הלל במתינות

[קלונימוס הכהן]

בנותן טעם להביא את דברי רבי יהודה החסיד בספרו:
ספר חסידים (מרגליות) סימן קנח
'ואם באת להללו ולשבחו דע כשאתה מתאוה לשבח קול נעים ושיר של שבח אם היו מרצים וממהרים בלא ניגון ומי מקובל הי' לפיכך אין לעשות במהרה אלא במשך ובקול נעים ובקול רם, שנאמר (עזרא ג' י"ב) בשמחה להרים קול'

'וכשתתפלל תוסיף על כל ברכה וברכה מענינה לצרכיך כי ביותר הם מכינים את הלב ואם לא תוכל להוסיף לפי שהקהל סיימו קודם תוסיף באחת או בשתים כדי שלא תצטרך למהר בברכה אחרת ככל מה שכתבנו בסדר התחינה תוסיף. ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך באותו ניגון אמור תפלתך ותתפלל תפלתך בכוונה וימשוך לבך אחר מוצא פיך. לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב. לדברי שבח ניגון המשמח את הלב למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך ותברכהו בחיבה רחבה וגילה כל אלה הדברים המכינים את הלב'.
​

 

[הרב מרודוש]

לענ"ד אין וכיוח כלל אלא כמצ"ב

ויכוח עתיק יומין בין בעלי הרגש לבעלי השכל | אוצר הגות מוסר ומחשבה יהודית

ישנו ויכוח עתיק יומין בין בעלי הרגש לבעלי השכל אולי זה היה הויכוח בין החסידים למתנגדים (ח"ו זה היה משהו הרבה יותר) אני נהנה לקרא כאן כל מיני ויכוחים בפורום שבעצם הם ממשיכים את אותו ויכוח עתיק יומין

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[קלונימוס הכהן]

אולי יש לראות סייעתא לדברי הרב @פנחס ע שליט"א, מדברי הר"ן בפסחים [כ"ו ב'] ז"ל אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב בתשובה שאין מברכין על הלל שבלילי פסחים לגמור את ההלל שאין אנו קוראין אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה שכך שנינו ר"ג אומר וכו' ובסיפא לפיכך אנו חייבין להודות להלל וכו' לפיכך אם בא אדם לברך משתקין אותו אלו דברי הגאון ז"ל וכן הסכימו הגאונים רב צמח ורב יוסף ורב יצחק בן גיאות ז"ל.
וא"כ לכאו' משמע ששאר פעמים אמירת ההלל אינה שירה אלא קריאה, אמנם לא נראה האמת כן, ויותר נראה שיש לחלק טפי בין המושג 'להלל' לבין 'לשיר', ואה"נ שעל תורת שירה אין שייך המושג לקרוא כי הוא תרתי דסתרי, אמנם לגבי המושג הלל י"ל שדרך קריאתו היא בניגון, וזה עיקר לענ"ד. ואדרבה יוסיפו הת"ח מדיליהון על עצם ענין ההלל ומה הוא ענינו של 'קריאה'. @אברך מעמיק

לחץ כדי לכווץ...

 

[קלונימוס הכהן]

הנוסח לקרוא ענינו להקריא שאחד אומר ועונים אחריו הללויה כמבואר במשנה ובגמ' ולא בא להפקיע מנגון.

לחץ כדי לכווץ...

עיי' בגמ' סוטה לב. שדנה איך הייתה צורת שירת הים ומדמה לקריאת הלל שאחד קורא ועונים אחריו. [ויעוי' במג"א תכ"ב סק"ז שמבואר שה'עונים אחריו' זה מדרך שירה]
ולפי"ז אף אם הייתה הברכה 'לשורר את ההלל' זה לא היה סותר את ענין הקורא ועונין אחריו.
ובפרט שעצם ברכת ה'לקרוא' באה להפקיע מ'לגמור' שעיקר עניינו הוא שאם יחסר מילה אחת לא יהיה זה ברכה לבטלה כמבואר בשו"ע ובנו"כ תכ"ב.

 

[המכבד את הבריות]

מה ענין נענועים וכו' למניעת תפילה ביחידות דוקא בחגה''ס?
אם כבר מצד ההקראה של הודו ולזה סגי שלושה וגם זה אינו מעכב וחלק עיקרי לענ''ד בהלל הוא הנעימות שבו ועדיף ביחידות בנעימה מבציבור בקריאה יבשה.

