וישב האיך קרעו את הכתונת פסים הלא יש איסור לקרוע בגדי כהונה (5 צופים)

[נהנה מקושיא טובה]

מבואר במדרשים שהכתונת פסים היה בגדי כהונה


ולכאורה לפי זה צ''ב האיך טבלו אותו בדם וקרעו אותו כדי שיהא נראה כמו שיני חיות שאכלו אותו כמבואר ברמב''ן [לז לב] והלא יש איסור לא לקרוע בגדי כהונה?

 

[לב טוב]

והלא יש איסור לא לקרוע בגדי כהונה?

לחץ כדי לכווץ...

ברמב''ם כתוב דרך השחתה וכאן היה להם צורך.

 

[מטות מסעי]

לכאורה אם לעבד נמכר יוסף, בטלה כהונתו.
ולא שייך שאחר ישתמש בה שהרי בעינן מידו בד.
ומשנה מפורת בסוכה מבלאי מכנסי כהנים וכו'. הנה לך שבגד כהונה שאינו ראוי עוד לשימוש לא שייך בו איסור קריעה

 

[בחקתיך אשתעשע]

לכאורה אם לעבד נמכר יוסף, בטלה כהונתו.

לחץ כדי לכווץ...

מהי"ת? עד כמה שהוא היה כהן גדול להקב"ה ועבד את ה' אז מנ"ל שיפסיק?

וכמו שמבוא ברש"י על הפסוק "ויוסף היה במצרים" - להודיעך צדקתו של יוסף וכו'
דהיינו שכל הזמן שהיה במצרים עמד בצדקותו.

 

[מטות מסעי]

מהי"ת? עד כמה שהוא היה כהן גדול להקב"ה ועבד את ה' אז מנ"ל שיפסיק?

לחץ כדי לכווץ...

אני מדבר על דעת האחים כמובן.
לפי התכניות שלהם יוסף נמכר לעבד, ולכאורה לא ישוב עוד לעולם.

כמו שמבוא ברש"י על הפסוק "ויוסף היה במצרים" - להודיעך צדקתו של יוסף וכו'
דהיינו שכל הזמן שהיה במצרים עמד בצדקותו.

לחץ כדי לכווץ...

וכנ"ל, שאין להוכיח על דעת האחים.

 

[נהנה מקושיא טובה]

לכאורה אם לעבד נמכר יוסף, בטלה כהונתו.
ולא שייך שאחר ישתמש בה שהרי בעינן מידו בד.
ומשנה מפורת בסוכה מבלאי מכנסי כהנים וכו'. הנה לך שבגד כהונה שאינו ראוי עוד לשימוש לא שייך בו איסור קריעה

לחץ כדי לכווץ...

לענ''ד אין מושג כזו שבטלה קדושתו, גם אם יהא עבד ולא יעבוד בפועל מ''מ איך נפקע קדושתו

 

[בחקתיך אשתעשע]

ברמב''ם כתוב דרך השחתה וכאן היה להם צורך.

לחץ כדי לכווץ...

תשובה זו הובאה --:

א. הרמב"ם בפ"ט מכלי המקדש פוסק "הקורע פי המעיל לוקה. שנאמר: 'לא יקרע' וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורעם דרך השחתה לוקה".
דהיינו שהאיסור הוא רק 'דרך השחתה'.
ואולי יתכן שאחי יוסף ראו במעשיהם זה תיקון ולא השחתה, וא"כ אין כאן איסור.

ב. עוד אפש"ל שהאחים כבר מתחילה סברו שיוסף הוא בעל עבירה, עד כדי כך שדנוהו שהוא חייב מיתה -וכמו שכתוב שאמרו "ועתה לכו ונהרגהו'" -לא סברו שהכתונת הוא "בגדי כהונה גדולה" - וממילא אין איסור לקורעו, והזוהר מדבר לפי מה שהיה באמת.

לחץ כדי לכווץ...

 

[בחקתיך אשתעשע]

אני מדבר על דעת האחים כמובן.
לפי התכניות שלהם יוסף נמכר לעבד, ולכאורה לא ישוב עוד לעולם.

לחץ כדי לכווץ...

לענ''ד אין מושג כזו שבטלה קדושתו, גם אם יהא עבד ולא יעבוד בפועל מ''מ איך נפקע קדושתו

לחץ כדי לכווץ...

על דעת האחים, הרי האחים כבר מתחילה סברו שיוסף הוא בעל עבירה, עד כדי כך שדנוהו שהוא חייב מיתה -וכמו שכתוב שאמרו "ועתה לכו ונהרגהו'" -וא"כ מעולם לא סברו שהכתונת הוא "בגדי כהונה גדולה" - וממילא אין איסור לקורעו, ולא בגלל ש-

בטלה כהונתו.

