דקדוק בפרשת וירא

[דוד המלך]

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד
פסוק זה קשה מאד, המילה 'כי' אין משמעה אשר אלא בסמוך לפעלים כמו שמעתי כי, אבל אצל שמות כמו זעקת סדום רואיה המילה 'אשר'.
והאפשרות הפחות דחוקה היא שפסוק זה מסודר כעין משפט ייחוד. ומשמעו ויאמר ה' כי רבה זעקת סדום ועמורה וכי כבדה מאד חטאתם.

 

[דוד המלך]

גֶּשׁ הָלְאָה

בנין פָעַל בעתיד בא בשלושה משקלים. המשקלים המצויים הם משקל אפעֹל כמו יִפְקֹד ומשקל אפעַל כמו יִלְמַד.
אבל בשרשים שאות השורש הראשונה נופלת, בין אם היא האות נ' שנופלת ובא דגש במקומה (חפ"נ) ובין אם היא האות י' שלא בא דגש (נפ"י). בהם מצאנו משקל שלישי, הנקרא משקל אפעֵל. כמו יִתֵּן יֵשֵב, והצווי מהם הוא תֵּן שֵב, וכן שורש נגש בא לפעמים במשקל זה כמו כאן, ועיקרו גֵש, ובא בסגול כיון שהוא במקף.
נ.ב. כנראה שגם בגזרת הכפולים קיים משקל אפעֵל בשורשים גלל גנן, אך אין כאן מקומו.

 

[דוד המלך]

וַיִּתְמַהְמָהּ
שלשלת יבוא במקום סגול בכל מקום שאין מקום למשרתים.
וכיון שסגול יבוא בעיקר במקום שיש קטע ארוך לכן ביאתו בלי משרתים הינה נדירה. ואיננה אלא במילה אחת שהיא עניין לעצמו בתחילת הפסוק.

 

[דוד המלך]

וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה
המילה וחיה באה כצווי, למרות שראוי לבוא לשון עתיד, וכבר כתבתי על זה בשבוע שעבר.

 

[דוד המלך]

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי

לפי טעמי המקרא המשמעות היא שאלהים מבית אביו התעו אותו. ויש לדון מה הכוונה בזה. וכאן שהנושא הוא דקדוק נשאיר את זה פתוח.

 

[דוד המלך]

וְנֹכָחַת
מילה זו היא בינוני מבנין נפעל משורש יכח.

 

[דוד המלך]

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל
עיקר צורתו בצירה יִגָּמֵל וכך יבוא בדרך כלל גם בהפסק, אבל לפעמים, יבוא בהפסק בפתח כמו כאן, וכן 'וַיִּנָּפַשׁ' (שמות לא יז), 'וַיֵּאָנַשׁ' (שמ"ב יב טו), 'וַיֵּחָנַק' (שמ"ב יז כג), 'וַיֵּרָדַם' (יונה א ה).

 

[דוד המלך]

וְחֵמַת מַיִם
משקלי המלעיליים לא ישתנו בנסמך, אך מצאנו מעטים שהשתנו ובאו בשוא וצירה הֲבֵל הֲבָלִים, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ, סְחַר גּוֹיִם (באו בפתח בגלל הר'), וממשקל פֹעֶל בשוא וחולם חסר בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ, קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ, גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ. וגם בפעלים מצאנו 'קְחַת כֶּסֶף' (מ"ב יב ט). וכן במילות היחס 'בַעַד' בא בנסמך בְעַד־.
ופעם אחת השתנה רק הסגול לפתח בנסמך, אבל התנועה הראשונה נשארה, 'וְחֵמַת מַיִם' (בראשית כא יד).

 

[דוד המלך]

כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם
המילה כי נסמכת לפסוק הקודם, בי נשבעתי כי ברך אברכך וכו'.

 

[שמריהו בן יוסף]

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי

לפי טעמי המקרא המשמעות היא שאלהים מבית אביו התעו אותו. ויש לדון מה הכוונה בזה. וכאן שהנושא הוא דקדוק נשאיר את זה פתוח.

לחץ כדי לכווץ...

לא מדוייק אלא לפי טעמי המקרא אין לזה הסבר כלל
וכן "אחר, נאחז בסבך
כנ"ל
וניתן לשער שהראשון מפני הכבוד לא רצה להטעים כפשוט ו כמו שאונקלוס ג"כ לא תרגם כמו שכתוב מאותו טעם (ראה רש"י באורך)
והשני כי באמת הוא קשה להבנה

 

[דוד המלך]

לא מדוייק אלא לפי טעמי המקרא אין לזה הסבר כלל
וכן "אחר, נאחז בסבך
כנ"ל
וניתן לשער שהראשון מפני הכבוד לא רצה להטעים כפשוט ו כמו שאונקלוס ג"כ לא תרגם כמו שכתוב מאותו טעם (ראה רש"י באורך)
והשני כי באמת הוא קשה להבנה

לחץ כדי לכווץ...

מנין לך שאין הסבר כלל?
אני לא רציתי להיכנס לזה כיון שזה אשכול של דקדוק, אבל יעוין בחזקוני והכתב והקבלה שדבריהם מתאימים לבעל הטעמים.