דקדוק בפרשת בחוקותי

[דוד המלך]

ומדיבות, משפטו מדאיבות. וכן 'וְכִלְי֥וֹן עֵינַ֖יִם וְדַֽאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ' (דב' כח סה), 'לְכַלּ֥וֹת אֶת־עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ' (ש"א ב לג), וי"א שש' דוב והוא אח לדאב.

 

[דוד המלך]

הָשַּׁמָּה, מילה חריגה מכמה בחינות, מקור נטוי מבנין הָפעל שהוא בנין סביל. בא דגש הכפל של יחיד הָשַּם ונשאר גם בנטייה למרות שבא גם דגש הכפל הרגיל, וכמו יַסֵּבּוּ. וכן חסר מפיק.

 

[דוד המלך]

וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ

בלשון צווי ואיחול (גם לקללה) יבוא עתיד מקוצר. ובגזרת נל"ה נשמטת ל' הפועל. ובמקום תִּרְצֶה נשאר תִּרְץְ ולהקץ החליפו השוא לסגול, תִּ֫רֶץ.

 

[דוד המלך]

יִמַּקּו

המילה משורש מקק, והיא מבניין נפעל. ויש בה שני דגשים אחת להשלמת נ' הבנין ואחת להשלמת אות הכפל.