בד"ה הרב שלמה ברוך בלוי זצ"ל (הניק @הייליג)

[בעל החלומות]

בחורים צעירים רבים היו קשורים אליו בכל נימי נפשם

לחץ כדי לכווץ...

לפי הסיפורים עליו לא רק צעירים, גם מבוגרים נשבו בקסמו.

 

[הנעור בלילה]

יש כל כך הרבה מה לכתוב, אבל הלב עדיין אינו מעכל.
ממש מרגישים ש'שקעה השמש בצהרים'.

אך בכל זאת אכתוב כמה דברים על מורינו ז"ל, ויהיו הדברים לע"נ.
זכיתי להתכתב איתו רבות באישי, ולפעמים היתה לי הרגשה שאני מדבר עם איש פשוט וצעיר, הוא ידע לדבר עם כ"א בפשטות כ"כ גדולה, ובלי שום אגו.
הוא היה איש חכם וידען, אך עם זאת זכה להיות איש פשוט באמת. שהיה מוכן לקבל את האמת מפי אומרה, ולא משנה מי האומר.

ר' שלמה, רוץ לרבינו הק', הרבה שהלכת בדרכיו בלי שום התכמות, רוץ אליו, תספר לו על המצב הנוראי שאנו שרוים בו.

יש עוד רבות מה לכתוב ולספר, ועוד חזון למועד.

 

[המכבד את הבריות]

ברוך דיין האמת!!!

 

[אימתי]

אני לא רואה את עצמי ראוי להספיד או אפי' משהו בסגנון...
אבל בעקבות בקשה אישית... ובגלל שאני מרגיש שזה זעזע אותי ועורר אותי שא' מבני החבורה, כבר לא איתנו...
לא הכרתי את הייליג אישית - גם לא בפורום.
אבל אפי' מרפרוף קל על דבריו המיוחדים, אפשר לראות כמה כנראה היה שגור על לשונו המילים - אמת. כנות. מבט. ופרספקטיבה נכונה.
כמה הוא חיפש את זה. כמה הוא השפיע בזה.

וזה מאוד מתקשר עם מה שאבי מורי שיחי', נוהג לומר בהספדים, שאין שום ענין לפרגן ולהחמיא לנפטר זה לא מוסיף לו ויש דעות שזה אולי הפוך בדיוק...
אז מה הענין להספיד, מהו הספד?
עיקרו של הספד הוא, 'והחי יתן אל ליבו', שהחיים ילמדו ויקחו לקח ומוסר ודוגמא אישית, מהנהגותיו ומדרך חייו. - שבזה כולם מכירים שהיה מלא וגדוש. ויש אין סוף מה ללמוד מדרכיו ומדבריו.
ויש עוד דבר שהחי יתן אל ליבו, במיוחד ובעיקר אם הפטירה מורגשת כביכול טיפה מוקדם...שאז זה מזעזע יותר - וע''י יש זכות לנפטר,
- שהאדם סופו למיתה, זה דבר שהוא פשוט ואפשר לראות אותו בכל הלוויה אבל משום מה אף אחד לא מתעורר מזה שאדם נפטר בגיל מאה, לחשוב ולהבין שהוא גם במסלול הזה, אלא רק שהנפטר קרוב אליו או שהפטירה עוררה אותו בדרך כל שהיא. רק אז האדם יכול להתעורר להבין שגם הוא באותו המסלול וסופו למיתה בעתו ובזמנו.
וההבנה הזאת בחז''ל היא התמרור והיא נקודת היחס שלנו בחיים, להבין את ערכם ומשמעותם, לקבל מבט בחיים, להבין את האמת שבשקר, לראות את התכלית ולהתנער מעוד טיפה של מטרות שאין בהם תכלית - כל עניני העולם הזה - מקבלים פרספקטיבה על העולם, ומי שזוכה לקבל מבט כזה אפי' רגע אחד, זה יכול להשפיע עליו המון - ולכן חז''ל התעסקו הרבה שהאדם יזכור את יום המיתה וכו'
וזה הזכות של הנפטר והעילוי נשמה בשבילו, שהוא זוכה שע''י עוד יהודי מקבל מבט נקי. אמיתי. וכנה. על העולם ועל עצמו.
וזהו החי יתן אל ליבו. הרב שלמה ברוך הלוי ז''ל
שיהיה לעילוי נשמת הרב

 

[הרה"צ]

ברוך דיין האמת
ד' נתן וד' לקח יהי שם הוי'ה מבורך אפילו שזה קשה וכואב
"ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די" ר' שלמה ברוך לך לשלום ונוח על משכבך בשלום כיאה לך איש השלום עד תקום לקץ הימים בביאת גואל צדק בב"א

 

[הרה"צ]

שרו בלויה שמיני כחותם?

