אחד מהספרים המחרידים ביותר שנוסף בארון הספרים של כלל ישראל במשך הגלות, זה שו"ת ממעקמים. שו"ת מזמן השואה שנשאל הגאון הגדול הרב אפרים אשרי זצ"ל.
גאון גדול זה שלמד בקלם וסלבודקא, גר בקובנה, והיה יד ימינו של הדבר אברהם בעת חליו האחרון. והדבר אברהם ביקש ממנו לענות על השאלות הנוראיות שהתעוררו. גאון זה גם היה יחד עם ר' אלחנן מתי שנלקח מהבית ששה שם למיתה על ידי בני העוולה, כל הנמצאים בבית באותו זמן נלקחו למיתה, ור' אפרים אשרי הצליח להתחמק מהבית, לא לפני ששמע את דבריו האחרונים המיוחדים של ר' אלחנן שאמר לבני הבית וכל מי שהיה באותו בית (היו הרבה אנשים שאינם מבני הבית) קודם שנרצחו, הדברים מודפסים בשמו בהקדמה לקובץ שיעורים וקובץ הערות.
הרבה מהשאלות המזעזעות ביותר נרשמו שם ונשתמרו לדורות על ידי הספר הנורא הזה, וקשה לחזור עליהם אבל אמנה שתיים מהם.
א. אדם שקיבל רשימה של היוצאים להלקח על ידי הנאצים למחרת, והוא מצא שבנו רשום שם יש ביכולתו להבריח את בנו ולהצילו, אבל הדבר ידוע שאם בנו יינצל, הרי שיקחו יהודי אחר במקומו, האם מותר לו להציל את בנו ולהבריחו או לא. עיני עיני ירדה מים. על השאלה ועל מה שסיים שם מה שהיה על גדלותו של אותו האב.
ב. על השאלה הבאה, אפשר להתמוטט, בדבר אכילת בשר אדם.
זהו שו"ת לא של חלק אחד, אלא של חמשה חלקים. ה' חלקים של צער יגון ואנחה אין סופיים על שבר שהושברנו, ומצד שני לא יאומן כי יסופר גודל דבקותם של כלל ישראל בתורה, הן על ידי השואלים, והן על ידי הנשאל, שאם בתחילת המלחמה עוד היו לו ספרים, כבר אחר זמן חלקים גדולים ממה שכתב היה מהזיכרון.
השאלה היא האם מותר ללמוד את זה בת"ב, או שסו"ס כל המו"מ ההלכתי שהוא דן שם לגבי שאלות אלו, ולגבי שאר השאלות שיש שם, הוא מרחבי הש"ס הראשונים, שו"ע ושו"ת, ולאו דווקא בדברים המותרים, ומצד שני הכל במסגרת אבלות, וכמו שמותר ללמוד הלכות אבלות אע"פ שפה ושם מביאים ראיות מכמה מקומות בש"ס, האם זה תלוי האם קוראים את זה בתורת ללמוד הלכות רודף ומסירה והלכות אכילת בשר אדם, או כדי להצטער בצערם של ישראל, ולראות את גודל דבקותם בתורה, וממילא הותר לקרוא את פרטי התשובות.
גאון גדול זה שלמד בקלם וסלבודקא, גר בקובנה, והיה יד ימינו של הדבר אברהם בעת חליו האחרון. והדבר אברהם ביקש ממנו לענות על השאלות הנוראיות שהתעוררו. גאון זה גם היה יחד עם ר' אלחנן מתי שנלקח מהבית ששה שם למיתה על ידי בני העוולה, כל הנמצאים בבית באותו זמן נלקחו למיתה, ור' אפרים אשרי הצליח להתחמק מהבית, לא לפני ששמע את דבריו האחרונים המיוחדים של ר' אלחנן שאמר לבני הבית וכל מי שהיה באותו בית (היו הרבה אנשים שאינם מבני הבית) קודם שנרצחו, הדברים מודפסים בשמו בהקדמה לקובץ שיעורים וקובץ הערות.
הרבה מהשאלות המזעזעות ביותר נרשמו שם ונשתמרו לדורות על ידי הספר הנורא הזה, וקשה לחזור עליהם אבל אמנה שתיים מהם.
א. אדם שקיבל רשימה של היוצאים להלקח על ידי הנאצים למחרת, והוא מצא שבנו רשום שם יש ביכולתו להבריח את בנו ולהצילו, אבל הדבר ידוע שאם בנו יינצל, הרי שיקחו יהודי אחר במקומו, האם מותר לו להציל את בנו ולהבריחו או לא. עיני עיני ירדה מים. על השאלה ועל מה שסיים שם מה שהיה על גדלותו של אותו האב.
ב. על השאלה הבאה, אפשר להתמוטט, בדבר אכילת בשר אדם.
זהו שו"ת לא של חלק אחד, אלא של חמשה חלקים. ה' חלקים של צער יגון ואנחה אין סופיים על שבר שהושברנו, ומצד שני לא יאומן כי יסופר גודל דבקותם של כלל ישראל בתורה, הן על ידי השואלים, והן על ידי הנשאל, שאם בתחילת המלחמה עוד היו לו ספרים, כבר אחר זמן חלקים גדולים ממה שכתב היה מהזיכרון.
השאלה היא האם מותר ללמוד את זה בת"ב, או שסו"ס כל המו"מ ההלכתי שהוא דן שם לגבי שאלות אלו, ולגבי שאר השאלות שיש שם, הוא מרחבי הש"ס הראשונים, שו"ע ושו"ת, ולאו דווקא בדברים המותרים, ומצד שני הכל במסגרת אבלות, וכמו שמותר ללמוד הלכות אבלות אע"פ שפה ושם מביאים ראיות מכמה מקומות בש"ס, האם זה תלוי האם קוראים את זה בתורת ללמוד הלכות רודף ומסירה והלכות אכילת בשר אדם, או כדי להצטער בצערם של ישראל, ולראות את גודל דבקותם בתורה, וממילא הותר לקרוא את פרטי התשובות.