לא כ"כ קראתי בעיון, אבל לכאו' אם מתירים להטמאות לגופה של ז' קרובים מוכח שיש קשר בין הגופה לאישיות, וממילא יש לצדד שיש יחס לגוף
הנידון זה אם במיתתו הוא כבחייו.
והראיה מהיתר ז קרובים בטומאה , אדרבה ששיך דוקא במותם
 
אולם בספר דרך שיחה (ח"ב עמ' קמה) מובא שהגר"ח קנייבסקי נשאל האם יש דין 'וקדשתו' בחיוב קבורה כשאחד המתים כהן, והשיב: "הרי יחזור לעבודה בתחיית המתים, ואין נפקע ממנו העבודה רק לעת עתה שיקום, ועדיף מכהן קטן שלא חלה עליו עדיין הקדושה". ועל כך טענו לגר"ח שדין 'וקדשתו' שייך רק בדברים שבקדושה, וקבורה זו מצוה ולא דבר שבקדושה. אולם הגר"ח דחה זאת באומרו: "הרי כתוב [שבכלל חיוב 'וקדשתו'] גם ליטול מנה ראשון, ולא משמע דהיינו דווקא בסעודת מצוה. ועי' בספר דרך אמונה (מתנות עניים פ"ח ס"ק נח) שלכל דבר כהן קודם, גם להלוואה וצדקה. ומה שאמרו הלשון לכל דבר שבקדושה, היינו אפילו דבר שבקדושה".
ייתכן שהגרח"ק אזיל כאן בשיטת החזו"א, שX"ל הכהנים לא יצטרכו מן הדין חינוך מחדש לעתיד לבוא, ודלא כהרמב"ן שלמד מהסוגיא ביומא ה ע"ב שיצטרכו, והאריכו בזה האחרונים, ואפשר שבזה תלויה השאלה אם יש כהונה לאחר מיתה.
 
ועי' בספר דרך אמונה (מתנות עניים פ"ח ס"ק נח) שלכל דבר כהן קודם, גם להלוואה וצדקה. ומה שאמרו הלשון לכל דבר שבקדושה, היינו אפילו דבר שבקדושה".
ברש"י מבו' שאם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר אומר לו ברור וטול איזה שתרצה, ועי' במהר"ם שיף (גיטין נט:) שכתב ליטול מנה יפה אינו בכלל בדבר שבקדושה, ובפרמ"ג ס' קל"ה מ"ז סק"א כתב שליטול מנה יפה איירי בסעודת מצוה ולהכי הוי דבר שבקדושה. אולם המפרש בנדרים סב: פירש דליטול מנה יפה ראשון הוי כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים וכן פירש בנימוקי יוסף מו"ק כח:, ועי' מהרש"א בנדרים שם, ודו"ק.​
 
לא כ"כ קראתי בעיון, אבל לכאו' אם מתירים להטמאות לגופה של ז' קרובים מוכח שיש קשר בין הגופה לאישיות, וממילא יש לצדד שיש יחס לגוף (וכן ניתן להוכיח מאיסור להטמאות וכו' לגופה של יהודי דוקא וכדו')
י"ל משום שהיה אביו
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון