קל וחומר טריפה.
אמנם בגמ' בזבחים ע. "אלא אמר רבא התורה אמרה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, יבוא איסור טרפה ויחול על איסור חלב, וצריכי דאי אשמעינן נבלה משום דמטמא אבל טרפה אימא לא, ואי אשמעינן טרפה משום דאיסורא מחיים אבל נבלה אימא לא, צריכא". משמע דכנגד החומרא שיש בנבילה שהיא מטמאה, יש חומרא גם בטריפה שהיא חלה מחיים. אך מ"מ מסתבר שחל מחיים הוא רק "פירכא" על הק"ו, אבל מה שיש בו טומאה הוא חומרא בעיקר האיסור, ועדיין צ"ע.
◆ ◆ ◆
עוד יש לדון, שבנבלה מלבד הלאו של "לא תאכלו כל נבילה" ישנו גם איסור עשה של "אינו זבוח", כמו שכתבו בתוס' (שבועות כד. ד"ה האוכל) דכתיב (דברים יב) וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל, אבל מה שאי אתה זובח לא. משא"כ באיסור טריפה שאין בו עשה זה של אינו זבוח, שהרי נשחטה הטריפה, וא"כ איסור נבילה חמור שהוא לאו ועשה (כלומר לאו הבא מכלל עשה), ואילו טריפה אינו אלא בלאו לחוד. וכן כתב לדון בשו"ת מלבושי יום טוב (קונטרס מאכילין אותו הקל הקל סי' ג') שדן בשאלה הנ"ל, לענין "מאכילין אותו הקל הקל תחילה", בחולה שיש בו סכנה שיש לפניו נבילה או טריפה, וצידד כנ"ל, שבנבילה ישנו עשה של אינו זבוח, משא"כ בטריפה.
אמנם בספר הערות וביאורים עמ"ס חולין (לרבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל) כתב, שגם בטריפה ישנו איסור אינו זבוח, דהנה כתב הגרי"ז (בספרו על הרמב"ם במכתבים שבסוה"ס) בשם אביו הגר"ח, שאיסור טריפה אינו איסור מחודש אלא הוי חסרון במעשה השחיטה, והוכיח כן ממה שבן פקועה שאמו טריפה אינו ניתר באכילה בשחיטת אמו, והרי הולד אינו טריפה, אלא על כרחך שחסר בשחיטת האם. וכן חקר בזה באתוון דאורייתא (כלל ט"ז), וכתב להוכיח דבטריפה חסר בהיתר השחיטה, ממה דאיצטריך קרא בחולין עד. ששחיטת טריפה מטהרת מטומאת נבילה, ואם ליכא חסרון בשחיטה לא היה צריך קרא לזה, דמהיכי תיתי שיטמא. ולפי"ז כתב בהערות וביאורים שם, שגם בטריפה איכא איסור עשה של "אינו זבוח".
וכן כתב באמרי משה סי' ב' אות ל"ג, שבטריפה יש ג"כ איסור עשה של "אינו זבוח", לפי המבואר שחסר בהיתר השחיטה לגבי אכילה. ועי"ש מה שיישב בזה את קושיית הריצב"א בתוס' בשבועות שם.
ומעתה לנידון שלפנינו, לענין הקל הקל תחילה בנבילה וטריפה, שבמלבושי יו"ט נקט דאיסור נבילה חמור יותר משום שיש בו גם עשה של "אינו זבוח", משום שנקט בפשיטות דבטריפה ליכא איסור אינו זבוח, אך לפי הנ"ל גם בטריפה איכא איסור עשה דאינו זבוח, ושוב שקולים הם.
ובעיקר הנידון מצד עשה ד"אינו זבוח", הנה אי"ז מוסכם כלל דהוי עשה, ונחלקו בזה הראשונים, שדעת הריצב"א בתוס' שם שאין איסור עשה של אינו זבוח, וכן כתבו בדעת רש"י (חולין ט.) שכתב שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו איסור אבר מן החי ומחזיקין מאיסור לאיסור ולא כתב משום "אינו זבוח", וכן הרמב"ם לא הזכיר איסור בזה, ולפי דבריהם ודאי יהיו נבילה וטריפה שקולים, שבשניהם אין עשה.
◆ ◆ ◆