דבר ה'

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
190
תודות
499
נקודות
106
תוכן מומלץ
1
חינוך מצוה שכ"ד

כְּבָר כָּתַבְתִּי לְךָ בְּנִי כַּמָּה פְּעָמִים בַּמֶּה שֶׁקָּדַם, שֶׁהָאָדָם נִפְעָל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה תָּמִיד, וְרַעְיוֹנָיו וְכָל עֶשְׁתֹּנֹתָיו נִתְפָּשׂוֹת אַחֲרֵי פֹּעַל יָדָיו, אִם טוֹב וְאִם רָע. וְעַל כֵּן כִּי רָצָה הַמָּקוֹם לְזַכּוֹת אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר הִרְבָּה לָהֶם מִצְוֹת לִהְיוֹת נַפְשָׁם מִתְפַּעֶלֶת בָּהֶן לְטוֹבָה תָּמִיד כָּל הַיּוֹם. וּמִכְּלַל הַמִּצְוֹת שֶׁצִּוָּנוּ לְהַתְפִּישׂ מַחְשַׁבְתֵּנוּ בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּטָהֳרָה, הִיא מִצְוַת הַתְּפִלִּין לִהְיוֹתָן מֻנָּחוֹת כְּנֶגֶד אֶבְרֵי הָאָדָם הַיְּדוּעִים בּוֹ לְמִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל, וְהֵם הַלֵּב וְהַמֹּחַ, וּמִתּוֹךְ פָּעֳלוֹ זֶה, תָּמִיד יְיַחֵד כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו לְטוֹב, וְיִזְכּוֹר וְיִזָּהֵר תָּמִיד כָּל הַיּוֹם לְכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו בְּיֹשֶׁר וּבְצֶדֶק.

וּכְמוֹ כֵן מִצְוַת הַלּוּלָב עִם שְׁלֹשֶׁת מִינָיו מִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ הִיא, לְפִי שֶׁיְּמֵי הֶחָג הֵם יְמֵי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל כִּי הוּא עֵת אֲסִיפַת הַתְּבוּאוֹת וּפֵרוֹת הָאִילָן לַבַּיִת, וְאָז יִשְׂמְחוּ בְּנֵי אָדָם שִׂמְחָה רַבָּה, וּמִפְּנֵי כֵן נִקְרָא חַג הָאָסִיף. וְצִוָּה הָאֵל לְעַמּוֹ לַעֲשׂוֹת לְפָנָיו חַג בְּאוֹתָהּ הָעֵת לְזַכּוֹתָם לִהְיוֹת עִקַּר הַשִּׂמְחָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבִהְיוֹת הַשִּׂמְחָה מוֹשֶׁכֶת הַחֹמֶר הַרְבֵּה וּמְשַׁכַּחַת מִמֶּנּוּ יִרְאַת אֱלֹהִים, בָּעֵת הַהִיא צִוָּנוּ הַשֵּׁם לָקַחַת בֵּין יָדֵינוּ דְּבָרִים הַמַּזְכִּירִים אוֹתָנוּ כִּי כָּל שִׂמְחַת לִבֵּנוּ לִשְׁמוֹ וְלִכְבוֹדוֹ, וְהָיָה מֵרְצוֹנוֹ לִהְיוֹת הַמַּזְכִּיר מִין הַמְשַׂמֵּחַ כְּמוֹ שֶׁהָעֵת עֵת שִׂמְחָה, כִּי צֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִיו, וְיָדוּעַ מִצַּד הַטֶּבַע כִּי אַרְבַּעַת הַמִּינִין כֻּלָּם מְשַׂמְּחֵי לֵב רוֹאֵיהֶם.

