• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.

נראה לפשוט

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
788
תודות
2,258
נקודות
306
מפורסמים דברי החזו"א [ועכשיו ראיתי שהביאו פה שקדמו הגר"ש קלוגר] שמי שקורא את המגילה לא מקיים מצוות ת"ת, ובזה ביאר דברי הגמרא שמבטלין ת"ת למקרא מגילה ותירץ קושיית הרש"ש שם.
וכן אמר החזו"א שמי שמדבר לה"ר לא עובר על ביטול תוררה וכש"כ הח"ח, משום דכשהתורה וחז"ל תיקנו הנך דינים הר =יידשעו שבודאי יתקיימו אף הדינים הכלליים וממילא הפקיעום.
וכבר שנים קרבות שאינני מבין מה הענין של התו'וחז"ל להפקיע לנו מצוות ואיסורים. מה אכפת להם שנקיים שני דברים ביחד. אתמהה.
 
מפורסמים דברי החזו"א [ועכשיו ראיתי שהביאו פה שקדמו הגר"ש קלוגר] שמי שקורא את המגילה לא מקיים מצוות ת"ת, ובזה ביאר דברי הגמרא שמבטלין ת"ת למקרא מגילה ותירץ קושיית הרש"ש שם.
וכבר שנים קרבות שאינני מבין מה הענין של התו'וחז"ל להפקיע לנו מצוות ואיסורים. מה אכפת להם שנקיים שני דברים ביחד. אתמהה.
בנוגע למצות ת"ת ומקרא מגילה, כפי שנכתב באשכול המקושר, והובא מהמ"ב לענין ק"ש, גדר הדברים לא תלוי בהפקעת חז"ל, אלא מצד הכוונה, ככל שאומר את זה לשם מצות מגילה או ק"ש ולא לשם מצוות לימוד תורה, לכך רק הראשון מתקיים בידו. ואם יש להעיר זה למ"ד מצוות לא צ"כ. אמנם יש לחלק בין מצווה דאורייתא וכפלוגתת ראשונים ואחרונים שהובא בביה"ל המפורסם בסימן ס'. אי נמי, הכוונה מגדירה את המעשה ולא שייך להגדיר מעשה אחד בשתי כוונות. ולמ"ד מצוות איצ"כ, היינו שתולים בסתמא. אבל ככל ומכוין, לא שייך שתי כוונות על מעשה אחד. וה"ז דומה קצת לכוונה הפכית.
 

בנוגע למצות ת"ת ומקרא מגילה, כפי שנכתב באשכול המקושר, והובא מהמ"ב לענין ק"ש, גדר הדברים לא תלוי בהפקעת חז"ל, אלא מצד הכוונה, ככל שאומר את זה לשם מצות מגילה או ק"ש ולא לשם מצוות לימוד תורה, לכך רק הראשון מתקיים בידו. ואם יש להעיר זה למ"ד מצוות לא צ"כ. אמנם יש לחלק בין מצווה דאורייתא וכפלוגתת ראשונים ואחרונים שהובא בביה"ל המפורסם בסימן ס'. אי נמי, הכוונה מגדירה את המעשה ולא שייך להגדיר מעשה אחד בשתי כוונות. ולמ"ד מצוות איצ"כ, היינו שתולים בסתמא. אבל ככל ומכוין, לא שייך שתי כוונות על מעשה אחד. וה"ז דומה קצת לכוונה הפכית.
במחכ"ת, אבל החזו"א אמר את זה גם על איסורים [וכפי שהבאתי לענין לה"ר], ואטו מי שלא מכוון לשם נהאיסור אינו עובר? תימה.
ותו דהגרח"ק דמטי לן האי מימרא משמיה דהחזו"א לא כתב משו"ה.
 
במחכ"ת, אבל החזו"א אמר את זה גם על איסורים [וכפי שהבאתי לענין לה"ר], ואטו מי שלא מכוון לשם נהאיסור אינו עובר? תימה.
ותו דהגרח"ק דמטי לן האי מימרא משמיה דהחזו"א לא כתב משו"ה.
הדגשתי שאני בא לבאר רק בנוגע לתירוץ האחרונים על מקרא מגילה. לגבי לה"ר לא הבנתי, יען ונפלו בדבריו כמה שגיאות תקלדת. בכל מקרה זה מיישב כהוגן בנוגע למ"ע.
 
הדגשתי שאני בא לבאר רק בנוגע לתירוץ האחרונים על מקרא מגילה. לגבי לה"ר לא הבנתי, יען ונפלו בדבריו כמה שגיאות תקלדת. בכל מקרה זה מיישב כהוגן בנוגע למ"ע.
בח"ח כתוב שמי שמדבר לה"ר עובר על איסור ביטו"ת. והחזו"א אמר ע"ז שזה אינו, מה"ט.
 