לחץ כדי לכווץ...

[והזוהר מדבר לפי מה שהיה באמת.]

 

[נהנה מקושיא טובה]

על דעת האחים, הרי האחים כבר מתחילה סברו שיוסף הוא בעל עבירה, עד כדי כך שדנוהו שהוא חייב מיתה -וכמו שכתוב שאמרו "ועתה לכו ונהרגהו'" -וא"כ מעולם לא סברו שהכתונת הוא "בגדי כהונה גדולה" - וממילא אין איסור לקורעו, ולא בגלל ש-

לחץ כדי לכווץ...

לא מסתבר לומר שהאחים חלקו וסברו שאינו בגדי כהונה, ואדרבה מכח זה שזה בגדי כהונה קנאו בו

 

[בחקתיך אשתעשע]

לא מסתבר לומר שהאחים חלקו וסברו שאינו בגדי כהונה, ואדרבה מכח זה שזה בגדי כהונה קנאו בו

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי להבין איך ראית משם שזה לא נכון

שהאחים חלקו וסברו שאינו בגדי כהונה,

לחץ כדי לכווץ...

 

[נהנה מקושיא טובה]

שכתב שכיון שזה היה בגדי כהונה לכן קנאו בו

 

[בחקתיך אשתעשע]

שכתב שכיון שזה היה בגדי כהונה לכן קנאו בו

לחץ כדי לכווץ...

אנא תראה לי איפה זה כתוב?

 

[נהנה מקושיא טובה]

אנא תראה לי איפה זה כתוב?

לחץ כדי לכווץ...

סליחה
אכן עירבתי הדברים, שהרי זה ידוע מבי רב שהאחים קנאו בו על הכתונת פסים

 

[נהנה מקושיא טובה]

אנא תראה לי איפה זה כתוב?

לחץ כדי לכווץ...

עכשיו מצאתי מ''מ אחר
בשו''ת נפש חיה אבהע''ז סימן ד'

 

[תיבת גמא]

ברמב''ם כתוב דרך השחתה וכאן היה להם צורך.

לחץ כדי לכווץ...

ודאי להשחית. רק לצורך דבר אחר, ואולי כמלאכה שאצל'ג., רק איני יודע מה דינו בבגדי כהונה

 

[לב טוב]

ודאי להשחית. רק לצורך דבר אחר, ואולי כמלאכה שאצל'ג., רק איני יודע מה דינו בבגדי כהונה

לחץ כדי לכווץ...

לכ' כל שמכוון לתועלת אין זה השחתה

 

[תיבת גמא]

לכ' כל שמכוון לתועלת אין זה השחתה

לחץ כדי לכווץ...

לענד בעי תועלת לבגד עצמו, כמו בשביל.לתקנו

 

[לב טוב]

לענד בעי תועלת לבגד עצמו, כמו בשביל.לתקנו

לחץ כדי לכווץ...

שעורי ר' משולם דוד הלוי (סולובייצ'יק) מסכת זבחים דף צה עמוד א

ועיין ברמב"ם פ"א מבה"ב הלי"ז שכתב: "וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח וכו' דרך השחתה לוקה", ובהלט"ז שם כתב: "אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש, אותה האבן פסולה והשאר כשרות", וצ"ע איך נוטל את האבן הפסולה מן המזבח הרי איכא בזה איסור נתיצת אבן מן המזבח, ועל כרחך צ"ל דהאיסור אמור בנותץ בדרך השחתה בלבד, וכשנוטלה לצורך אין כאן דרך השחתה,
ומוכח כדברי הקרבן חגיגה דכל קלקול לצורך מסויים אין בזה משום דרך השחתה.

אכן לפי איך שבארנו את דעת המל"מ לא מוכח מידי, דהתם הרי נותץ את האבן כדי לתקן את המזבח עצמו, ודמי לקורע על מנת לתפור, וכל כהאי גוונא ודאי לא הוי דרך השחתה, אבל קלקול לצורך אחר שאינו תיקון הדבר עצמו חשיב דרך השחתה אף על פי שיש בו איזה צורך, ולכאורה לכך נתכוון הכס"מ שם שכתב: "ומה שכתב דרך השחתה, כלומר שאם נותץ כדי לתקן ודאי שרי", והיינו כשיטת המל"מ, דדוקא נתיצה לצורך תיקון שריא, אבל נתיצה לצורך דבר אחר חשיבא דרך השחתה ואסירא.

והנה גם לענין איסור "לא תשחית את עצה" האיסור הוא רק דרך השחתה, וכתב הרמב"ם בפ"ו ממלכים הל"ח: "כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה", עכ"ל.