וְעוֹד יֵשׁ בְּאַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ עִנְיָן אַחֵר, שֶׁהֵם דּוֹמִים לְאֵבָרִים שֶׁבָּאָדָם הַיְּקָרִים (עי' מדרש רבה ויקרא פ' ל' ומדרש תנחומא אמור אות יט). שֶׁהָאֶתְרוֹג דּוֹמֶה לַלֵּב, שֶׁהוּא מִשְׁכַּן הַשֵּׂכֶל, לִרְמֹז שֶׁיַּעֲבֹד בּוֹרְאוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַלּוּלָב דּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁהִיא הָעִקָּר שֶׁבָּאָדָם לִרְמֹז שֶׁיַּיְשִׁיר כָּל גּוּפוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, וְהַהֲדַס דּוֹמֶה לָעֵינַיִם, לִרְמֹז שֶׁלֹּא יָתוּר אַחַר עֵינָיו בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, וְהָעֲרָבָה דּוֹמָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁבָּהֶן יִגְמֹר הָאָדָם כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּדִבּוּר, לִרְמֹז שֶׁיָּשִׂים רֶסֶן בְּפִיו וִיכַוֵּן דְּבָרָיו וְיִירָא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַף בְּעֵת הַשִּׂמְחָה. וְטַעַם שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בַּמְּדִינָה אֶלָּא יוֹם אֶחָד, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה, בְּיוֹם רִאשׁוֹן הוּא,
וְאִם תִּשְׁאַל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל, לָמָּה לֹא הָיָה נִטַּל בּוֹ. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת כֻּלּוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר ובה פ' כא אות כב ובמדרש הגדול שמות כט לו) מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וכו'. כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, וּלְבַסּוֹף אָמַר לָהֶם עַכְּבוּ עִמִּי יוֹם אֶחָד, שֶׁקָּשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא עֲצֶרֶת, וְאִם כֵּן אֵין צָרִיךְ זִכָּרוֹן אַחֵר.
וְחַג הַפֶּסַח אֵין צָרִיךְ הַזְכָּרָה בַּלּוּלָב, שֶׁהֲרֵי מַצָּה וּמָרוֹר וְגוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח בֵּין יָדָיו, וְעוֹד שֶׁאֵינוֹ זְמַן שִׂמְחָה כְּמוֹ חַג הָאָסִיף, וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת גַּם כֵּן אֵין צָרִיךְ הַזְכָּרָה אַחֶרֶת, כִּי עִקַּר הָרֶגֶל אֵינוֹ אֶלָּא מִצַּד מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, וְהִיא זִכְרוֹנֵנוּ הַגָּדוֹל לְיַשֵּׁר כָּל אָרְחוֹתֵינוּ. זֶהוּ הַנִּרְאֶה לִי בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ עַל צַד הַפְּשָׁט, וְהֶאֱמַנְתִּי כִּי יֵשׁ אֶל הַמְקֻבָּלִים סוֹדוֹת נִפְלָאִים בְּמִצְוַת הַלּוּלָב וּשְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים.

עכ"ל
________
ואנוכי הדל לא זכיתי להבין דבריו מה חילוק יש שבשמיני עצרת לא יצטרכו מזכיר שהשמחה מצידו הרי גם בשאר הימים היה בעיקרון אפשר להיזכר שזה מצידו מצד הציוי על השמחה אך מ"מ היה צריך מזכיר מעשי ומה נפק"מ בזה שמצד הקרבונות היה מספיק שבעה ימים והיום השמיני הוא כעיכוב יום אחד
 
בהעדר תשובה אחרת צ"ל שדברי המדרש הם לא עוד מדרש אלא באמת מהות היום שקשה עלי פרדתכם וככה היה אמור להיות מורגש מאוד בשטח (והטעם שזה כ"כ מורגש אולי מטעם המדרש שכמעט אין קרבונות ביום זה וא"כ ניכר שזה לא סתם חג ואולי מטעם שכבר לא נידונים על המים (עיין רש"ש יומא כא:) וכל החגים הם עם דינים ואולי מטעם שהוי רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב (יומא ג.) וזה אמור להיות שייך למועד הקודם אם לא שהוא נבדל ממנו)
 
ואנוכי הדל לא זכיתי להבין דבריו מה חילוק יש שבשמיני עצרת לא יצטרכו מזכיר שהשמחה מצידו הרי גם בשאר הימים היה בעיקרון אפשר להיזכר שזה מצידו מצד הציוי על השמחה אך מ"מ היה צריך מזכיר מעשי ומה נפק"מ בזה שמצד הקרבונות היה מספיק שבעה ימים והיום השמיני הוא כעיכוב יום אחד
חג הסוכות יש בו שמחה טבעית על האסיף המוכנס לבית, ואדרבה עיקר השמחה היא לזכור כי האסיף הטבעי מקורו בברכת ה', ולכן מסככים בגידולי קרקע, ונוטלים ד' מינים, וכו'.
ולכן בסוכות ישנו חשש מהותי יותר שהאדם עלול להגיע לידי שכחת ה', ושמחה של 'כוחי ועצם ידי' על ההצלחה הגשמית, (וזה גם טעם לקריאת מגילת קהלת בסוכות).

לעומת זאת שמחת תורה, עיקר ענינו הוא שמחה שעיקרה מתיילד רק מהקשר שלנו עם הקב"ה, ומהותו של היו"ט זה 'סעודה קטנה' עם הקב"ה, וזה גם הסיבה שחז"ל שייכו את השמחה על סיום ותחילת התורה ליום זה, כי כמו שחג הסוכות ענינו לשמוח על השלמת הטובה הגשמית והכנסתה לבית, ממילא ביום בו שמחים עם הקב"ה בלבד, אנו שמחים על השלמת הקשר שלנו איתו בהשלמת התורה והתחלתה מחדש.

והם הם דבריך:​
דברי המדרש הם לא עוד מדרש אלא באמת מהות היום שקשה עלי פרדתכם וככה היה אמור להיות מורגש מאוד בשטח
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