אמור הפרשת חומש של תרומה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש (כב יד)

הנה מי שאכל תרומה בשוגג מפריש קרן וחומש, הקרן נותנו לאותו כהן שמשלו אכל, ואת החומש נותן לכל כהן שירצה. ויש להסתפק האם יכולים להפריש את החומש לפני הפרשת הקרן, ולא מצאתי דין זה מבואר. ויסוד הספק, דהנה בחילול הקדש ומעשר שני פשיטא דתוספת חומש שייך רק לאחר החילול, דהחילול הוא המחייב את החומש, אבל הכא הרי האכילה היא המחייבת, דחומש במקום קרבן הוא, א"כ לכאורה יכול להפריש אף קודם הפרשת הקרן. או דכיון דכתיב "ויסף חמישיתו עליו", צריך להפריש את הקרן תחילה ואחר כך את החומש, או בבת אחת, אבל אין שייך לשלם את החומש לפני הקרן, דאין זה קרוי תוספת על הקרן אלא לאחר ששילם את הקרן. אך לכאורה כיון שלא נתפרש בשום מקום דבר זה, א"כ מסתמא יכולים לשלם החומש גם לפני הקרן. וכן במעילה יכול לשלם את החומש גם לפני שמשלם את הקרן.

עוד יש לדון דהנה בב"מ נד. מסתפקת הגמ' האם כשם שאת הקרן צריכים לשלם מחולין מתוקנים והם נעשים תרומה, כך גם את החומש, ומסיק ד"עליו" כתיב לרבות חומשו כמותו. ויש לעיין במה שמבואר ביבמות צ. וגיטין נד. שאם אכל תרומה טהורה אינו משלם לכתחילה בחולין טמאים, וכן שאין משלמין לכתחילה מן הרע על היפה כמבואר בתרומות סופ"ו, האם דין זה הוא גם בחומש. ואינו דומה לתשלומין מדבר הראוי להיות קדש, או ממין על שאינו מינו, דמעכב בדיעבד ונלמד מדכתיב "ונתן לכהן את הקדש" ועל זה מתרבה חומשו כמותו, אבל מן הרע על היפה ומן הטמא על הטהור הוא משום הפסד כהן, א"כ י"ל דהקפידא רק בקרן, שלא יפסיד הכהן ממה שהיה לו, אבל החומש שהוא תוספת אין שייך בו דינים אלו, וצ"ע.​