ישמעאל בן נתניה לא היה נכרי שבא לפגוע בשארית יהודה. הוא היה מזרע המלוכה, וייתכן שבעיני עצמו ראה את גדליה כמי שמשלים עם שלטון בבל ואינו ראוי להנהיג את העם. למעשה, מעשהו הביא לאסון: גדליה נרצח, השארית התפזרה והיישוב היהודי שנותר בארץ נחרב.
האם ניתן ללמוד מכאן על סכנתו של אדם הפועל מתוך קנאות ושכנוע עמוק בצדקת דרכו, אך אינו שוקל את תוצאות מעשיו ואינו כפוף להכרעת חכמי ישראל?
או שאין נכון לייחס למעשהו מניעים אידאולוגיים, ויש לראות בו רצח שנבע מקנאה, מכבוד וממאבק על השלטון?
מה מלמד אותנו הסיפור על הגבול שבין קנאות לשם שמים לבין קנאות המחריבה את מה שנותר?
האם ניתן ללמוד מכאן על סכנתו של אדם הפועל מתוך קנאות ושכנוע עמוק בצדקת דרכו, אך אינו שוקל את תוצאות מעשיו ואינו כפוף להכרעת חכמי ישראל?
או שאין נכון לייחס למעשהו מניעים אידאולוגיים, ויש לראות בו רצח שנבע מקנאה, מכבוד וממאבק על השלטון?
מה מלמד אותנו הסיפור על הגבול שבין קנאות לשם שמים לבין קנאות המחריבה את מה שנותר?