לחץ כדי לכווץ...

במח"כ, אך עיין שו"ע הרב סי' תפ"ח ס"ג. סי' תרמ"ט סוסכ"א. ובכ"מ.
אך כמובן שאינו חיוב כ"א מצווה מן המובחר, ותו לא.

 

[קלונימוס הכהן]

 

[איישר חילי]

הרה''ג @קלונימוס הכהן האם לאור דברי הגרי''ז מהרמב''ן, השנה שלא היה לנו לולב דאורייתא ביום הא'
ומאידך לפי הביכורי יעקב תרנ''ח בכותל ובעתיקה זה דאורייתא ומיקרי לפני ה', הנוטל לולב בכותל כדאי שיאמר הלל [בלי ברכה] מדין נוטלין לולביהן ולא יאמרו שירה?!
ייש''כ.

 

[פנחס ע]

אין קשר בכלל בין הלל מוזיקלי לבין שירה הנהוגה בכל בתי הכנסיות בעולם (חוץ מכמה ספציפיים ממש).

לחץ כדי לכווץ...

על כל שאר הדברים שנאמרו כנגד טענתי איני רואה טעם להגיב (ושמא יש בזה חשש חילול המועד...)
אולם מכיוון שנראה שרבינו @ליטאי כבד לא הבין על מה הויכוח, כי יש את הכתוב בשורות, ויש את בין השורות.
אין לאף אחד ויכוח על כך שחביב ונחמד אם החזן מפזם את מה אשיב של מודז'יץ, ומתפייט עם בצאת ישראל של נפתלי קמפה.
בכנות, זה לחנים נהדרים!
רק שאמר פה מישהו, כמה משפטים שיסייעו להבנת התמונה על מה דנים, ובזה יובן הויכוח. ומאחר ואותו מישהו אמר את דבריו באופן פומבי אין לו בעיה שהם יצוטטו, אז הנה:

לא אשבית לך את השמחה בקריאת ההלל ללא ניגונים כלל כמסורת ישראל סבא.

לחץ כדי לכווץ...

עצוב מאוד
מראה על עומק גלות קשה שלנו

לחץ כדי לכווץ...

אנא אל תבזה את עם ישראל ששב לעצמו ותחזיר אותו בכוח לגלות הדעת הקדומה.

לחץ כדי לכווץ...

ולקינוח

לענ''ד מי שלא שר בהלל כמעט אין שום מצוה באמירתו...

לחץ כדי לכווץ...

ועכשיו עם פירוש שוטנשטיין: ישנם קהילות מסויימות, חדשים מקרוב באו, שמבחינתם הגישה למסורת ולהבנה של כל מי שהיה אחרי רבינא ורב אשי שהוגדרו בגמ' כסוף הוראה (עליהם לפחות בפומבי הם לא חולקים, אין לי מושג מה דעתם האמיתית בענין, אך יש להם ציטוט מהגמרא שהם מפרשים אותו באופן מעוות כשיטתם לקרוא ללא מסורת ופרשנות מקובלת. כך הם נוהגים בקריאת הגמרא וגם בקריאת המקרא כפי שהציגו לעיל בפרשנות פרק ק"נ בתהלים עיי"ש) כל הללו בעיניהם כשווים בין שווים. ומסורת המקובלת אינה כלום לדידם.
כשהם מייסדים קריאת הלל בנגינה ונעימה אינה משום שמחת הרגל בתור תוספת, אלא כי כך הם הבינו משום מה במילה "הילול" וכל הדורות עד אליהם לא "הבריקו" את הפשט הזה, ולא קיימו את המצוה.
וע"ז נזעקתי.

