סוכות, שמח"ת ושמ"ע המצווה הקשה ביותר בחג לפי הגר"א (1 צופה)

[אחד יחיד]

אמר הגר"א מוילנא: המצוה הקשה ביותר היא מצות שמחת החג, שמוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי החג, לרבות ימים ולילות ללא הפסק אף לרגע, ולא עוד אלא שאסור שיעלה בדעתו שום רגע מחשבה והרהור של דאגה בכל עניין שבעולם, ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג. וחובה זו היא ח' ימים רצופים 192 שעות, 11,520 דקות, אכן מצוה קשה מאד! ('אוצרות התורה' – סוכות)

 

[שי למורא]

אמר הגר"א מוילנא: המצוה הקשה ביותר היא מצות שמחת החג, שמוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי החג, לרבות ימים ולילות ללא הפסק אף לרגע, ולא עוד אלא שאסור שיעלה בדעתו שום רגע מחשבה והרהור של דאגה בכל עניין שבעולם, ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג. וחובה זו היא ח' ימים רצופים 192 שעות, 11,520 דקות, אכן מצוה קשה מאד! ('אוצרות התורה' – סוכות)

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי מת"ח מופלג, שלא מצא שום מקור מוסמך לשמועה זאת בשם הגר"א.
האם ידוע לך מקור הדברים?

 

[אחד יחיד]

שמעתי מת"ח מופלג, שלא מצא שום מקור מוסמך לשמועה זאת בשם הגר"א.
האם ידוע לך מקור הדברים?

לחץ כדי לכווץ...

לא, אבל שמעתי את זה כמה פעמים.

 

[לבי במזרח]

אמר הגר"א מוילנא: המצוה הקשה ביותר היא מצות שמחת החג, שמוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי החג, לרבות ימים ולילות ללא הפסק אף לרגע, ולא עוד אלא שאסור שיעלה בדעתו שום רגע מחשבה והרהור של דאגה בכל עניין שבעולם, ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג. וחובה זו היא ח' ימים רצופים 192 שעות, 11,520 דקות, אכן מצוה קשה מאד! ('אוצרות התורה' – סוכות)

לחץ כדי לכווץ...

ידוע שאין לזה מקור מובהק.

 

[בן הגולה]

מי שימצא את המקור לכך אולי ילמדנו איך קיים הגר"א בפועל את המתואר לעיל.
מצינו הנהגות של אכילה ושתייה שחז"ל הגדירו כצורות לקיום 'ושמחת' באופן חיובי, האם נתפרשו צורות נוספות לשמחה? או איך לדחוק כל מחשבה ודאגה? [כנראה שעסק התורה של הגר"א היה מסוגל לכך]
מכל מקום נראה שהציטוט - בניסוח הנ"ל - הופך את 'והיית אך שמח' ל'והיית אך לא עצוב'. ובכלל קצת קשה לחבר בין 'שמחה' לבין 'אכן מצוה הכי קשה'.

 

[ספרייה תורנית]

 

[זרח לווין]

לחץ כדי לכווץ...

נהפוך הוא
הווארט שהיה ידוע משם החסידים, הינו של הגר"א .
והווראט שהיה ידוע משם הגר"א מקורו מהחסידים ...

 

[בחור מפוניבז]

אמר הגר"א מוילנא: המצוה הקשה ביותר היא מצות שמחת החג, שמוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי החג, לרבות ימים ולילות ללא הפסק אף לרגע, ולא עוד אלא שאסור שיעלה בדעתו שום רגע מחשבה והרהור של דאגה בכל עניין שבעולם, ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג. וחובה זו היא ח' ימים רצופים 192 שעות, 11,520 דקות, אכן מצוה קשה מאד! ('אוצרות התורה' – סוכות)

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה כל זה הוא הגדרת החיוב של "ושמחת וכו' והיית אך שמח",
כלומר החיוב על שמחה אינו רק דבר מעשי המצווה לעשות שמחה בדומה לעשיית מצוות אחרות, אלא החיוב מצווה על בלעדיות לשמחה,
דבר הגיוני מאד בהתחשב בכך שהשמחה היא שלמות הדעת,
אבל כאן צריך לדון, מהו הסותר לשמחה, לא נראה לי שיש בעיה של היסח דעת מהשמחה...
סך הכול הכוונה היא לא לעסוק בדאגות, שסותרות לשלמות,
והכי חשוב, להיזהר מאד לא להפוך את זה ל"דין שמחה"... זה מסתיים גרוע.

