ראיתי בכמה מקומות שמכינים שוקולד מערב שבת ובשבת עצמה מניחים ע"ג הפלטה שיתחמם, ומתחילה חשבתי שנדון זה תלוי במחלוקת הש"ע והרמ"א בסי' שי"ח סט"ז לגבי אינפאנדה שהשומן שזה נימוח ועי"ש שגם הרמ"א מתיר בשעת הצורך.
אלא שבשבת האחרונה עורר אותי יהודי ת"ח שיתכן ויש בזה איסור בישול גמור, ומחמת שמבואר ברמב"ם שהמרכך מתכת חייב משום מבשל והובא בהקדמת המ"ב לסי' שי"ח, ובחזו"א סי' נ' סק"ט כתב בפשיטות שבמתכת ודאי יש משום בישול אחר בישול כיון שלאחר שמתקררת היא שבה לטבע הראשון שלה לגמרי, ולכאו' שוקולד הוא גם מתקרר לגמרי ומתקשה.
ומצאתי באגלי טל מלאכת האופה אות נ"ה שכתב גם כדברי החזו"א והקשה למה באינפאנדה אין איסור של מרכך מתכת וכתב וז"ל "שבישול שומן אין התכתו לבד רק מה שכח האש פועל בו ומתקנו ומכשירו לאכילה וזה התיקון נשאר עליו אף לאחר שנצטנן ונקרש. ואינו דומה למתכת שכל ענין בישול שבו אינו אלא התכתו לבד ומאחר שנתקשה אזל ליה בישולו וע"כ חייב".
לכאו' בשוקולד כל המטרה והתועלת של הבישול הוא להמיס אותו וכשמתקרר כבר אין תועלת וא"כ דומה ממש למתכת.
אשמח לדעת הרבנים שליט"א.
אלא שבשבת האחרונה עורר אותי יהודי ת"ח שיתכן ויש בזה איסור בישול גמור, ומחמת שמבואר ברמב"ם שהמרכך מתכת חייב משום מבשל והובא בהקדמת המ"ב לסי' שי"ח, ובחזו"א סי' נ' סק"ט כתב בפשיטות שבמתכת ודאי יש משום בישול אחר בישול כיון שלאחר שמתקררת היא שבה לטבע הראשון שלה לגמרי, ולכאו' שוקולד הוא גם מתקרר לגמרי ומתקשה.
ומצאתי באגלי טל מלאכת האופה אות נ"ה שכתב גם כדברי החזו"א והקשה למה באינפאנדה אין איסור של מרכך מתכת וכתב וז"ל "שבישול שומן אין התכתו לבד רק מה שכח האש פועל בו ומתקנו ומכשירו לאכילה וזה התיקון נשאר עליו אף לאחר שנצטנן ונקרש. ואינו דומה למתכת שכל ענין בישול שבו אינו אלא התכתו לבד ומאחר שנתקשה אזל ליה בישולו וע"כ חייב".
לכאו' בשוקולד כל המטרה והתועלת של הבישול הוא להמיס אותו וכשמתקרר כבר אין תועלת וא"כ דומה ממש למתכת.
אשמח לדעת הרבנים שליט"א.