דברי חכמה [ו"מעשי חכמה"] - מגדולי הדורות (1 צופה)

[בד קודש]

כשהוציא מרן הגרי"ז את ספר חידושי רבנו חיים הלוי, נסע הרב זמבא אל בית הגרי"ז לקנות את הספר אך להפתעתו הוא סורב.
למחרת הגרי"ז הוצרך לצאת מביתו, ושוב בא הרב זמבא לקנות, הבן שלא ידע על הסירוב המוקדם- מכר לו את הספר. כשחזר הגרי"ז סיפר לו הבן מי הגיע לקנות את הספר החדש, נזעק האב ואמר לו "לך ואמור לו שאני דורש לבטל את המקח!"
הבן רץ לעשות מצוות אביו אך גילה שהרב זמבא כבר עלה על העגלה לכיון ביתו. הוא רץ אחרי העגלה, עצר אותה ובפנים מבוישות במקצת ביקש את הספר חזרה אמר לו הרב זמבא בחיוך "אתה יכול לקחת. כבר סיימתי אותו..."
כשחזר הבן וסיפר לאביו את דברי הרב זמבא, הפטיר הגרי"ז "עכשיו אתה מבין למה לא רציתי למכור לו..."

 

[מנסה להבין]

כשהוציא מרן הגרי"ז את ספר חידושי רבנו חיים הלוי, נסע הרב זמבא אל בית הגרי"ז לקנות את הספר אך להפתעתו הוא סורב.
למחרת הגרי"ז הוצרך לצאת מביתו, ושוב בא הרב זמבא לקנות, הבן שלא ידע על הסירוב המוקדם- מכר לו את הספר. כשחזר הגרי"ז סיפר לו הבן מי הגיע לקנות את הספר החדש, נזעק האב ואמר לו "לך ואמור לו שאני דורש לבטל את המקח!"
הבן רץ לעשות מצוות אביו אך גילה שהרב זמבא כבר עלה על העגלה לכיון ביתו. הוא רץ אחרי העגלה, עצר אותה ובפנים מבוישות במקצת ביקש את הספר חזרה אמר לו הרב זמבא בחיוך "אתה יכול לקחת. כבר סיימתי אותו..."
כשחזר הבן וסיפר לאביו את דברי הרב זמבא, הפטיר הגרי"ז "עכשיו אתה מבין למה לא רציתי למכור לו..."

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה באמת הסיבה שלא למכור לו?

 

[בד קודש]

לא הבנתי מה באמת הסיבה שלא למכור לו?

לחץ כדי לכווץ...

מי שיכול ללמוד את ר' חיים בנסיעה אחת ולגמור, אי אפשר למכור לו את חידושי ר' חיים....

 

[מאן דהו]

שבת שלפני חג השבועות?

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[מאן דהו]

כאשר היה הצדיק רבי צבי הירש מרימינוב נער קטן כבן עשר, התייתם מהוריו. מפני מצבם הדחוק של בני משפחתו מסרו את הנער שיעבוד כשוליה בביתו של חייט פשוט... לאחר שנים רבות, כאשר היה כבר צדיק מפורסם, ישב רבי צבי הירש בקרב חסידיו ואמר להם: אני, לא זכיתי ללמוד מאבי דבר, משום שנתייתמתי כאשר הייתי נער קטן. ואולם, מאותו חייט ששהיתי בביתו למדתי שני דברים חשובים: א. לא לקלקל דברים חדשים ב. לתקן, ככל האפשר, דברים ישנים...

 

[מאן דהו]

פעם אחת התווכחו ביניהם כמה חסידים האדמו"ר בעל ה"נתיבות שלום" מסלונים מתי הזמן של "קבלת התורה" ביום טוב שבועות, אחד אמר מיד בתחילת הלילה , והשני אמר בלילה בעת שאומרים תיקון ליל שבועות, והשלישי אמר כשקורין בתורה בתפילת שחרית. כששמע הרבי את הוויכוח, נענה ואמר "אני אומַר לכם מתי הוא זמן קבלת התורה, כשיהודי מקבל על עצמו איזה קבלה טובה, אז הוא זמן קבלת התורה"...

 

[נפקא מינא]

אחד מנכבדי ווילנא, ביקר בכל פעם אצל רבי יוסף דב מבריסק. כשעמדו להיפרד, אמר לו הרב: "כאשר תבוא לווילנא, דרוש נא בשלומם של אותם יהודים שאין להם בתים". תמה הלה על הדברים והרב הסביר: נאמר בתהילים (קלה, יט-כ) : "בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה'". ומפני מה לא נאמר גם "בית יראי ה'"? אלא משום שאין ליראי ה' בתים ואין הם טרודים בדאגות נכסיהם...