בח"ח כתוב שמי שמדבר לה"ר עובר על איסור ביטו"ת. והחזו"א אמר ע"ז שזה אינו, מה"ט.
במגילה, כפי שכתבתי, אפש"ל שזה מצד חסרון בכוונה, ולא שייך להגדיר מעשה אחד בשתי כוונות וממילא יוצא שאינו מקיים אלא אחת מהם. אך לגבי לה"ר שאין בו משום ביטו"ת, זה טעם בפ"ע, שהתורה לא הטילה איסורים כפולים.
והביאור, שביטול תורה הוא לא בכל מצב נתון (לדוגמא הפסקה קלה לשיחת חולין כדי ליישב דעתו, אין בה משום ביטו"ת), אלא מה, לקבוע מכח זה שזה לשון הרע הדיבור יהיה מוגדר כביטול תורה, בזה טוען החזו"א, שהתורה הגדירה את האיסור, בלי להשליך על איסורים אחרים, קרי, ככל שאין בעצם הדיבור משום ביטו"ת לא מגדירים את זה בגלל איסור לה"ר כביטו"ת. וכל זה שייך רק באיסורים ולא במצוות (אלא שבהם לא מקיים בגלל חסרון כוונה וכאמור), ובזה מיושבת הערתך.

אגב, בזה גם יובן, שהמ"ב שכתב בנוגע למ"ע שלא קיים גם מצוות ק"ש וגם תפילה, אעפ"כ לגבי ביטו"ת בלה"ר, ס"ל לא כמו החזו"א. אמנם לפי מה שכתבתי שיש חילוק בין מ"ע לאיסורים, וכל אחד טעם אחר, מובן שפיר.
 
יש להוסיף, שבאמת מצינו בכמה מקומות בתלמוד את המושג 'לעבור עליו בשני לאוים', וזה לכאו' דלא כדברי החזו"א, וצ"ת.
 
יש להוסיף, שבאמת מצינו בכמה מקומות בתלמוד את המושג 'לעבור עליו בשני לאוים', וזה לכאו' דלא כדברי החזו"א, וצ"ת.
כמובן החילוק ברור, וכמו שכבר ביאר מרן הגר"ח בטעמא דקרא וזת"ד: ולא דמי למה שאמרו בכמה מקומות חייב שתים שזה רק במקרה שנפגשו שני לאוין לכן חייב שתים אבל לא כשמוכרח תמיד שני הדברים.
 
במגילה, כפי שכתבתי, אפש"ל שזה מצד חסרון בכוונה, ולא שייך להגדיר מעשה אחד בשתי כוונות וממילא יוצא שאינו מקיים אלא אחת מהם. אך לגבי לה"ר שאין בו משום ביטו"ת, זה טעם בפ"ע, שהתורה לא הטילה איסורים כפולים.
והביאור, שביטול תורה הוא לא בכל מצב נתון (לדוגמא הפסקה קלה לשיחת חולין כדי ליישב דעתו, אין בה משום ביטו"ת), אלא מה, לקבוע מכח זה שזה לשון הרע הדיבור יהיה מוגדר כביטול תורה, בזה טוען החזו"א, שהתורה הגדירה את האיסור, בלי להשליך על איסורים אחרים, קרי, ככל שאין בעצם הדיבור משום ביטו"ת לא מגדירים את זה בגלל איסור לה"ר כביטו"ת. וכל זה שייך רק באיסורים ולא במצוות (אלא שבהם לא מקיים בגלל חסרון כוונה וכאמור), ובזה מיושבת הערתך.

אגב, בזה גם יובן, שהמ"ב שכתב בנוגע למ"ע שלא קיים גם מצוות ק"ש וגם תפילה, אעפ"כ לגבי ביטו"ת בלה"ר, ס"ל לא כמו החזו"א. אמנם לפי מה שכתבתי שיש חילוק בין מ"ע לאיסורים, וכל אחד טעם אחר, מובן שפיר.
לא זכיתי להבין. אם תוכל להרחיב.
 
כמובן החילוק ברור, וכמו שכבר ביאר מרן הגר"ח בטעמא דקרא וזת"ד: ולא דמי למה שאמרו בכמה מקומות חייב שתים שזה רק במקרה שנפגשו שני לאוין לכן חייב שתים אבל לא כשמוכרח תמיד שני הדברים.
כרגע איני יודע היכן, אך פעם נתקלתי במקרים שאין היכ"ת לעבור על לאו אחד בלי לעבור על הלאו השני. [כמדומה שזה היה בעריות].
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