 

[אבן האזל]

יש תיעודים מהלויה?

 

[התורה]

המום ומזועזע בצורה בלתי רגילה...

זה עתה נתוודעתי לבשורה המרה...

איני מאמין ומעכל...

לא מסוגל להגיב בעניין כעת בשעת חימום...

אך דעו ששר וגדול נפל בישראל - על כל המשתמע...

הגה"ק @הייליג אייכה !!!!!!!!!!!!!

והחי יתן על ליבו

 

[הלך אחר חכמים]

במשך תקופה ארוכה הייתי קורא כאורח בפורום אחר.
כברסלבר, מצאתי את עצמי נפעם מהדמות הפלאית שנקראת "הייליג".
לא הייתי משתמש רשום שם, לכן לא יכולתי להגיב ולשלוח הודעה פרטית. עד שהגעתי לפורום הזה, והופתעתי לראות גם פה את הרב היקר הנ"ל.
אולי זאת היתה הבושה, או שחיכיתי לשעת הכושר, אבל לא זכיתי להתכתב איתו.
עכשיו כבר לא אזכה גם.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.

אני חושב שהדבר שהכי נכנס בי, הוא מאמר שכתב ופורסם שוב לאחר הפטירה על יום המיתה. מאמר שנקרא "המחשבה האחרונה בחיים".
אין לי מילים.
צר לי מאד על האבידה הגדולה הזאת.
ת.נ.צ.ב.ה

 

[פנחס ע]

גם אני לא הכרתיו עד הנה. (ואלמלי חזקה עלי בקשת אלו שרצו לחזק, הייתי שומר חיזוקים אלו לעצמי)
נכנסתי לפה אחרי שכבר פסיק קולמוסיה מכתיבה הכא.
אולם, מלבד ה"אמור לי מי חביריך", המעט שעברתי אחרי מות קדושים...
ראיתי אדם ענק, עם המון אהבה. ואם איננו יודעים אהבה מהי, למעלה מ200 פתגמים ואינספור מאמריו הקדושים ביארו זאת היטב.
האירו את האהבה הזו מכל זווית עד שהתחלתי לאהוב לאהוב. (כן, פעמיים. זו לא טעות הקלדה)

ראיתי איש, מלאך. וחשוב לי להדגיש. איני שייך לברסלב. ולא מכיר. אולי קצת עלעלתי בסיפורי מעשיות. אולי ניסתי להבין מעט ב"חיי מוהר"ן" וקצת להתרשם מתורות בליקוטי [הלכות, מוהר"ן] אך לא טעמתי טעמה של ברסלב. על קהילת מוהרא"ש שמעתי הרבה (ולצערי לא הכל ממש היה פרגונים) וקונטרסיו היו הכתבים הברסלבאים היחידים שנהניתי לראות מדי פעם. (הם פוזרו בכמויות...) היתה בהם גישה בריאה. אני אגדיר זאת במונחים שלי. "ליטאית".
כעת נודעתי מי ערך רבים מהכתבים הללו.
המסר המפחיד כמה שאדם יכול להספיק לכתוב, ולא לגמור. לשפוך ליצוק הכל. על דף. על מקלדת. על מסך. והכל בשפת הלב המליצית והייחודית שלו. ואין אפשרות להוציא תוכן בלא שיהיה כבולעו כדי לפולטו.
וטוהר פניו מעיד. אימרו כי קדוש הוא.

אך יותר מהכל התפעמתי איך שבפשטות הוא פותח צוהר לחללי עצמו. לא מסתיר כלום. נותן להבין רחשים. להצמיד אוזן ולשמוע את הדופק היהודי שפועם שם בעוז.
וזה לא מונע ממנו לכתוב גם אזהרות ואכזבות. אהבה לעולם. ואהבת עולם. אבל בגבולות ברורים. ובשנינות.
ובפרגון.
הלוואי ואלמד ממנו מעט. ואתחזק. ואתגבר. ואנצח את היצר.

בל"נ מקבל ע"ע לע"נ לעיין איזה ענין בספרי ברסלב... ויהיה זה לו לטל תחיה

 

[הרב מרודוש]

ר' שלמה ברוך לך לשלום

לחץ כדי לכווץ...

צ"ל בשלום