ספירת העומר בעניין ספירת העומר בהרהור (3 צופים)

[גרינפלד]

הגאון ר' וולף איגר (בתשובת רעק"א סי' כט) כותב שהלשון וספרתם לא מכריח שצריך להוציא בשפתיו, ומ"מ מדרבנן צריך להוציא בשפתיו,
והפרי חדש כתב שלא מועיל בהרהור כמו שכתבו כמה ראשונים שמחשבת פיגול לא מועיל בהרהור,
ולפי"ז לכאורה לדעת החינוך [ופשטות הרמב"ם] שדי במחשבה יש לדון שגם בספירת העומר מדאורייתא יכול לספור במחשבה.

ויש לעיין לדעת הפרי חדש מה הדין בכתיבה מה שדנו הרעק"א והאחרונים.

 

[גרינפלד]

ויש לעיין לדעת הפרי חדש מה הדין בכתיבה מה שדנו הרעק"א והאחרונים.

ועי' באבני מילואים (סי' ל ס"ק א ד"ה איני מבין) שלכתוב לאשה הרי את מקודשת לי בכסף שתקבלי - תלוי בנידון הפוסקים אם כתיבה כדיבור,
ועיי"ש (ד"ה וביבמות) שהרכנת הראש וודאי מועילה, עכ"ד.

ולספירת העומר לכאורה פשוט שלהרכין הראש על ספירת אחר - לא מועילה, שהגדר הוא שצריך שתצא ממנו הספירה,
והרי אפילו שומע כעונה יש שיטות שלא מהני.

 

[גרינפלד]

והנה הפרי חדש נוקט שמועיל שומע כעונה בספירת העומר כדמביא הביאור הלכה,
ומשמע לפי זה שגם מחשבה בקדשים מועיל שומע כעונה כי הפר"ח הרי מדמה אותם,
וכעין זה מבואר בצל"ח ברכות כ"א ב' שלפי חלק מהראשונים מועיל שומע כעונה לשבועה ונזירות,
והחידוש כאן שאפילו בעשיית חלות זה מועיל.

ואשמח אם יוסיפו על זה.

 

[חפץ בחיים]

ואשמח אם יוסיפו על זה.

לענ"ד נראה כאן עירוב פרשיות.
יש מצוות שעניינם דיבור כמו ברכות, תפילה וכדו' ולכן יש לדון בהם על מחשבה או כתביה אם חשיבי כדיבור או לאו.
יש מצוות, ובכללם ספיה"ע וקידושי אישה שאין סוף עניינם דיבור, אלא שאופן העשיה שלהם הוא על ידי דיבור אך המצוה היא לא לדבר אלא לפעול את המעשה לספור או לקדש.
ולכן הנידון אם מועילה מחשבה או כתיבה במצוות אלו של ספירה לכאורה אינם שייכות לנידון אם הרהור כדיבור אלא לשאלה פרקטית אחרת, האם הספירה מתקיימת גם בהרהור וכתיבה. או האם אכן נפעלת פעולת ייחוד האישה לעצמו על ידי הרהור וכתיבה.

 

[ל.מ.]

והפרי חדש כתב שלא מועיל בהרהור כמו שכתבו כמה ראשונים שמחשבת פיגול לא מועיל בהרהור,
ולפי"ז לכאורה לדעת החינוך [ופשטות הרמב"ם] שדי במחשבה יש לדון שגם בספירת העומר מדאורייתא יכול לספור במחשבה.

זה לשון הפרי חדש:
וכי אם מנה אחד בלב הוי כלום והלא דברים שבלב אינן דברים, והתוספות [ד"ה רבי] ורש"י [ד"ה והכא במאי עסקינן] בפרק תמיד נשחט [פסחים סג, א] כתבו דכל מחשבת פגול הוי בפה וכל שכן הכא דכתיב וספרתם [ויקרא כג, טו].
ומבואר דדין ספירת העומר חמיר טפי מפיגול, וא"כ מסתבר שגם החולקים שם מודו הכא.

 

[גרינפלד]

הביא הגר"י אדלשטיין שליט"א ,
קרן אורה ברכות דף ג עמוד א ד"ה והנה לא נתבאר:
ועוד איך כייל רבינא דבכל מקום הרהור כדבור דמי, דהא מצינו כמה מצות של דיבור דאינו יוצא בהרהור, כמו הגדה של פסח וקידוש היום וספירת העומר.​

וביאר הגר"י שספירת העומר אינה סתם אמירה, אלא לגלות מה היום,
כמו שיש אומרים שבלי להבין אינו יוצא, עכ"ד.

 

[גרינפלד]

והנה בכתבי קהלות יעקב שמעתי שכתב שספירה בהרהור תלויה במחלוקת אם הרהור כדיבור דמי.

 

[גרינפלד]

ונמצא שיש שלש שיטות,
א לפי הגאון ר' וולף איגר יתכן שגם למ"ד הרהור לאו כדיבור דמי מן התורה יוצא במחשבה, ורק מדרבנן צריך דיבור;
ב לפי הפרי חדש והקרן אורה לכו"ע לא מועיל הרהור;
ג לקהלות יעקב תלוי במחלוקת אם הרהור כדיבור דמי או לא.

 

[גרינפלד]

משנת יעבץ אורח חיים סימן כו אות ה:

ומעתה נראה בספירת העומר דכתיב וספרתם, אבל לא כתוב שצריך דיבור, א"כ הרי זה כברכת המזון לדעת הרמב"ם שיוצא גם בהרהור. ולפי"ז יש להזהר לא להרהר בספירה לפני שמברך, שהרי כבר יצא ידי חובתו בהרהור, אלא באופן שמתכוון במפורש לא לצאת בהרהור...​