אנסה את שלי מתוך תקווה שבאת לשמוע ולא להשמיע.שאלה שנשמעת מאד ישיבתית קלאסית – אבל אני חותר להגיע למסקנה יסודית כלשהי.
כך שכרגע אציג את השאלה כפשוטה – מדוע הגמרא לא תוהה אודות קיומו של פסוק עבור "לא תרצח" ו"לא תגנוב" ש"למה לי קרא – סברא הוא".
אתה לא שואל שאלה באוויר, השאלה שלך היא בדימוי מילתא למילתא ואתה שואל מה ההבדל בין הממע"ה והפ"ש ללא תרצח.
וכאן התשובה פשוטה הוראות שהתורה מטילה עליך אינם נלמדות מסברא, גם אם מסברא ברור לך שרצון ה' שתהיה דבוק בההייליגע הייליגע אלול וכל מחשבתך תהיה תפוסה בו ולא תיפנה ממנו לרגע, עדיין זה לא מחייב אותך.
מה כן, יש דין לבי"ד לדון ולשפוט (שעצם הדין לדון חייב להיות כתוב בתורה), ובאיך לדון ולשפוט ומה עושים בכל מצב ומצב יש כל מיני שאלות שהתשובה היא א' או ב', ואיפה שמסברא אפשר להבין איך נכון לדון, הרי שם התורה לא אמורה להתערב, וכשהיא אומרת איך לדון גם בדבר שאמור להיות מובן מסברא כהממע"ה שם קשה "ל"ל קרא סברא הוא".
(מרפרוף מלמעלה נראה שזה מה שהצל"ח אומר).
נערך לאחרונה:
