שלשה הבדלים בין חלום הפרות לחלום השבלים.
א. בפרות כתיב ותאכלנה ובשבלים ותבלענה.
ב. בפרות כתיב ותעמדנה אצל הפרות ובשבלים לא נזכר ענין כזה.
ג. בספור פרעה, בפרות אמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ובשבלים לא אמר כן.
ולפשוטו, הבדל א' מבואר שאין שייך שם אכילה בשבלים ע"כ כתב בהם ותבלענה. גם הבדל ב' ניחא, שהפרות עלו מן היאור ועמדו באחו והוצרך לפרש שהדקות כשעלו עמדו אצל השמנות, אבל השבלים מעיקרא צמחו בסמוך לשמנות, כאן נמצא כאן היה.
עוד ידוע הקושיא מניין למד יוסף להציע הפתרון לרעב, וצ"ל שגם ענין זה נרמז בחלום, וצ"ב היכן.
עיין משך חכמה ריש הפרשה דזה רמוז בחלום הפרות ותעמדנה אצל כו', שאפשר לסמוך השובע אל הרעב, אך בשבלים לא נכפל הרמז, שהשנות החלום באה ללמד כי נכון הדבר מעם האלוקים כו', ואין הפתרון בכלל זה אלא צריך כאן למעשה ידי אדם שיפעל לשמר השבע, עכת"ד.
עוד יש להעיר בלשון הכתוב, שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה, חלום אחד הוא, ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הריקות שדופות הקדים יהיו שבע שני רעב. שכשנתבונן נראה חילוק גדול שחלק החלום הבא ללמד על השובע עליהם אמר יוסף חלום אחד הוא, אבל על שנות הרעב לא אמר שחלום אחד הוא.
בדעת זקנים מבעה"ת [וכ"ה בחזקוני ור' יוסף בכור שור] פי' ותבלענה השבלים לשון כיסוי כמו 'כבלע את הקדש', שהשבלים הדקות צמחו לפני המלאות וכיסו אותם מן העין. [מה שהוצרכו לפרש כך דהוה קשיא להו הא דברכות נ"ה ב' אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו כו' אמר רבא תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא, וא"כ איך נאמר שראה פרעה שהשבלים בלעו זה את זה. ואין ליישב דחלום של נבואה שאני, דהתם ילפינן לה מדכתיב אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו, ודניאל אמרו לנבוכדנצר על חלום הפסל שהיה חלום של נבואה, וכן מדוייק הלשון אין מראין לו לאדם, ודו"ק.]
ולדבריהם אתי כל השינויים הנ"ל הפלא ופלא, א. בפרות כתיב ותאכלנה אבל בשבלים כתיב ותבלענה, שלא אכלו את המלאות אלא כיסו, ב. ומש"ה לא כתיב ותעמדנה אצל, דאדרבה הדקות עמדו בריחוק מקום מהמלאות להסתירן, [שכך היא המציאות, שדבר דק הקרוב לעין חוסם את שדה הראיה ולא ניתן לראות את הנמצא בריחוק מקום], ג. ולא אמר פרעה בשבלים ולא נדע כי באו אל קרבנה, שאכן לא באו.
ונראה שכאן טמונה עצת יוסף, שבפרות כלה השובע, מיהו בשבלים השבע קיים אלא שהוא טמיר ונכסה תחת הרעב, יבא החכם ויגלה השבע, או באופ"א יבא החכם ויטמין השבע תחת הרעב.
ובזה דייקי קראי מאוד, שחלום הפרות השמנות והשבלים המלאות הוא אכן חלום אחד, אבל חלום הפרות הרעות והשבלים הריקות אינו אחד ממש, כי הפרות הוא הרעב בלי שיפעלו להציל, והשבלים הוא שנות הרעב עם קיום עצת יוסף לאסוף ולשמור משנות השובע לשנות הרעב.
[ומה שהוסיף עצה מעשית עתה ירא פרעה איש חכם ונבון, שמעתי משם המגיד מדובנא משל לכפרי שידע רפואה הנחוצה למלך וכדי שיקבלו הרופאים את דבריו ולא יבטלום, אמר שתנאי ברפואה שירקחנה גדול הרופאים, ומיד קבלו דבריו אחרי שיש להם צד לזכות בשררה עי"ז, והכ"נ ע"י עצתו יקבלו החרטומים פתרונו.]
א. בפרות כתיב ותאכלנה ובשבלים ותבלענה.
ב. בפרות כתיב ותעמדנה אצל הפרות ובשבלים לא נזכר ענין כזה.
ג. בספור פרעה, בפרות אמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ובשבלים לא אמר כן.
ולפשוטו, הבדל א' מבואר שאין שייך שם אכילה בשבלים ע"כ כתב בהם ותבלענה. גם הבדל ב' ניחא, שהפרות עלו מן היאור ועמדו באחו והוצרך לפרש שהדקות כשעלו עמדו אצל השמנות, אבל השבלים מעיקרא צמחו בסמוך לשמנות, כאן נמצא כאן היה.
עוד ידוע הקושיא מניין למד יוסף להציע הפתרון לרעב, וצ"ל שגם ענין זה נרמז בחלום, וצ"ב היכן.
עיין משך חכמה ריש הפרשה דזה רמוז בחלום הפרות ותעמדנה אצל כו', שאפשר לסמוך השובע אל הרעב, אך בשבלים לא נכפל הרמז, שהשנות החלום באה ללמד כי נכון הדבר מעם האלוקים כו', ואין הפתרון בכלל זה אלא צריך כאן למעשה ידי אדם שיפעל לשמר השבע, עכת"ד.
עוד יש להעיר בלשון הכתוב, שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה, חלום אחד הוא, ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הריקות שדופות הקדים יהיו שבע שני רעב. שכשנתבונן נראה חילוק גדול שחלק החלום הבא ללמד על השובע עליהם אמר יוסף חלום אחד הוא, אבל על שנות הרעב לא אמר שחלום אחד הוא.
בדעת זקנים מבעה"ת [וכ"ה בחזקוני ור' יוסף בכור שור] פי' ותבלענה השבלים לשון כיסוי כמו 'כבלע את הקדש', שהשבלים הדקות צמחו לפני המלאות וכיסו אותם מן העין. [מה שהוצרכו לפרש כך דהוה קשיא להו הא דברכות נ"ה ב' אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו כו' אמר רבא תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא, וא"כ איך נאמר שראה פרעה שהשבלים בלעו זה את זה. ואין ליישב דחלום של נבואה שאני, דהתם ילפינן לה מדכתיב אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו, ודניאל אמרו לנבוכדנצר על חלום הפסל שהיה חלום של נבואה, וכן מדוייק הלשון אין מראין לו לאדם, ודו"ק.]
ולדבריהם אתי כל השינויים הנ"ל הפלא ופלא, א. בפרות כתיב ותאכלנה אבל בשבלים כתיב ותבלענה, שלא אכלו את המלאות אלא כיסו, ב. ומש"ה לא כתיב ותעמדנה אצל, דאדרבה הדקות עמדו בריחוק מקום מהמלאות להסתירן, [שכך היא המציאות, שדבר דק הקרוב לעין חוסם את שדה הראיה ולא ניתן לראות את הנמצא בריחוק מקום], ג. ולא אמר פרעה בשבלים ולא נדע כי באו אל קרבנה, שאכן לא באו.
ונראה שכאן טמונה עצת יוסף, שבפרות כלה השובע, מיהו בשבלים השבע קיים אלא שהוא טמיר ונכסה תחת הרעב, יבא החכם ויגלה השבע, או באופ"א יבא החכם ויטמין השבע תחת הרעב.
ובזה דייקי קראי מאוד, שחלום הפרות השמנות והשבלים המלאות הוא אכן חלום אחד, אבל חלום הפרות הרעות והשבלים הריקות אינו אחד ממש, כי הפרות הוא הרעב בלי שיפעלו להציל, והשבלים הוא שנות הרעב עם קיום עצת יוסף לאסוף ולשמור משנות השובע לשנות הרעב.
[ומה שהוסיף עצה מעשית עתה ירא פרעה איש חכם ונבון, שמעתי משם המגיד מדובנא משל לכפרי שידע רפואה הנחוצה למלך וכדי שיקבלו הרופאים את דבריו ולא יבטלום, אמר שתנאי ברפואה שירקחנה גדול הרופאים, ומיד קבלו דבריו אחרי שיש להם צד לזכות בשררה עי"ז, והכ"נ ע"י עצתו יקבלו החרטומים פתרונו.]
