בלק בַּכְיַין וְקַרְיַין שְׁמַע (1 צופה)

[געגועים]

וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד

בתרגום יונתן: וְאִינוּן בַּכְיַין וְקַרְיַין שְׁמַע וכו'

בפשטות הכוונה כפי שמסופר במדרש הגדול:

באותה שעה משהתחילו לדון אותם בדיני נפשות, הלך שבטו של שמעון אצל זמרי, אמרו לו הן נידונין דיני נפשות ואתה יושב בשלוה ושותק, מה עשה, עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף משבטו, והלך אצל כזבי, אמר לה השמעי לי, אמרה לו בת מלך היא, וכך צוה אותה אביה לא תשמעי אלא לגדול שבהן, אמר לה אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן, תדע לך שהוא כן, שהרי אני לוקח אותך לפניו ולפני כל עדתו ואינן יכולין לדבר כלום, ולא עוד אלא כשאני נכנס הכל עומדין לכבודי, והיה דרכן כשקוראין קרית שמע עומדין בשעה שמזכירין ייחוד השם, בא אליהם באותה השעה ועמדו כולן, סבורה היא שעמדו לכבודו וכו' געו כולם בבכייה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד וכו'.

והנה כתב במגלה עמוקות: ואותן מצעות שהציעה לו כזבי בת צור באיסור, אח"כ הציעה לו בהיתר, ועל זה שחק ורק ובכה ר"ע כשבאה אשתו של אנטריפס הרשע אצלו (ע"ז כ. נדרים נ:), כי זכר מעשיו הראשונים, ובכה בדרך תשובה, שכן בוכים פתח אוהל מועד, ועל שתפס בבלוריתא (סנהדרין פב.) הסריקו בשרו במסריקות של ברזל (ברכות סא:). עכ"ל.

ולהנ"ל, נכלל בזה גם מה שאמרו שם בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק''ש היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, לתקן מה שבא אליהם באותה השעה שקראו קריאת שמע.​

 

[בצ"ל]

והנה כתב במגלה עמוקות:

לחץ כדי לכווץ...

יערות דבש חלק א דרוש ב
ואמרתי מה שאמר יעקב [בראשית מט, ו] בסודם אל תבוא נפשי, זה מעשה זמרי, כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל, כי זמרי נתגלגל בר' עקיבא, וכזבי באשת טורנוסרופס הרשע, ולכך נתגיירה ולקחה ר"ע, כי ראויה לו לזמרי רק שאכל פגה, ולכך בראותה, שחק ובכה, כי שחק שישאנה, ובכה על גלגול הקודם, שהיתה מגפה בישראל שמתו עבורו כ"ד אלפים והם היו תלמידי ר"ע, [יבמות סב ב] וגם ידוע מה שכתב האר"י ז"ל, כי בר"ע היתה נפש יעקב ולכך נקרא עקיבא אותיות יעקב, ותקן נפש דאדם הראשון במותו, ולכך נתעצב אדה"ר במותו, כי מאתו הגיע לו זה (ע"ז ה א, סנהדרין לח ב), ולהיות כי יעקב ידע זה ברוח הקודש, כי נפשו תבא בגלגול עם נשמת זמרי, התפלל שלא יבא אז באותו פעם בימי זמרי, פן חס ושלום יהיה נגרר בתר נשמתו לרוע, רק יהיה אח"כ בימי ר"ע, וזהו בסודם אל תבא נפשי, דייקא והבן:

 

[מחכה]

אמנם הביא הר"י ענגל בשם האריז"ל דר''ע גלגול של יוסף. ובאר זה בארוכה.

...ובהא פליגי דר"ע סבר ילפינן זורק ממושיט ורבנן סברי לא ילפינן כו', נ"ב י"ל פרפרת בזה על פי הגמ' לקמן מ"ט ב' כי קא מספקא לי משום דכתיב והמלאכה היתה דים כו' [וז"ל הגמרא שם במקור למנין ל"ט מלאכות בשבת: יתבי וקמיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי אמר להו ר' חנינא בר חמא כנגד עבודות המשכן אמר להו ר' יונתן בר' אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת בעי רב יוסף (בראשית לט, יא] ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא או לא א"ל אביי וליתי ספר תורה ולימני מי לא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום אמר ליה כי קא מספקא לי משום דכתיב [שמות לו, ז] והמלאכה היתה דים ממנינא הוא והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס או דילמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא והאי והמלאכה היתה דים הכי קאמר דשלים ליה עבידתא תיקו ]