ומדשרי לקצוץ אילן מפני היזק אחרים או משום שדמיו יקרים מוכח לכאורה כשיטת הקרבן חגיגה, דכל שהוא לאיזה צורך לא חשיב דרך השחתה, גם אם הוא צורך אחר שאינו תיקון הדבר עצמו. (ואין להקשות א"כ אמאי אסרה תורה לקצוץ אילן לצורך מצור, הא קוצץ לצורך, דהאיסור לקצוץ למצור הוא איסור בפנ"ע כמפורש בקרא ואסור גם לצורך, כך היא שיטת הרמב"ם שם, ורק האיסור הנלמד משם דבכל מקום אסור לקוץ אילן מאכל, זה נאמר רק בדרך השחתה, וכן מדוייק מלשון הרמב"ם שם. וע"ע בסהמ"צ בהוספות הרמב"ן למ"ע מצוה ו' דס"ל דגם האיסור בשעת מצור הוא רק בסתם, וז"ל: "אבל בצאתנו מעל ארץ אויב נשחית ונחבל כל עץ טוב, וכן בימי המצור להצר אנשי העיר בהשחתת האילנות שלא יחיו מהם, כל זה מותר", ולפ"ז לא קשה כלל. וע"ע בשטמ"ק לב"ק צא: שמביא שיטת ראשונים דכשאין אילני סרק מותר לקצוץ גם אילני מאכל לצורך מצור, וגם בשערי תשובה שער שלישי (אות פ"ב) כתב כן, וגם לדבריהם לא קשה. אכן הרמב"ם ס"ל דלצורך מצור בכל גוונא אסור, ולכך כיון הרמב"ן בסו"ד שם שכתב: "ולשון הרב במצות ל"ת מ"ז איננו מכוון", וכוונתו כנ"ל, דמלשונו שם משמע דלמצור בכל גוונא אסור, ולפ"ד צ"ל כנ"ל דזהו איסור בפנ"ע, ודו"ק).

ובאמת דלפ"ז נוספה הוכחה לשיטת הקרבן חגיגה גם מסוגיין, דבהל"י שם כתב הרמב"ם: "ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים וכו' דרך השחתה, עובר בלא תשחית", עכ"ל. ואי נימא דקלקול לצורך חשיב דרך השחתה, צ"ע מה ההיתר בסוגיין לקרוע סתם בגד כדי להכניסו לעזרה, הרי עובר בלאו דלא תשחית, ומאי שנא לאו זה מלאו דלא יקרע, ולשיטת הקרבן חגיגה ניחא, דכל שקורע לצורך מסוים לא חשיב דרך השחתה, ולהכי אין בזה הלאו דלא תשחית, וצ"ע מה יענה המל"מ לראיות אלו. (ואף על גב דמדברי המגיה למל"מ שם משמע דהאיסור לקרוע בגדים הוא רק מדרבנן, וא"כ לא קשה מינה, אבל מדברי הרדב"ז שם משמע לא כן, וכן מפשטות דברי הרמב"ם בסה"מ ל"ת נ"ז משמע דגם קריעת בגדים אסורה מן התורה, וע"ע בקרי"ס פ"ו שם, אלא דצ"ע אמאי בכל הני לוקה רק מכת מרדות ואמאי אינו לוקה מן התורה, ודברי הרדב"ז שם בענין זה תמוהים, ע"ש).

ג) לכאורה גם מדברי הגמ' בשבת שפתחנו בה מוכח כשיטת הקרבן חגיגה לענין מה נחשב דרך השחתה, דהרי מבואר שם דמותר לקרוע כל בגדי כהונה לצורך פתילות במקדש, ומוכח מינה דכל קריעה לצורך מסוים אין בה משום קריעה בדרך השחתה, ושפיר י"ל דגם קריעה לצורך כיבוס אין בה משום דרך השחתה.

מיהו ממה שמתבאר מדברי הרמב"ם בפ"ח מכלה"מ הל"ה דמבגדי כהן גדול שבלו אין עושין פתילות, אין להוכיח כחילוק שחילק הקרבן חגיגה דאיסור הקריעה במעיל הוא גם שלא כדרך השחתה, דאם זהו הטעם שם, הו"ל להרמב"ם לפרש דרק מן המעיל אין עושין פתילות, ומדוע אסר מכל בגדי כהן גדול, אלא התם טעמא אחרינא איכא, דבבגדי כהן גדול איכא גזה"כ דטעונים גניזה כמבואר ברמב"ם שם, ולהכי אין עושים מהן פתילות, וממילא יתכן דגם מעיל מותר לקורעו שלא בדרך השחתה, והא דאין עושין ממנו פתילות הוא משום דטעון גניזה. ועכ"פ מעיקר הדין דמותר לקרוע בגדי כהונה לצורך פתילות במקדש מוכח לכאורה כקרבן חגיגה, דכל קריעה שהיא לצורך מסוים לית בה משום קריעה דרך השחתה, ואין עוברים בה בלאו.

