- הודעות
- 4,590
- תודות
- 16,611
- נקודות
- 895
1. 20% הנחה על 20% פחות סחורה
אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא כה, לה – לח)
הכלי יקר מסביר את סיבת איסור לקיחת ריבית, בגלל שזה מסיר את מידת הביטחון מהאדם. שלא כמו כל בעל עסק, כי הרווח שלו קצוב מראש. וגם הלווה עובר כי הוא מרחיק את המלווה מבטחונו בקב"ה ומחטיא אותו בכך.
אמנם לגוי מותר להלוות בריבית כי כספו לא בטוח והוא חשוד לא להחזיר את ההלואה ולכן לא מחסיר את הביטחון של היהודי בבוראו.
זו הסיבה שפרשת שמיטה ופרשת ריבית סמוכות זו לזו כי שתיהן עוסקות בענין ביטחון בקב"ה.
2. כסף מזוייף עבור משקה מהול במים
אל תונו איש את אחיו. ולא תונו איש את עמיתו.
אחיך זה אחיך הרגיל, יהודי כמוך. עמיתך זה רמאי. גם את הרמאי אסור להונות.
מסופר על אחד שמכר את החמאה שלו שמשקלה קילו כנגד שק של סוכר באותו משקל וכשהגיע הביתה שם לב שהסוכר שוקל רק 800 גרם. חזר והרים זעקת גיוואלד.
כשהגיעו לבית הדין ענה הנתבע שפשוט הלך הביתה עם החמאה, שם אותה על המאזניים, ושקל כנגד את הסוכר. אם כן לא הוא הרמאי אלא הצד השני.
רבי אברהם פאלאג'י מביא את הפסוק כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים ומסביר שהיה שיכור שנכנס לבית מרזח לשלם חוב על המשקה שקנה בחודש העבר, והמוכר בראותו את חבילות השטרות טוען: "הם מזוייפים". עונה השיכור: "גם המשקה שמכרת לי היה מהול במים".
שבת שלו'
הרב מנחם הלוי ליכטנשטיין - מוהל מוסמך.
אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא כה, לה – לח)
הכלי יקר מסביר את סיבת איסור לקיחת ריבית, בגלל שזה מסיר את מידת הביטחון מהאדם. שלא כמו כל בעל עסק, כי הרווח שלו קצוב מראש. וגם הלווה עובר כי הוא מרחיק את המלווה מבטחונו בקב"ה ומחטיא אותו בכך.
אמנם לגוי מותר להלוות בריבית כי כספו לא בטוח והוא חשוד לא להחזיר את ההלואה ולכן לא מחסיר את הביטחון של היהודי בבוראו.
זו הסיבה שפרשת שמיטה ופרשת ריבית סמוכות זו לזו כי שתיהן עוסקות בענין ביטחון בקב"ה.
2. כסף מזוייף עבור משקה מהול במים
אל תונו איש את אחיו. ולא תונו איש את עמיתו.
אחיך זה אחיך הרגיל, יהודי כמוך. עמיתך זה רמאי. גם את הרמאי אסור להונות.
מסופר על אחד שמכר את החמאה שלו שמשקלה קילו כנגד שק של סוכר באותו משקל וכשהגיע הביתה שם לב שהסוכר שוקל רק 800 גרם. חזר והרים זעקת גיוואלד.
כשהגיעו לבית הדין ענה הנתבע שפשוט הלך הביתה עם החמאה, שם אותה על המאזניים, ושקל כנגד את הסוכר. אם כן לא הוא הרמאי אלא הצד השני.
רבי אברהם פאלאג'י מביא את הפסוק כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים ומסביר שהיה שיכור שנכנס לבית מרזח לשלם חוב על המשקה שקנה בחודש העבר, והמוכר בראותו את חבילות השטרות טוען: "הם מזוייפים". עונה השיכור: "גם המשקה שמכרת לי היה מהול במים".
שבת שלו'
הרב מנחם הלוי ליכטנשטיין - מוהל מוסמך.