הרמב"ן פירש כי המלאך לא פעל מכוחו העצמי ללא הגבלה, אלא רק בגבולות הרשות שניתנה לו מן השמיים. כל מגמתו של שרו של עשיו הייתה לעכב את יעקב מלחצות את הנחל ולהיכנס לארץ ישראל, או להזיקו נזק של כליה. משראה השר "כי לא יכול לו" – היינו שאין בידו רשות לכלותו או להכניעו – השתמש באפשרות היחידה שהותרה לו, והיא הפגיעה הנקודתית בכף הירך.
דווקא העובדה שלמרות הפגיעה הפיזית יעקב לא הרפה ולא נפל, היא שהכריעה את המערכה: יעקב הוכיח כי עמידתו אינה תלויה בכוח הגוף גרידא, ובכך נשללה מהמלאך כל אחיזה בו.
הרמב"ן כתב כי המאבק כולו הוא הדגמה למאבק ההיסטורי שבין כנסת ישראל למלכות אדום לאורך הדורות
הפגיעה בכף הירך מסמלת את צרות הגלות וגזירות השמד ("נגע בכל הצדיקים שעתידין להיות ממנו, זה דורו של שמד" – בראשית רבה ע"ז, ג'). לאומות העולם ניתנה רשות לצער את ישראל בגוף ובממון, ואף להחליש את אחיזתם החומרית בעולם הזה.
ניצחון וזריחת השמש מסמלים כי למרות הפגיעה והצליעה, שר של עשיו אינו יכול לעקור את עם ישראל משורשו הרוחני. בסופו של דבר מגיע "עלות השחר" – זמן הגאולה ("ויזרח לו השמש" – בראשית ל"ב, ל"ב, שזרחה לרפאותו), ובו השר עצמו נאלץ להודות בזכותו ובמעמדו של ישראל.
חז"ל דרשו את הפסוק "עד עלות השחר" שהכוונה לתקופתינו תקופת עקבתא דמשיחא. ואז "ותקע כף ירך יעקב" אז נפגעו הצדיקים של הדור האחרון. מהי הפגיעה? איך ניסה הס"מ להזיק לנו, אנחנו, כן אנחנו אלו הצדיקים של הדור האחרון. מה הוא מנסה לעשות לנו?.... חז"ל גילו לנו "ויאבק" זה כמו "ויחבק". הס"מ ניסה להתאחד עם...