ומ"מ אין מכך קושיא לדברי המל"מ, די"ל דהתם שאני משום שבלו, וכשבלו ואין ראויים לשירות במקדש ליכא ללאו. אולם יש לפקפק בזה, דאם כשבלו ליכא ללאו, א"כ אמאי בסוגיין אסור לקרוע המעיל, הא כל זמן שהדם עליו אינו ראוי לשירות משום בגד כהונה שנעשה צואי, עיין ברמב"ם פ"ח מכלה"מ שם. מיהו יש לדחות דהכא יכול להיות חוזר ונראה לאחר הכיבוס, אבל אין זה ברור, דיתכן דמ"מ כל זמן שלא נתכבס ליכא ללאו כיון דהשתא אינו ראוי לשירות, וצ"ע בזה, ועכ"פ שיטת המל"מ קשה מהראיות הנ"ל מלאו דבל תשחית.

ד) ונראה דמאי דפליג המל"מ הוא לא בסברא מה נקרא דרך השחתה, דבזה גם המל"מ מודה דכל שהוא לצורך מסוים לא הוי דרך השחתה, אלא פליג במאי דס"ל לקרבן חגיגה לחלק בין מעיל לשאר בגדי כהונה, וס"ל דלא יתכן לחלק ביניהם, ולעולם גם במעיל הלאו הוא רק בדרך השחתה, ומהאי טעמא שרי לקרוע בגדי כהונה לצורך פתילות, ובאמת הירושלמי שהביא המל"מ בפ"ח מכלה"מ שם ס"ל דגם מבגדי כהן גדול שרי, והיינו משום דגם בבגדי כה"ג הלאו הוא בדרך השחתה בלבד, ולצורך פתילות אין זה דרך השחתה, ואף לפי מה שפסק הרמב"ם דאסור היינו רק משום הדין גניזה כמו שכתבנו, וא"כ לא קשיא מינה לשיטתו כלום. ועיין במנחת חינוך (מצוה ק"א אות א') שנקט בדעת המל"מ דגם במעיל אינו חייב אלא בדרך השחתה, והיינו כביאור זה.
אלא דלפ"ז גם בסוגיין צ"ל דטעמיה דר"ל דאין לקרוע את המעיל לצורך מצות כיבוס הוא משום דין גניזה, דלצורך כיבוס אין זה דרך השחתה דומיא דלצורך פתילות, וזה קשה, דבגמ' מפורש הטעם משום שנאמר לא יקרע ולא משום דין גניזה.

ולשיטת הקרבן חגיגה צ"ע מאי שנא שאר בגדי כהונה ממעיל, הלא הלאו נאמר במעיל בלבד, ואי נקטינן דכל בגדי כהונה איכללו בהאי לאו, איך אפשר לחלק ולומר דבמעיל הקריעה אסורה גם שלא דרך השחתה, ובשאר בגדים רק בדרך השחתה. וע"ע ביומא עב. דאיתא: "אמר רחבא אמר רב יהודה, המקרע בגדי כהונה לוקה, שנאמר לא יקרע", ומבואר דהלאו אמור בכל בגדי כהונה, ואיך אפשר לחלק דבכל הבגדים אסור רק בדרך השחתה, ובמעיל בכל גוונא.
ועוד צ"ע, דאי אמרינן דיש חילוק בין מה שנאמר עליו הלאו בפירוש לבין מה דילפינן מיניה, ואמרינן נמי דקריעה לצורך מצות כיבוס אין בה משום דרך השחתה, א"כ אמאי ליכא תקנה בסוגיין לקרוע המעיל שלא דרך פיו, הרי הלאו עצמו נאמר בפי המעיל דוקא, כמבואר בלשון הרמב"ם בפ"ט מכלה"מ שם, וכן הוא גם לשונו בסהמ"צ ל"ת פ"ח ובמנין הלוקין בפי"ט מסנהדרין הל"ד (אות כ"ה), וכ"כ גם בספר החינוך (מצוה ק"א), ואמאי לא מצינו לו תקנה אלא להכניסו בפחות מגע"ג, (אולם במנין המצוות ריש הל' כלה"מ (אות י"ג) וכן במנין המצוות הקצר ריש היד (ל"ת פ"ח) כתב: "שלא יקרע המעיל", ולא הזכיר פי המעיל). ועיין במנחת חינוך שם שהקשה כן, ומסיק שם דגם קריעה לצורך כיבוס הויא קריעה בדרך השחתה כיון דכל עיקר הקריעה היא לבטל השם בגד כדי שיוכל להכניסו לעזרה וכו' וכו' עכ''ל.