מה המקורות לזה?
השאלה היא להגדיר ורק רוכבת ע"ג המעשה, ואף אם לא תתחבר הרי שבזמנו זכרוני שכך פרסמו בכמה מקומות שכדבעי ליה למעבד לפי הכללים לא עבד, ומסתמא שלא באשמתו שלא חשב וכו'
לא - אלא מצד רש"י בחולין הידוע
מסתמא ע"פ ברכות טז: ואף אם תרצה להקשות משם יש לחלק ודו"ק
אכי"ר
ענווה
יז. לדעת את האמת
שם איתא כמדומני שאתם נכווים וכו', וממילא ה"ה כאן שאדם לומד אחרי שהוא נכשל וכ"ש שיכול להזיק לפרנסתו, ושאני התם שאהבה מקלקלת את השורה
לדידי עדיין צ"ע עד שאגיע למסקנא
ברור שלא משנה אך מאן יימר שעדיין חל כל הקודם להורגן ודילמא כמאן דליתא חשיבי בכה"ג שמאחורי סורג ובריח?
הדין הוא דיעבד מחמת שצריך לדונו בבית דין ולא מחמת איסור הנאה שבו. לכאורה.
אכן, לא אמרתי שלך פשוט, אם כי שאני פשטתי, כלומר כששאלת
היה משמע שאני לא עניתי לגופשע, וזה באתי לומר שבזה אכן לא עניתי בכך שלא שינו את הנהלים, רק במה שעניתי דכל הקודם להרגן זכה כיון שאכתי אינן בני תרבות.
לא נודע מנין לך שניתן להחשיב כמאן דליתא? ולא שמענו שר"א אמר יש לו שמירה סכין וכלוב בגן החיות התנכ"י (ולא כי טרם הוקם בזמנו...) ובמיוחד שהרי שור שחט לפניך, ועובד שלא מספיק הקדים ג"כ שחוט לפניך רח"ל.
לא מצאתי, אם יוכל כת"ר לפרט.
ענווה. :)
לפ"ז ק"ק מה ההו"א שלא יחול ההקדש אך אם נאמר משום ההנאה ניחא דהו"א שלא יחול וכ"ז מקופיא
כבודו כתב בהודעה למעלה "שפשטתי לך" ולכן הבנתי כך, וכנראה מהמהירות
נפסק להלכה? ועוד אפשר שבא לחדש שאפי' שיהרגהו ליכא חששא שבחולין ז: משום בל תשחית ואף שאמר אין לו שמירה אלא יש כמה דוגמאות שזה לאו דווקא
אמן ואמן
ניסיתי להבין למה זהו דין "לא תשים דמיך בביתך" ולא היה משמע שדנת רק על הבעלים. ולזה ניסיתי לעמוד על היותך כהן וכו'
התכוונתי שרואים שלעמוד מאחורי סורג לא מכסה מקרי מוות.
"כמאן דליתא" בתרגום ללה"ק פירושו כמי שאינו. ומשכך הסברא לומר שנמר שקיים אך שמור בשמירה מעולה מאוד, עדיין לא נמחק ועבר מהעולם כמי שאינו הוא זה הטעון ביאור, ולא הסברא לומר שהוא כמאן שישנו.
לא נפסק, אבל רואים שלא הסתפק לעולם בשום צורת שמירה אפילו מעולה ביותר ביותר (כפול...) שלעולם ייתכן שפתאום יקרו תקלות. החידוש שאתה מציע שבא לומר שאין בכך בל תשחית הוא מקורי ויצירתי. וזה בהחלט מרענן. אמנם לא נראה שיש צד בל תשחית בשחיטת שור, שהרי יאכל את בשרו ובעל השור אינו נקי...
לא הדגשתי זאת וממילא פשוט היה בעיני שהדברים ברורים
צ"ע בדברי כבודו שכתב תמיד - מיומא ה: ששאלו מאי דהוה הוה וע' גם סנהדרין טו: בתוס' ששאלו כן על שור סיני וכן מב"ב צא. שהוצרכו להגיע לתשובת המינים. ונשמח לשמוע מתשובותיו הנפלאות
ומה יענה כבודו לסוגיה מפורשת בחולין ח. וברש"י שם: "מקלקל הוא. ואין זו הנאה שבחייה היו דמיה מרובין מלאחר שחיטה שבחייה היא עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה". ע"ש. וצ"ב.
זה כבר ראוי לאשכול נפרד מתי אומרים "הלכתא למשיחא" ובאחרונים כבר דנו בזה.
ברור, אחרת זה לא היה כמאן דליתא אלא ממש, אולם לא נאמר כן לגבי דין שמירה, וחשבתי שכתבתי זאת מספיק ברור.
ניצחתני!
