לְיַחְמֵנָּה
כינויי המקור עיקר משקלם ככינויי השמות, דְּבָרָם דְּבָרוֹ דְּבָרָהּ, שמשמעות המקור היא פעולה סתמית, והיחס אליה הוא כשם, למשל, 'בבואי' עניינו בזמן פעולת הביאה שלי. והכינוי שוה הוא לנושא ולמושא. אך מעטים באו עם כינויי הפועל לציון המושא, ובעיקר עם כינויי העתיד. ובא כך בעיקר בכינוי למושא מדבר יחיד, פָקְדֵנִי. ובאחרים מצאנו רק ארבעה 'לְהוֹצִאֵהוּ' (ירמיהו לט יד), 'לְיַסְּרֶךָּ' (דברים ד לו), 'לְקַלְלֶךָּ' (דברים כג ה) 'לְיַחְמֵנָּה' (בראשית ל מא) (חריג שבא בצירה). ועוד מצאנו שנים שבאו עם כינויי העבר 'לְרַמּוֹתַנִי' (דה"א יב יח), 'לְהוֹצִיאָנוּ' (שמות יד יא) (ואפשר שבא כך להשוות למילים לְקַחְתָּנוּ, לָנוּ שבאו קודם, או שהוא בגלל הא' וכמו 'רֹאָנִי' (ישעיהו מז י).