פתח האהל - אהבת חסד
אברהם אבינו מחפש אורחים בנרות, שאל רק שלמה היימן, מדוע לחפש אם פשוט אין?, הוא חולה אחרי ניתוח, בן 99, חום כבד שלא מאפשר להימצא ברחוב, משל לאדם שמצטער בט"ו בשבט שלא זוכה לקיים מצוות סוכה, ברור שהוא מצטער לחינם, כי פשוט ל"ש לקיים, זה אפילו לא 'פטור', פשוט אין את היכ"ת?אלא שאברהם היה בעל חסד, הוא לא רק עשה חסד אלא זה היה החמצן שלו, חסד זה לא כמו שאר המצוות, שצריך לעשות כדי שהדבר ייעשה, ובענייננו כדי לפתור את הבעיה של השני, אלא צריך להיות נושא בעול כביכול זהו צורכי שלי, וכשאברהם לא עשה חסד הוא הרגיש חסרון כל רגע.
ללמדנו. שלא לעשות חסד רק מן השפה ולחוץ, אם לא עושים עם הלב אלא רק בשביל המצוה היא מרוקנת מתוכן.
חידה בהקשר לזה: מי יכול לתת לצדקה מליונים, ובכ"ז הוא סדומניק?
תשובה: רבנו יונה באבות, על האומר שלי שלי שלך שלך י"א זו מידת סדום כותב: "הכא מיירי בנותן צדקה מיראת ה' אך בטבעו הוא כילי..., וי"א כי מדת סדום היא ושרשו רע מאד כיון שבטבעו הוא כילי".
שלושה אנשים - לפום צערא אגרא
בעמל ויזע טרח אברהם להכניס את שלושת המלאכים, בשרב הכבד אחרי ניתוח בלי הרדמה, אבל למעשה הם היו מלאכים, ולא מצינו מצווה להכניס כאלה אורחים, ובכ"ז אנו מוצאים שעם ישראל זכה בזכות אותה הכנסת אורחים למן ולבאר.ללמדנו שהתוצאה אינה העיקר, אם עבדנו קשה ככל הצורך, לא צריך לראות את התוצאה לפי הפירות שלה.
נראה את זה בעוד מקומות בפרשה:
עקידת יצחק: אברהם רצה לעקוד את בנו כעולה תמימה, אבל המלאך אמר לו 'אל תשלח ידך אל הנער', למעשה אברהם לא עשה כלום, ללמדנו, שאם הוא יגע והכין את כל ליבו ונפשו לכך, גם אם בסוף לא יצא כלום, הרי שהעיקר כבר נעשה.
וכן מזה שלא ראינו את אותם גרים שאברהם גייר ונראה שיגע לריק, מוכח שהעשייה היא החשובה ולא התוצאות.
וכן כשאברהם מתפלל על סדום, ומנסה אולי יש חמישים, יחסרו חמשה, עשרים, עשרה, והפרשה מסתיימת "ואברהם שב למקומו", מה בא המקרא לומר?,
אלא ללמדנו בא: כי שאם עושים את כל ההשתדלויות כפי שעשה אברהם אפשר להמשיך ולדעת כי עשית את כל מה שמוטל עליך.
כעי"ז יש לומר עוד דרך מה באה התורה לומר בפס' "ואברהם שב למקומו", יש כאן לימוד גדול, שכאשר עושים את כל ההשתדלויות ולא מצליחים אין להישבר מכך, יש להמשיך כרגיל מאותו המקום.
וישא עיניו וירא – חיים לא על אוטומט
אמרו בקלם, מהו שכתוב וישא עיניו וירא, היה צריך לומר – וירא ותו לא.אלא מכאן שגם בשביל פעולה כה שכיחה וזניחה של הרמת העינים, גם היא צריכה להיעשות רק אחרי מחשבה.
וירץ לקראתם – תמשיך לרוץ
בזוהר הק' איתא (קא.), "ואף על גב דהוה כאיב ממילה נפק ורהט אבתרייהו - בגין דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא",יש כאן הדגשה שעשה זאת כדי לא לגרוע ולשנות ממנהגו בקודש,
ללמדנו: גם בעת קושי, ננסה בכל הכח להחזיק במנהגנו במידת האפשר, 'אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח', תנסה להמשיך לרוץ.