ולפי זה י"ל דר"ע ובני פלוגתיהו תרוייהו סבירא להו דהמלאכה היתה דים ממניינא וא"כ אי נימא דויבא הביתה לעשות מלאכתו הכוונה מלאכה ממש הויין להו מ' מלאכות ומשא"כ אי נימא דלעשות צרכיו נכנס הויין להו רק ל"ט מלאכות

והנה מבואר בס' הגלגולים להאר"י ז"ל כי ר"ע הי' גלגול יוסף וזה שקראוהו בגמ' ע"ש אביו עקיבא בן יוסף והכוונה ברמז שהי' גילגול יוסף כי המגולגל הוא כמו בן להגילגול הקדום והנה לקמן נ"ו א' רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד ולכן כזה ג"כ ר"ע שהי' גילגול יוסף מהפך ודריש בזכותי' דאין הכוונה שנכנס לעשות צרכיו וביקש חלילה לעשות אותה מעשה רק הכוונה כפשוטו שבא לעשות מלאכתו ממש אלא דא"כ הא יש עוד מלאכה מ' וכנ"ל וא"כ הי' ההכרח לו להמציא עוד מלאכה מ' והנה בירושלמי הובא בחידושי הרמב"ן לקמן ע"ג א' על המשנה אבות מלאכות מ' חסר אחת וכן הובא בר"ן על הרי"ף שם פריך דלמה לא תני התנא מ' מלאכות היינו שהי' לו למנות גם הושטה ומשני שכל המלאכות יש להן תולדה והושטה אין לה תולדה ולכן אין נמנית באבות מלאכות ע"ש וע"כ ר"ע לטעמי' דהוצרך למצוא באמת מ' מלאכות להפוך בזכותי' דיוסף לכן יליף זורק ממושיט וא"כ גם הושטה יש לה תולדה זורק וא"כ שפיר הם מ' מלאכות דהא ניתוסף הושטה ודו"ק היטיב ונכון דרך פלפול בס"ד:

 

[גרינפלד]

וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד

בתרגום יונתן: וְאִינוּן בַּכְיַין וְקַרְיַין שְׁמַע וכו'

בפשטות הכוונה כפי שמסופר במדרש הגדול:

באותה שעה משהתחילו לדון אותם בדיני נפשות, הלך שבטו של שמעון אצל זמרי, אמרו לו הן נידונין דיני נפשות ואתה יושב בשלוה ושותק, מה עשה, עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף משבטו, והלך אצל כזבי, אמר לה השמעי לי, אמרה לו בת מלך היא, וכך צוה אותה אביה לא תשמעי אלא לגדול שבהן, אמר לה אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן, תדע לך שהוא כן, שהרי אני לוקח אותך לפניו ולפני כל עדתו ואינן יכולין לדבר כלום, ולא עוד אלא כשאני נכנס הכל עומדין לכבודי, והיה דרכן כשקוראין קרית שמע עומדין בשעה שמזכירין ייחוד השם, בא אליהם באותה השעה ועמדו כולן, סבורה היא שעמדו לכבודו וכו' געו כולם בבכייה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד וכו'.

והנה כתב במגלה עמוקות: ואותן מצעות שהציעה לו כזבי בת צור באיסור, אח"כ הציעה לו בהיתר, ועל זה שחק ורק ובכה ר"ע כשבאה אשתו של אנטריפס הרשע אצלו (ע"ז כ. נדרים נ:), כי זכר מעשיו הראשונים, ובכה בדרך תשובה, שכן בוכים פתח אוהל מועד, ועל שתפס בבלוריתא (סנהדרין פב.) הסריקו בשרו במסריקות של ברזל (ברכות סא:). עכ"ל.

ולהנ"ל, נכלל בזה גם מה שאמרו שם בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק''ש היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, לתקן מה שבא אליהם באותה השעה שקראו קריאת שמע.​

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח עצום!!!!!
ואני הקטן הבנתי שקראו ק"ש כי זה הדבקות בה', להיפך מלהידבק בבת ניכר, עי' ברכות (ח, ב) לא תשב על מיטת ארמית - שלא תישן בלא קריאת שמע.
אכן אחר המדרש הגדול אין סיבה לומר שזו שיטה אחרת.​

 

[בצ"ל]

והיה דרכן כשקוראין קרית שמע עומדין בשעה שמזכירין ייחוד השם

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי שכך היה מנהג אר"י לעמוד בקר"ש בין בבוקר ובין בערב, והגאונים מחו על המנהג שלא לעמוד בשחרית בקר"ש שלא ייראה שעושה כב"ש.