 

[ליטאי כבד]

על כל שאר הדברים שנאמרו כנגד טענתי איני רואה טעם להגיב (ושמא יש בזה חשש חילול המועד...)
אולם מכיוון שנראה שרבינו @ליטאי כבד לא הבין על מה הויכוח, כי יש את הכתוב בשורות, ויש את בין השורות.
אין לאף אחד ויכוח על כך שחביב ונחמד אם החזן מפזם את מה אשיב של מודז'יץ, ומתפייט עם בצאת ישראל של נפתלי קמפה.
בכנות, זה לחנים נהדרים!
רק שאמר פה מישהו, כמה משפטים שיסייעו להבנת התמונה על מה דנים, ובזה יובן הויכוח. ומאחר ואותו מישהו אמר את דבריו באופן פומבי אין לו בעיה שהם יצוטטו, אז הנה:



ולקינוח

ועכשיו עם פירוש שוטנשטיין: ישנם קהילות מסויימות, חדשים מקרוב באו, שמבחינתם הגישה למסורת ולהבנה של כל מי שהיה אחרי רבינא ורב אשי שהוגדרו בגמ' כסוף הוראה (עליהם לפחות בפומבי הם לא חולקים, אין לי מושג מה דעתם האמיתית בענין, אך יש להם ציטוט מהגמרא שהם מפרשים אותו באופן מעוות כשיטתם לקרוא ללא מסורת ופרשנות מקובלת. כך הם נוהגים בקריאת הגמרא וגם בקריאת המקרא כפי שהציגו לעיל בפרשנות פרק ק"נ בתהלים עיי"ש) כל הללו בעיניהם כשווים בין שווים. ומסורת המקובלת אינה כלום לדידם.
כשהם מייסדים קריאת הלל בנגינה ונעימה אינה משום שמחת הרגל בתור תוספת, אלא כי כך הם הבינו משום מה במילה "הילול" וכל הדורות עד אליהם לא "הבריקו" את הפשט הזה, ולא קיימו את המצוה.
וע"ז נזעקתי.

לחץ כדי לכווץ...

שומע, אבל לא ע"ז היה המכתב ביתד, אלא על מנהג ההלל המוזיקלי הנפוץ מאד היום, והוא שונה מאד במהותו מההלל של הנעימה עליו מדבר ר' ישעיהו.
סתם עובדה.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

מנין נוסף ברח' יואל 13 ישיבת הדרת תורה (ברייש) בשעה 8:30 מידי יום ההלל וההושענות כנוסח החורבה

לחץ כדי לכווץ...

התפללתי שם היום והיה ממש מרגש תפילות והלל והושענות מרוממות במיוחד מומלץ מאוד לבוא
@פנחס ע תבוא תטעם ואח''כ תדון...

 

[קלונימוס הכהן]

הרה''ג @קלונימוס הכהן האם לאור דברי הגרי''ז מהרמב''ן, השנה שלא היה לנו לולב דאורייתא ביום הא'
ומאידך לפי הביכורי יעקב תרנ''ח בכותל ובעתיקה זה דאורייתא ומיקרי לפני ה', הנוטל לולב בכותל כדאי שיאמר הלל [בלי ברכה] מדין נוטלין לולביהן ולא יאמרו שירה?!
ייש''כ.

לחץ כדי לכווץ...

מעניין מאוד. ומדוע השאלה היא רק השנה והלא כל שנה שאר הימים הם מדרבנן ובכותל לבכור"י זה דאו'. וכן בנשים האם שמנענעות שיאמרו ג"ע הלל [ולמיטב זכרוני ישנם תיעודים של הרב אלישיב יוצא ומנענע ותו לא מידי]
צריך לברר כמה דברים:
א. האם צריך הלל דווקא בשעת נטילת לולב או שסגי בהלל הבא משום נטילת לולב. ול"צ שיהיה בחדא מחתא וא"כ יתכן שיצא במה שאמר שלא באותה שעה. [וראיתי שדנים שאם צריך הלל ממש בשעת נטילת הלולב א"כ נפק"מ לכך שיש להחזיק את הד' מינים בכל ההלל ולא רק בנענועים].
ב. כשתקנו נטילה בגבולין ואמירת הלל על נטילה זו עליהם האם אלו היו שני תקנות נפרדות, או שתקנו שנטילה בגבולין מחוייבת כמו דאו' וממילא חייב גם באמירת ההלל. ואז זה שאלה של האם דרבנן מהני לדאו'. דהיינו שאמירת ההלל על הלולב מדרבנן מהני לדין השמחה מדאו' על נטילת הלולב [למרות שכלפי הדאו' מעולם לא נטל את לולבו]. ויעוי' בהגהת רעק"א אוח קפ"ו ס"ב שדן במי שאכל ובירך ברהמ"ז בעודו קטן והגדיל בתוך שביעה האם מהני ברכתו בקטנותו לפטור את החיוב דאו'. וצ"ע אי דמי.