 

[עוזי ומגני]

שמעתי מת"ח מופלג, שלא מצא שום מקור מוסמך לשמועה זאת בשם הגר"א.
האם ידוע לך מקור הדברים?

לחץ כדי לכווץ...

בעלון לקראת שבת של דרשו
היה שיחה עם ר' דוד כהן
ואמר שלא מצא לזה מקור בכל ספרי הגאון
וגם לא מתחבר לדברים האלו
כי אין שום קושי בלשמוח כל החג למי שמבין את משמעות הדברים
וע"כ לא מאמין שכן אמר הגר"א

 

[הצעיר שבחבורה]

שמעתי מת"ח מופלג, שלא מצא שום מקור מוסמך לשמועה זאת בשם הגר"א.
האם ידוע לך מקור הדברים?

לחץ כדי לכווץ...

 

[הצעיר שבחבורה]

מי שימצא את המקור לכך אולי ילמדנו איך קיים הגר"א בפועל את המתואר לעיל.
מצינו הנהגות של אכילה ושתייה שחז"ל הגדירו כצורות לקיום 'ושמחת' באופן חיובי, האם נתפרשו צורות נוספות לשמחה? או איך לדחוק כל מחשבה ודאגה? [כנראה שעסק התורה של הגר"א היה מסוגל לכך]
מכל מקום נראה שהציטוט - בניסוח הנ"ל - הופך את 'והיית אך שמח' ל'והיית אך לא עצוב'. ובכלל קצת קשה לחבר בין 'שמחה' לבין 'אכן מצוה הכי קשה'.

לחץ כדי לכווץ...

 

[עוזי ומגני]

לחץ כדי לכווץ...

הכוונה היתה מקור קדום
תלמידיו או תלמידי תלמידיו
ולא "כבר אמרו על הגר"א שאמר"

 

[הצעיר שבחבורה]

הכוונה היתה מקור קדום
תלמידיו או תלמידי תלמידיו
ולא "כבר אמרו על הגר"א שאמר"

לחץ כדי לכווץ...

בעיני, אם הגרנ"ק קיבל שמועה זו, די בכך.

 

[כתר]

ראיתי בכמה ספרים שמציינים את המקור מספר דברי שלום של האדמו"ר מסטראפקוב

אוצר החכמה

tablet.otzar.org

 

[כתר]

 

[כתר]

ויש בנותן טעם לצטט
כתב הגר"א (משלי י"ד י"ג, "אחרית שמחה תוגה") "שאין לאדם בעולם הזה שום שמחה בעולם".

במכתב מאליהו (חלק ה' עמ' 11) כותב בשם הגר"א:
"מו"ר רבי צבי הירש ברוידא (חתנו של הסבא מקלם ורבם של כל גדולי המשגיחים בדור האחרון) אמר בשם הגר"א ז"ל, שכשם שאי אפשר לזרוע שדה אלא אם כן נחרשה מקודם, כך טמטום הלב מעכב לפני זריעת הרגשת הרוחניות אל הלב. אך כשיחרוש את הקליפה הקשה ואחר כך יזרע את הרוחניות אל תוך ליבו, יוציא פרי רב. ומהי החרישה? התרגשות גדולה – שיכולה לבוא או מייסורים או משמחה. שניהם פותחים את הלב, כי כאשר האדם בהתפעלות חזקה – ליבו פתוח. ואז, ראוי שיאמר לעצמו: "שדה ליבך חרושה לפניך. מהר וזרע אותה!".

וגם אם מקור השמחה הוא גשמי, מכל מקום הרי הלב מתפעל ומתרגש על ידי זה והטמטום נבקע. וזהו שאמר הכתוב: "חג הסוכות תעשה לך – באספך". השתמש בשמחתך הגשמית (על היבול מגורנך ומיקבך) להגיע אל הרוחניות, ואז תתהפך גם שמחתך לשמחה רוחנית. ואז תהיה שמחתו שלמה, כי ישמח השמחה הגדולה על אשר זכה להפוך את הרע שבלבו לטוב, ואת החושך של "וכחשתי" לאור גדול של אמונה וביטול ה"יש" הגשמי.

ובזה נבין את מנהג החסידים להרבות בשמחה, אפילו חיצוניות – על ידי משקה וכדומה – ולעסוק בשעת מעשה בדברי תורה ועבודה ואהבת הבריות. כי השמחה הזו, אם גם חיצונית היא, פותחת את הלב, כנ"ל. מה נפלא הוא אשר כל המנהגים של ישראל – יהיה על פי איזה שיטה שתהיה – כולם מובילים לתכלית אחת של תורה ועבודת ה' יתברך" עכ"ל.

 

[דברי התלמיד]

...