 

[חיים ש]

רבי מאיר שפירא הסתובב בישיבות רבות לפני שפתח את יח"ל, בכדי לדעת איך מתנהלת ישיבה, והוא שם לב שהבחורים מתחתנים מאוד מאוחר (סביבות גיל 30 כמדומני) אז שאל: הרי אינכם יודעים מה שכתוב: בן 18 לחופה? אמר לו אחד התלמידים: כאן מתפללים שמו"ע ארוך...
אמר רבי מאיר: לפעמים כשמתפללים שמו"ע ארוך - מפסידים "קדושה"...

 

[חסידישער כולל יונגערמאן]

הגאון רבי ענזיל מסטריה זצ"ל שלא היה מעדת החסידים אמר פעם להרה"ק רבי יהודא צבי מרוזלא זיע"א, דומני שלהיות רבי ולהתנהג כ"יהודי טוב" (רבי נקרא גם "יהודי טוב) זו היא תאווה ככל התאוות. השיב לו הרה"ק מרוזלא: אמת הדבר, אלא שאי אפשר להגיע לתאווה זו עד שמשברים קודם את כל התאוות הגשמיות.

 

[חיים ש]

הרה"ק מסאטמאר (רבי יואל זצ"ל) היה עם הרה"ק מריבניץ זצ"ל, שכידוע היה מוהל, ונפגשו בברית,
אמר הרה"ק מסאטמאר לרה"ק מריבניץ: אני גם מוהל, כמוכם.
שאלו הרה"ק מריבניץ: אז מדוע אינכם מלים?
ענהו הרה"ק מסאטמאר: כי איני יודע למול.

 

[מאן דהו]

כשביקש הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל להדגיש את חשיבות המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות אך בד בבד לדעת כי לא זה העיקר. היה מספר את הסיפור הבא בדרך צחות. כשביקרתי באחת מערי השדה בסביבות העיר ניו יורק לצורך אסיפת כספים לישיבת חכמי לובלין, פגשתי ביהודי עשיר עם הארץ גדול, הלה ביקש להפגין בפני את 'למדנותו' ונאמנותו למסורת ואמר לי כי היות וכל ימי הספירה משמשים כהכנה לחג השבועות שבו אוכלים מאכלי חלב, לפיכך הריהו נוהג לאכול בכל הספירה קרעפליך העשויים עם חלב, בכל לילה מספר הקרפליך כמניין הספירה. שאלתי מה קורה אם אתה שוכח במקרה לאכול את הלביבות, השיב אני ממשיך לאכול בלילה הבאה בלי ברכה...

 

[מאן דהו]

ושבתה הארץ שבת לה' כ"ה - ב מעשה בהגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל שביקר בשנת השמיטה בקיבוץ חפץ חיים השובת בשמיטה כהלכה. מרוב התרגשות וחיבת מצות השמיטה, גחן על האדמה ונשקה כשהוא לוחש בגיל "גוט שבת! גוט שבת !" לך אדמה קדושה השובתת השנה, ובעונג על קיום המצווה היה לוחש והולך גוט שבת גוט שבת

 

[בית תפילה]

סנדלר יהודי נודד מעיר לעיר הופיע בשערי בעלזא העיר, הכריז על אומנותו וחיכה שיריצו אליו מנעלים לתיקון. בין אלו שהביאו מנעלים עמד גבאו של כ“ק מרן רבי שלום רוקח מבעלזא, שהביא את מנעליו של הרבי לתיקון. בעת שחזרו המנעלים הורה הצדיק להוסיף לסנדלר על השכר אשר ביקש, ולשמחתו של הרבי לא היה קץ.
בני הבית והמקורבים ניסו לתהות לפשר השמחה, עד שאי-מי העז ושאל: רבינו, בסך הכל תוקנו המנעלים, לשמחה מה זו עושה, ומדוע להוסיף על השכר שדרש הסנדלר? ”הסנדלר היחיד שישנו באזור“, הסביר ה“שר שלום“ מבעלזא בפנים מאירות, ”גוי הוא. משכך, תדיר מתמקח אני עמו על שכרו ומשתדל להפחית ממנו, בכדי שלא אעבור על לאו דאורייתא של ”לא תחנם“.
כעת נקרתה לידי הזדמנות מיוחדת לתקן את נעלי אצל יהודי, ולשלם לו שכרו בלב שקט בלי לעבור איסור - כלום לא מן הדין שאוסיף לו על שכרו ואשמח בו?“...

 

[בית תפילה]

באחד הימים פגש רבי אלחנן וסרמן זצ"ל את הרוגצו'בר זצ"ל. שאל אותו הרוגצו'בר: "מה כבודו עושה?". "לומד עם ילדים", ענה לו רבי אלחנן. "היכן?". "בישיבת ברנוביץ". "ומה חדשתם?". בתשובה נענה רבי אלחנן ואמר לו חידוש מסוים שחידש. "בארבעים שנה לא חדשתם כלום?", התפלא הרוגצ'ובר. נסה רבי אלחנן להבין את כוונתו, עד שנזכר, כי, אכן, כארבעים שנה (!) קודם לכן פגש בו ואמר לו בדיוק את אותו חידוש...

