אני לא מגובש לגמרי בדעתי.
אבל לפחות בחמישים אחוז אני חושב שזה מיותר.
ואני יסביר, שבן אדם מעוות את הסוגיה זה עבירה לשמה. ובפרט אם הוא עושה את זה במטרה ליהנות.
תיהנה מהתורה, אבל תלמד ישר.
אבל ראו גדולי הדור שללמוד פשט אמיתי וישר זה קשה מאד אז הם החליטו שצריך לשנות את השיטה.
לימוד פשט אמיתי הוא קשה, כי שמעתתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא וזאת משום שצריך להתייגע ולעמול ממש כדי להבין באמת מסקנה של סוגיה לפרטי פרטים בהבנה ברורה.
מה שיצא לי בעניין הזה שצריך ללמוד פשט פשוט בלי הגדרות ובלי כווצ'ים, כי זה תורת אמת. אבל אין ספק שיש ימים שזה קשה מאד ובפרט לאברכים צעירים שלא בטוחים מדי בדרכם או שלא למדו אותם איך ללמוד, אז זה מאד קשה להם.
אני ינסה לתת דוגמה לטענתי, אני לומד בכולל הלכה בעיון. כלומר, לפני שפותחים טור בית יוסף עוברים על הסוגיה ביסודיות בלי לעגל פינות, עוברים על הראשונים שנצרכים לסוגיה. מחשבנים את הכל ואז עוברים לטור ב"י.
מהסיבה הזו לקח לנו ללמוד את שיג ורנג ועוד כאלה סימנים המון זמן, כי ראש הכולל שלי לא הסכים לעבור לשלב ב' לפני שגומרים את שלב א'. ואני מודה ומתוודה שהרבה אברכים נשרו מהכולל שאני לומד בו כי הם לא אחזו בעניין או שהם לא למדו אף פעם איך ללמוד.
בנוסף, ראה"כ שלי לא אומר שיעורים רק אחת לכמה זמן שהוא מרגיש שהוא ממש יודע את הסוגיה בבהירות, והוא גם לא בוש לומר טעיתי.
אבל שלומדים גמרא רש"י על הסדר עם הרבה מפרשים זה שוגג קרוב למזיד שהתורה היא לא אמת, כי ברוב הפעמים הרייד הוא לגמרי לא במסלול הסוגיה אלא בהבנות דקות וערטילאיות. ורוב הדברים מובנים בעיקר רק ללומדי למד שיושבים ועמלים בתורה. אבל רוב בחורי הישיבה הם לא יודעים ולא מבינים מה רוצים מהם. וזאת משום שבישיבות לא מלמדים ללמוד אלא נותנים בעיקר רגש לתורה. שנראה שהתורה מתוקה. אז לוקחים סוגיה ומנסים לקמט אותה מכל הצדדים כדי שבחור ירגיש באמת שהוא מונח (אפי' שהוא לא מונח) בלימוד ואז יהיה לו געשמאק.
ככה אוחזים גדולי הדור והריני מבוטל אליהם כעפרא דארעא.
ואם יש למישהו הערה אמיתית עלי שיעיר ואומר טעיתי בפה מלא, כי כל כוונתי היא רק לאמת.