 

[חכם הרזים]

גם אם אני מאוד אוהב לשיר, וזה ממש עושה אוירה מוריעדיג, וזה מקהלה וכו' וכו'
אבל תכלס היום ברכתי בכוונה רבה, ושמתי לב שהנוסח הוא עם המילה "לקרוא" את ההלל.
לא לשיר!
לא להוסיף מנגינות!
לקרוא!!!
ואיני בטוח כלל שיצא מכלל מה שאסור לעשות את התורה מין זמר. (צריך לבדוק בהלכה) אז אכן, המתינות חשובה, אך כמו בכל שאר התפילה, או לפחות קריאת שמע.

לחץ כדי לכווץ...

חיכינו לבריסקער הזה...........

 

[חכם הרזים]

על כל שאר הדברים שנאמרו כנגד טענתי איני רואה טעם להגיב (ושמא יש בזה חשש חילול המועד...)
אולם מכיוון שנראה שרבינו @ליטאי כבד לא הבין על מה הויכוח, כי יש את הכתוב בשורות, ויש את בין השורות.
אין לאף אחד ויכוח על כך שחביב ונחמד אם החזן מפזם את מה אשיב של מודז'יץ, ומתפייט עם בצאת ישראל של נפתלי קמפה.
בכנות, זה לחנים נהדרים!
רק שאמר פה מישהו, כמה משפטים שיסייעו להבנת התמונה על מה דנים, ובזה יובן הויכוח. ומאחר ואותו מישהו אמר את דבריו באופן פומבי אין לו בעיה שהם יצוטטו, אז הנה:



ולקינוח

ועכשיו עם פירוש שוטנשטיין: ישנם קהילות מסויימות, חדשים מקרוב באו, שמבחינתם הגישה למסורת ולהבנה של כל מי שהיה אחרי רבינא ורב אשי שהוגדרו בגמ' כסוף הוראה (עליהם לפחות בפומבי הם לא חולקים, אין לי מושג מה דעתם האמיתית בענין, אך יש להם ציטוט מהגמרא שהם מפרשים אותו באופן מעוות כשיטתם לקרוא ללא מסורת ופרשנות מקובלת. כך הם נוהגים בקריאת הגמרא וגם בקריאת המקרא כפי שהציגו לעיל בפרשנות פרק ק"נ בתהלים עיי"ש) כל הללו בעיניהם כשווים בין שווים. ומסורת המקובלת אינה כלום לדידם.
כשהם מייסדים קריאת הלל בנגינה ונעימה אינה משום שמחת הרגל בתור תוספת, אלא כי כך הם הבינו משום מה במילה "הילול" וכל הדורות עד אליהם לא "הבריקו" את הפשט הזה, ולא קיימו את המצוה.
וע"ז נזעקתי.

לחץ כדי לכווץ...

חבל שאתה נזעק לחינם, מסתמך על עובדות שגויות שאינם, מהיכ"ת שלא ניגנו בכל הדורות בהלל, ואל תביא לי איזה עיירה מרוסיה...

 

[יהודי פנימי]

היום בהתפללי בבית כנסת ליטאי העלו איזה בחור ביש"ק שיעלה חזן.
ויקרא את הטקסט ששמו "הלל".
וכשהגיע לנענועים גם נענע את לולבו.
אבל זה היה כזה יבש.
והרי שנינו לולב היבש פסול
"לא המתים יהללו יה".
אך אחשוב אנכי
מה יעשה זה שלא חינכוהו להתלהבות וברען בעבודת התפילה.
חינכו אותו ל"דין כוונה" בשמו"ע, ובברכת אבות זה גם "מעכב".
אז הוא כיוון מה אתם רוצים מה יש עוד??
אולי בהלל בסוכות זה מאוד בולט.
אבל פסוד"ז של שבת יש ברען והתלבות ולב העולה על גדותיו?
הדגש הוא על דינים ומעכבים וכו' אז זה התוצאה.
צריך מקטנות לתת דגש על שמחה על ברען התלהבות בעבודת ה'.

 

[הרב מרודוש]

אבל פסוד"ז של שבת יש ברען והתלבות ולב העולה על גדותיו?

