בין שלושה עולמות: מסע פנימי בקמפ של בני עליה (1 צופה)

[נדיב לב]

כתיבה מדהימה,
הצגת השוני בין תנועות המוסר בצורה המתאימה לדורנו באופן שממחיש את הדיון,
שהופך את זה מהיסטוריה לאקטואליה. ממש יפה.

לחץ כדי לכווץ...

תודה רבה ידידי האלמוני. (ובאופן כללי על כל הפרגונים... אשמח שתגיב כאן, לא רק בתודות אלא גם בתגובות)

כמה הערות קצרות, כמובן שאני מחכה להמשך ומאמין שניפגש בהם...
א. בנוגע למה שאמרו על 'ירוחם', לדעתי הוא ייתקל בשאלות סביב אהבת ה', אהבת לרעך כמוך וכדו'.

לחץ כדי לכווץ...

מעניין. למה אתה חושב כך?
אמנם כמו כל שיטה שיש לה נקודת תורפה (אין דבר מושלם. זה חוק בטבע... דבר אחד בהכרח יבוא על חשבון השני..), גם ירוחם שמייצג את השיטה הקלמאית, ייתקל בשאלות, כמו אמונה כפירה ספרים חיצונים. אבל לא חושב שהשיטה הקלמאית נגועה בחסרון ואהבת לרעך וכו'.

ב. קצת מפריע לי שהביטוי לגדלות ושפלות מיוצג ע"י מלבושים ונראות, יש בזה משהו הרבה יותר גדול,
זה תפיסה כללית על העולם, אינטלגנציה, ספרות וכדו'.

לחץ כדי לכווץ...

אני חושב שמלבד הביטוי החיצוני אפשר לקלוט את הניואנסים הסלבודקאיים בכמה סצנות בסיפור. רק לקרוא טוב ולערוך היכרות קצרה עם השיטה.
ובכל מקרה בהמשך זה יבוא לידי ביטוי מובהק, בוויכוחים ובעמדות שישראל יציג. אל חשש.

ג. מעניין שתוך כדי קריאה תפסתי שלכולם יש איזשהו ציניות,
אצל 'ירוחם' זה מתבטא ב'ניתוק', אצל 'ישראל' ב'התנשאות' ואצל 'הלל' זה ברור,
השאלה אם זה מכנה משותף שיושב על דבר אמיתי או שסתם תפסתי את זה כך.

לחץ כדי לכווץ...

הלל וישראל אכן זה די שקוף. אנשים עם שיטה מוגדרת אבל עם הרבה ציניות שמקלילה את האווירה.
אבל ירוחם להיפך. נסיתי לאפיין אותו כאדם שקול מתחשב ופחות ציני. אבל כל אחד קורא את הסיפור מנקודת המבט שלו. כך ראוי וכך זה אמור להיות.

יישר כח עצום.