הערות בפרשת ויקהל (1 צופה)

[בצ"ל]

א. ברשימת הדברים הנאספים למשכן, מוזכר זהב כסף נחושת כו' שכל אלו חומרי גלם לבניה. וקשה למה הוזכר שמן למאור וכן בשמים לקטורת. בשלמא בשמים לשמן המשחה ניחא, דבלא משיחת השמן אין הכלים קדושים, אבל שמן וכן בשמים לקטורת למה הוזכרו. שהרי לא הזכירו כאן כבשים לתמיד או קמח ללחם הפנים.
ב. ברשימה הנ"ל שבתורה, לא מוזכר לאיזה צורך נאספים הדברים, זולת בשמן, בשמים, ואבני מילואים. מדוע?
ג. ברשימה מוזכר רק דברים שהם בעצמם נצרכים לעשיית הכלים והבגדים, האם היה אפשר לתרום גם דברים שאינם נצרכים, שיהיו בקדושת דמים וימכרו אותם ובדמיהם ישיגו את הדברים הנצרכים? האם ניתן ללמוד ממה שהשתמשו ב"מותר" שנשאר מהתרומה?​

 

[בצ"ל]

ד. מיד לאחר הרשימה הנ"ל יש רשימה נוספת "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כו'" ושם מוזכר שוב "ואת מנורת המאור ואת כליה ואת נרותיה ואת שמן המאור" והרי כבר השמן נודב ע"י נדיבי לב, ומה חכמי לב עוסקים בו?
ה. בהנחה שהוזכר השמן אגב שהפסוק מדבר במנורה, [ויתכן שאגב זה מוזכר פתילות, אף שלכאור' אין חכמה מיוחדת בעשייתם] וכפי שהוזכר בפסוק קודם לחם הפנים יחד עם השולחן, מדוע לא מוזכר בפסוק הבא לגבי מזבח הקטורת גם את הקטורת?
ו. במבנה רשימה זו רואים דבר מעניין, ראשית מוזכרים המרכיבים של המשכן גופי', דהיינו קרשים קרסים וכו', אח"כ הכלים שמניחים בתוך המשכן, אח"כ הכלים שעומדים בחצר המשכן, ורק אחריהם בקלעים. נראה מכאן שטענת בצלאל שיש להקדים עשיית המשכן לכלים, תקפה רק על המשכן וכליו, ולא על החצר וכליה.
ז. בסיום הרשימה כתוב "ואת בגדי השרד". וכיון שנתבאר שאלו הבגדים של המסעות המשמשים את הכלים, מוכח מכאן שבגד המשמש כלי נחשב ל"בגד" וכבר האריכו בזה רבים בדיני טו"ט אם יש לו דין בגד.​

 

[הצעיר שבחבורה]

ג. ברשימה מוזכר רק דברים שהם בעצמם נצרכים לעשיית הכלים והבגדים, האם היה אפשר לתרום גם דברים שאינם נצרכים, שיהיו בקדושת דמים וימכרו אותם ובדמיהם ישיגו את הדברים הנצרכים? האם ניתן ללמוד ממה שהשתמשו ב"מותר" שנשאר מהתרומה?

לחץ כדי לכווץ...

זכור לי שראיתי שלא, אנסה לחפש בל"נ

 

[בצ"ל]

ח. "ויבואו האנשים על הנשים" הסיבה שהוזכרו שניהם, מפני שהאנשים היו לוקחים מן הנשים את תכשיטיהם ומביאים, וזהו סיום הפסוק "כל נדיב לב הביאו חח ונזם כו'". [ר"י בכור שור, רא"ש ועוד] אבל ברמב"ן [ועוד] נראה שהנשים היו באות לבד להביא תכשיטיהן, והאנשים שהיו להם תכשיטים באו גם הם, והוזכר "על הנשים" שהאנשים היו טפלים להם, שרוב תכשיטין מצויין בנשים. ויש שפירשו [הספורנו] שהאנשים הוצרכו לבוא עם הנשים כדי להסכים לנדבתן, דהרי אין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט. [וכ"כ בפנים יפות].​

 

[בצ"ל]

זכור לי שראיתי שלא, אנסה לחפש בל"נ

לחץ כדי לכווץ...

עי' כאן

רמב"ן שמות פרק לו פסוק ג (פרשת ויקהל)
ולא היה היתרון דבר חשוב שיספר בפרשת אלה פקודי מה עשו בו, אולי היה מונח באהל לחזק בה את בדק המשכן, או לעשות בה כלי שרת כאשר יעשו במקדש במותרות (שקלים פ"ד ה"ד).

לחץ כדי לכווץ...

 

[בצ"ל]

ט. יש לתמוה לגבי הרווחים שבין עמודי החצר, שנראה לכאורה שלא היה להם רווחים שוים. כאשר מעמידים 20 עמודים ל100 אמה, ו10 ל50, אמור להיות שיש רווח של 5 אמות בין עמוד לעמוד [לא כולל עובי העמוד] אבל לפי החשבון אינו כן, במסך שער החצר ודאי שלא, שהרי הוא עומד בנפרד מהקלעים, ויש בו 4 עמודים ל20 אמה, וע"כ שיש 2 עמודים בקצוות להעמידו, ועוד 2 עמודים באמצעו, ויש 3 רווחים, בכל רווח יש 6.6 אמות.
י. וכך גם לגבי הקלעים שבמזרח, שהרי יש 15 אמה בדרום עם 3 עמודים, ועוד 15 אמה עם 3 עמודים בצפון, ואם נניח עמוד אחד בקצה ועוד עמוד בקצה, ועוד אחד באמצע, הרי יש לנו 2 רווחים בלבד, שבכל רווח יש 7.5 אמות. ואם נבוא ונאמר שהעמוד הפינתי מחושב לעמודי רוח דרומית, וכן העמוד הפינתי מחושב לעמודי רוח צפון, תהיה בעיה ברוח מערב, משום שנצטרך ב-2 הפינות שם לחשב את העמודים של המערב, וא"כ ימצא במערב עוד 8 עמודים באמצע, ונמצאו 9 רווחים ל50 אמות, ונמצא הרווח שבין עמוד לעמוד 5.5 אמה, בשונה מהרווחים שברוח דרום או צפון, ששם הרווחים בין עמוד לעמוד הם 5 אמה בדיוק.​

 

[הצעיר שבחבורה]

ג. ברשימה מוזכר רק דברים שהם בעצמם נצרכים לעשיית הכלים והבגדים, האם היה אפשר לתרום גם דברים שאינם נצרכים, שיהיו בקדושת דמים וימכרו אותם ובדמיהם ישיגו את הדברים הנצרכים?

לחץ כדי לכווץ...

מלבי"ם - (ג) "וזאת". ח) צוה שלא יקחו רק ט"ו מינים הנחשבים שהם עצמם נעשה מהם המשכן לא שימכרו הנדבות או יחליפו ויקחו תמורתם דברים הצריכים למלאכה,​