וידבר משה אל יְיָ לאמר: יפקד יְיָ אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה: (כ"ז, ט"ו-ט"ז)
ועי' רש"י (ט"ו):
וידבר משה אל ה' וגו'. להודיע שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור:
ועי' רש"י (ט"ז):
יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל , וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה:
והסתירה עולה מאיליה האם הניח צרכיו או תבע צרכיו?
ועמדו בזה המפרשים:
בשפתי חכמים(ט"ו): ר"ל למה אמר משה ענין זה ולא התפלל שיכנס.
ועי' אילת השחר שהק' ע"ד:
(על קו' ב' יש להעיר מדוע הביא מהדע"ז ולא מפסוק מפורש ר"פ ואתחנן. ואולי להגדלת השאלה.
ועוד יש לעיין מה הקושיה הרי ייתכן שרק אחרי שביקש על עמ"י ביקש על עצמו.)
ועי' נחלת יעקב:
ולכאו' גם זה קשה כי עדיין אין ראוי להיקרא שמניח צורכו שמשמע לגמרי.
והנראה לומר בזה שמש"כ רש"י שמשה רבנו אמר הגיעה שעה שאתבע צרכי וכו' הרי בוודאי אינה לשון הבקשה שביקש אלא זוהי מחשבה שהרהר ומש"כ 'אמר' היינו בליבו,
וכן נמצא הרבה (לפעמים מפורש כמש"כ אצל אברהם אבינו (בראשית, י"ז, י"ז) ויאמר בליבו. ולפעמים לא מפורש עי' רש"י (פ' בלק כ"ד, א') פעמיים).
וא"כ י"ל שמשה רבנו רק חשב כך אבל למעשה לא התפלל על זה! ואדרבה מכאן רק רואים שהיה לו על מה להתפלל לצורך עצמו.
אבל הקב"ה יודע מחשבות וענה לו על המחשבה שחשב.
ואולי לכן נקט כאן בלשון 'לא כך עלתה במחשבה לפני' שאינה לשון כ"כ שכיחה - כיוון שגם משה רבנו לא דיבר בעניין זה אלא רק חשב.
ועי' רש"י (ט"ו):
וידבר משה אל ה' וגו'. להודיע שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור:
ועי' רש"י (ט"ז):
יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל , וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה:
והסתירה עולה מאיליה האם הניח צרכיו או תבע צרכיו?
ועמדו בזה המפרשים:
בשפתי חכמים(ט"ו): ר"ל למה אמר משה ענין זה ולא התפלל שיכנס.
ועי' אילת השחר שהק' ע"ד:
(על קו' ב' יש להעיר מדוע הביא מהדע"ז ולא מפסוק מפורש ר"פ ואתחנן. ואולי להגדלת השאלה.
ועוד יש לעיין מה הקושיה הרי ייתכן שרק אחרי שביקש על עמ"י ביקש על עצמו.)
ועי' נחלת יעקב:
ולכאו' גם זה קשה כי עדיין אין ראוי להיקרא שמניח צורכו שמשמע לגמרי.
והנראה לומר בזה שמש"כ רש"י שמשה רבנו אמר הגיעה שעה שאתבע צרכי וכו' הרי בוודאי אינה לשון הבקשה שביקש אלא זוהי מחשבה שהרהר ומש"כ 'אמר' היינו בליבו,
וכן נמצא הרבה (לפעמים מפורש כמש"כ אצל אברהם אבינו (בראשית, י"ז, י"ז) ויאמר בליבו. ולפעמים לא מפורש עי' רש"י (פ' בלק כ"ד, א') פעמיים).
וא"כ י"ל שמשה רבנו רק חשב כך אבל למעשה לא התפלל על זה! ואדרבה מכאן רק רואים שהיה לו על מה להתפלל לצורך עצמו.
אבל הקב"ה יודע מחשבות וענה לו על המחשבה שחשב.
ואולי לכן נקט כאן בלשון 'לא כך עלתה במחשבה לפני' שאינה לשון כ"כ שכיחה - כיוון שגם משה רבנו לא דיבר בעניין זה אלא רק חשב.
