הטורי אבן בחגיגה טז ע"ב הקשה, למ"ד שהטעם שאין לוקים על נותר משום דהוי לאו הניתק לעשה (כדעת רבי יהודה, בפסחים פד, ולא כרבי יעקב שהוא משום שאין בו מעשה), אם כן היה לנשים ללקות בנותר, שהרי קיי"ל דאין שריפת נותר נוהגת אלא ביום, ואם כן הוי מצוה שהזמן גרמא דנשים פטורות, ואם כן לדידהו אין זה לאו הניתק לעשה. וכתב שזה תמוה לומר שנשים ילקו וא"א לומר כן.
וכתב הטורי אבן ליישב, דצריך לומר דכהאי גוונא לא מקרי מצות עשה שהזמן גרמא, משום שאין הלילה מבטל המצוה, אלא אותה מצוה עצמה חוזרת למחרת ביום, ואין זה דומה לתפילין (למ"ד לילה לאו זמן תפילין) ששם החיוב של מחר הוא חיוב חדש, אבל כאן היא מצוה שמקיימים פעם אחת, וכין שאין הלילה מבטל המצוה לגמרי, אע"פ שאי אפשר לקיים בלילה, לא מקרי מצוה שהזמן גרמא (וזה שלא כהתוספות שכתבו (במנחות צג:) למשל שסמיכה בקרבן לא הוי מצוה שהזמן גרמא משום דתיכף לסמיכה שחיטה, ולא תירצו כנ"ל).
ובשפת אמת (שם בחגיגה) כתב שאין שום ראיה משריפת נותר, וכתב כמה טעמים בדבר:
א.. דאפי' אם עשה כזו נקרא זמן גרמא, מ"מ כשהעשה בא לתקן הלאו אפי' אשה חייבת, דאין זה ככל עשה רק תיקון הלאו היא, ונכלל בהא ד"השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין, [וציין שכן כתב גם הטו"א גופיה בס' שאג"א (סי' פ"ב) דעשה דתשביתו נוהג בנשים מטעם הנ"ל ע"ש].
ב. אע"ג שהמצוה היא ביום, מ"מ גם אם ישרוף הנותר בלילה יש לומר שאין כאן ביטול עשה להתחייב מלקות, דתיקון העשה היא גוף השריפה, רק התורה נתנה זמן לשריפה, וא"כ אפי' אם אשה פטורה מהמצוה, מכל מקום גם בשריפתה תיקנה הלאו כמו איש ששרפו בלילה.
ג. שריפת נותר מוטלת על הכל, ואם אחד הותיר הכל מצוון עליו לבערו, וא"כ ממ"נ הוי ניתק לעשה, דאפי' אם האשה פטורה יבואו אנשים וישרפו, דמכיון דעכ"פ אפשר להתקיים העשה ע"י אחר אין לוקין, משום דלא דמי ללאו דחסימה שאין בו עשה כלל, דמה"ט אין מלקות בלאו הניתק לעשה כמ"ש רש"י בפסחים (פ"ד) משום שאינו כלאו דחסימה (אמנם לטעם הראשון ברש"י שם משום דהעשה היא תיקון הלאו ודאי לא הוי תיקון עד שהוא בעצמו מקיים העשה).
וכתב הטורי אבן ליישב, דצריך לומר דכהאי גוונא לא מקרי מצות עשה שהזמן גרמא, משום שאין הלילה מבטל המצוה, אלא אותה מצוה עצמה חוזרת למחרת ביום, ואין זה דומה לתפילין (למ"ד לילה לאו זמן תפילין) ששם החיוב של מחר הוא חיוב חדש, אבל כאן היא מצוה שמקיימים פעם אחת, וכין שאין הלילה מבטל המצוה לגמרי, אע"פ שאי אפשר לקיים בלילה, לא מקרי מצוה שהזמן גרמא (וזה שלא כהתוספות שכתבו (במנחות צג:) למשל שסמיכה בקרבן לא הוי מצוה שהזמן גרמא משום דתיכף לסמיכה שחיטה, ולא תירצו כנ"ל).
ובשפת אמת (שם בחגיגה) כתב שאין שום ראיה משריפת נותר, וכתב כמה טעמים בדבר:
א.. דאפי' אם עשה כזו נקרא זמן גרמא, מ"מ כשהעשה בא לתקן הלאו אפי' אשה חייבת, דאין זה ככל עשה רק תיקון הלאו היא, ונכלל בהא ד"השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין, [וציין שכן כתב גם הטו"א גופיה בס' שאג"א (סי' פ"ב) דעשה דתשביתו נוהג בנשים מטעם הנ"ל ע"ש].
ב. אע"ג שהמצוה היא ביום, מ"מ גם אם ישרוף הנותר בלילה יש לומר שאין כאן ביטול עשה להתחייב מלקות, דתיקון העשה היא גוף השריפה, רק התורה נתנה זמן לשריפה, וא"כ אפי' אם אשה פטורה מהמצוה, מכל מקום גם בשריפתה תיקנה הלאו כמו איש ששרפו בלילה.
ג. שריפת נותר מוטלת על הכל, ואם אחד הותיר הכל מצוון עליו לבערו, וא"כ ממ"נ הוי ניתק לעשה, דאפי' אם האשה פטורה יבואו אנשים וישרפו, דמכיון דעכ"פ אפשר להתקיים העשה ע"י אחר אין לוקין, משום דלא דמי ללאו דחסימה שאין בו עשה כלל, דמה"ט אין מלקות בלאו הניתק לעשה כמ"ש רש"י בפסחים (פ"ד) משום שאינו כלאו דחסימה (אמנם לטעם הראשון ברש"י שם משום דהעשה היא תיקון הלאו ודאי לא הוי תיקון עד שהוא בעצמו מקיים העשה).