 

[בית תפילה]

שאלו פעם את הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין זצ"ל בעל "ערוך השולחן" מדוע נוהגים הרבנים לחתום אחרי שמותיהם "החונה פה קהילה קדושה", ולמה לא כותבים "היושב פה קהילה קדושה"?
השיב הגאון: המילה 'יושב' משמעותה קביעות ושלווה , אך אין לך רב בישראל שכיסא הרבנות שלו הוא יציב. תפקידו של הרב הוא להטיף מוסר ולהוכיח את בני עדתו ובוודאי ימצאו בקהילתו אנשים תקיפים ובעלי זרוע שיגיבו בתוקפנות ובשחצנות וירדו לחייו של הרב, עד אשר יהיה נאלץ לעזוב את כיסא הרבנות שלו ולנוד ולבקש לו מקום חדש, ולכן הוא תמיד בגדר "ויסעו ויחנו". לפיכך חותם הרב תמיד אחר שמו "חונה" ולא "יושב".

 

[חכמתא]

פעם בא הרב מן שליט"א לרב חיים קנייבסקי בשאלה: אביו קנה לזקן אחד תפילין מהודרות וכעת הזקן נפטר, ואין הוא יודע אם האבא (שנפטר גם הוא) נתן לו זאת במתנה (ואז התפילין עוברים לילדים היורשים) או אולי נתן האבא את התפילין בהשאלה ואז הוא זוכה בהם?
תוך כדי דיבור הוא הוסיף: "ריב על התפילין בין האחים לא יהיה, כיון שאחד לא נורמאלי (חולה ה' ישמור) והוא פטור, ואחד נורמאלי אבל אינו מניח תפילין..."
הביט בו הרב קנייבסקי ואמר לו: ההיפך, איך אתה מבין?! זה ששוטה הוא הנורמאלי כיון שהוא שוטה איננו מניח תפילין כי הוא פטור. לעומתו, אחיו הבריא איננו נורמאלי שכן חייב הוא להניח תפילין ואינו עושה כן...

 

[חכמתא]

כשהמלבי"ם התמנה להיות רב בבוקרשט, היו שם הרבה פרצות בדת. בדרשתו הראשונה לפני קהל, פתח ואמר: רבותי, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הכהן לוקח מישראל שלוש מתנות כהונה, הזרוע, הלחיים והקיבה. ידוע, כי בימינו התלמיד חכם הוא בבחינת כהן, וכמו שכתוב "ובאת אל הכהנים וכו' אשר יהיה בימים ההם", ודרשו חז"ל, אין לך אלא כהן שבימיך. ובכן, גם עכשיו אני דורש מכם שלוש מתנות אלו, הזרוע - שתניחו תפילין בכל יום, הלחיים - שלא תגלחו פאות זקנכם, והקיבה - לשמור על הקיבה ממאכלות אסורות, ולא להכניס לתוכה חלילה מאכלי טריפה.

 

[חכמתא]

שאלו פעם חסידיו של הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע את רבם: מה יותר חשוב "אדם גדול" או "תמים"? השיב להם: ודאי שתמים יותר חשוב! מכיוון שהרי אנחנו רואים כשיש לפנינו שתי חלות, והאחת גדולה ולא שלימה, והשנייה קטנה ושלימה, הדין הוא שצריכים לברך על הקטנה השלימה...

 

[חכמתא]

בנוסף על קדושתו וגאונותו, ידוע היה הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע, גם כפיקח וממולח, חריף בדיבורו ושנון במאמריו, ואף היה רגיל לשבח מאד את מידת החכמה.

פעם אחת שאל אותו רבו, הרה"ק רבי יעקב יצחק 'החוזה' מלובלין זי"ע: נפתלי, מדוע אתה דוגל כל כך בחכמה, הרי כתוב בתורה תמים תהיה עם ה' אלקיך, לא כתוב 'חכם' תהיה, אלא 'תמים' תהיה! השיב רבי נפתלי: 'אמת ונכון, אבל לכמה חכמה ופקחות זקוק יהודי כדי שיוכל להיות באמת תמים!'

 

[חכמתא]

"לא תוכל לתת עליך איש נכרי". כיצד יעלה על הדעת למנות איש נכרי למלך על ישראל? אלא שכשיש מחלוקת, גם זה אפשרי. כל צד רוצה שהגוי ייבחר, ובלבד שלא ייבחר המועמד של הצד שכנגד. רבי יחזקאל משינווא.