לחץ כדי לכווץ...

יש הבדל בין שבת ליום חול?

 

[יהודי פנימי]

יש הבדל בין שבת ליום חול?

לחץ כדי לכווץ...

טענה נדושה.
ובכן יש הבדל.
בעצם כמה הבדלים.
א'. יש הבדל בין דבר שחוזר ע"ע יום יום לבין דבר שעושים פעם ב. (מזכיר את המעשה שהיה פעם חסיד שהתלהב מאוד בברכת נטילת לולב. ויפגשהו מתנגד אחד ויקנטרהו בדברים "ולמה לא ראיתיך מתלהב כך בברכת אשר יצר מקודם".)
ברור שזה איננה טענה כלל כי טבע האדם להתרגש מדבר שהוא מיוחד וזמני מאשר דבר יום יומי.
וגם מבחינה טכנית שביום חול יש עיסוקים וממהרים וכו' משא"כ בשבת
וגם והעיקר ששבת קודש נועם הנשמות זה זמן קדוש גבוה שנועד לעניינים שבלב לעבודת ה' ולא רק לאכול צ'ולנט וקוגל ולישון כמאמר הפתגם שינה בשבת תענוג.
אבל עיקר העיקרים הוא האם בכלל להתרגש להתלהב לצעוק לבכות להתפלל עם כל הברען הפינמי והחיצוני הוא דבר בעל ערך? או שזה "אינו ממסורת אבותינו"? הרי "אנחנו לא חסידים".
אם זה דבר עיקרי בעבודת התפילה ובעבודת ה' אז הכל נראה אחרת ואם לא? אז מתחילים להתפלפל האם יש דין כזה הלל בנעימה ואם מצאו את הדין הזה באיזה מסכת סופרים אז מיישמים את זה ואם לא, לא.
הרגש הזמרה והנעימות הוא אבן יסוד בעבודת ה'.
יותר מזה זה אבן יסוד לכל דבר בחיים, בלי רגש (שכמעט תמיד מתבטא חיצוני) אין שום דבר בעל קיום פנימי בכל מעגל החיים.

 

[איישר חילי]

מה יעשה זה שלא חינכוהו להתלהבות וברען בעבודת התפילה.

לחץ כדי לכווץ...

משום מה אני ליטאי ודווקא לא חושב שכל הליטאים ככה..
[וגם לא כל החסידים אותו גוון ממש ופשוט]

[כבר הבאתי לעיל דברי הגר''י זילברשטיין שליט''א ששמעתי מפיו- שבזה יש ללמוד מהחסידים להנעים בשירות ותשבחות לה'].

 

[איישר חילי]

יותר מזה זה אבן יסוד לכל דבר בחיים, בלי רגש (שכמעט תמיד מתבטא חיצוני) אין שום דבר בעל קיום פנימי בכל מעגל החיים.

לחץ כדי לכווץ...

מסילת ישרים [שהוא ספר המוסר היסודי של הליטאים דייקא!] פרק ז קרוב לסופו:
ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב) כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, (שם פד, ג) צמאה נפשי לאלקים וגו'. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (שם סג, ב) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית. אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (שם יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.


ושם ס''פ ט''ז:
והנה באמת זהו המבחן שבו נבחנים ונבדלים עובדי ה' עצמם במדרגתם, כי מי שיודע לטהר לבו יותר, הוא המתקרב יותר והאהוב יותר אצלו יתברך. הם המה הראשונים אשר בארץ המה, אשר גברו ונצחו בדבר הזה, האבות ושאר הרועים אשר טהרו לבם לפניו. הוא מה שדוד מזהיר את שלמה בנו (דברי הימים א כח, ט) כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין. וכן אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין קו, ב) רחמנא לבא בעי, כי אין די לאדון ברוך הוא במעשים לבדם שיהיו מעשי מצוה, אלא העיקר לפניו שהלב יהיה טהור לכוין בה לעבודה אמיתית.
והנה הלב הוא המלך לכל חלקי הגוף ונוהג בם, ואם הוא אינו מביא עצמו אל עבודתו יתברך, אין עבודת שאר האברים כלום, כי אל אשר יהיה שמה רוח הלב ללכת ילכו. ומקרא כתוב בפירוש (משלי כג, כו) תנה בני לבך לי.