אל נא תעבור – מה שווה יותר מקבלת פני שכינה?
כיצד אפשר להבין כזה דבר, לומר לקב"ה לחכות רק כי הוא מכניס שלוש ערבים?אלא הפשט שקבלת פני השכינה לא מתקרבת לגמילות חסדים שהיא להדבק בשכינה ממש, וכמידת הדבק במידותיו.
איה שרה אשתך – אין זוגיות על אוטומט
וברש"י 'כדי לחבבה על בעלה', אברהם אבינו, בן תשעים ותשע, ובכ"ז היה עניין למלאכים לחבבה עליו,ללמדנו: שלום בית וחיבה אינם פועלים מעצמם ואינם מובנים מאליהם, גם לא אצל ענקי הרוח כזוג אברהם ושרה, כל מחמאה ומילה טובה נצרכת ובמקומה עומדת, זוגיות בלי חיזוקים והעצמה, כגוף בלא רוח ונשמה.
ויתפלל אברהם - נושא בעול
"כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה", - דבר זה נלמד מאברהם שהתפלל על אבימלך ומיד ה' פקד את שרה,מהו ביאור המילים - והוא צריך לאותו דבר, בפשטות היינו שגם למבקש יש את אותו הצורך וכמו שהיה אצל אברהם, אבל המהר"ם שי"ק פי' בדרך דרוש שתפילת הרחמים המדוברת היינו שהיא באה מכל הלב בצורה שהוא דהיינו המתפלל צריך לאותה הישועה ממש, כ"כ חשוב לו שיהיה לשני עד שזה נהיה הצורך שלו, ולכן הוא נענה תחילה - תפילה שכזו נענית מיד.
ללמדנו שהעיקר בתפילה על השני זה לא המילים אלא להיות נושא בעול ולהרגיש את הצער שלו.
ותחי נפשי - תפילה לעני
אברהם מתפלל ולא נענה, ואילו לוט מתפלל על צוער, ומיד מתקבלת תפילתו, מה היה בתפילה של לוט שלא היה בתפילה של אברהם?שמא י"ל כי לוט התפלל על חיי נפשו שיוכל להימלט משם, ויפה תפילת החולה ע"ע כמו שלומדים מישמעאל שה' שמע את תפילתו ולא את תפילת הגר, כמ"ש 'וישמע אלוקים את קול הנער', כי תפילה היא כשנשענים על הקב"ה ויודעים שאין עוד שום ברירה, ולכן כמה שיודעים שאין עוד שום ברירה התפילה יותר מתקבלת.
כי על כן באו בצל קורתי – בצילו חמדתי
אומר הח"ח, לוט אמר לאנשי סדום, הרי אותם אורחים סומכים רק עלי, תולים בי תקוות, ואלי עיניהם תלויות, לקחתי עליהם חסות, ולכן יש לי אחריות מיוחדת שלא לכזב,אם כך מידתו של ב"ו, ק"ו שכאשר מתפללים לקב"ה ונשענים רק עליו, הוא בטוח יושיע,
ללמדנו שתפילה שבאה מתוך בטחון רק בה' שיושיע אותנו מתקבלת מיד.
ונשאתי לכל המקום בעבורם - משתמטים!
הגמ' בסנהדרין אומרת שהאיפוקרסים הם אלה שאומרים מאי אהנו ליה רבנן, והללו הם מגלי פנים בתורה שהרי כתוב "ונשאתי לכל המקום בעבורם",אמר ע"כ רבי אליהו לופיאן, שלו יצוייר שהיו בסדום צדיקים שהיו מצילים את כל העיר מלהתהפך, אנשי סדום לא היו מתארים לעצמם שסיבת קיומם הוא - רק בגלל הצדיקים ולא היו מכירים להם טובה, ועוד יתרה מכך, בטח הם עוד היו טוענים שכל הבעיות של העיר מגיעות בגלל אותם עשרה בטלנים.
כי ירא אלוקים אתה - לעשות רצונך
בקול אליהו מפרש שהניסיון הגדול של העקידה היה להראות שכל החסד העצום של אברהם מגיע מזה שה' רוצה, לא בגלל שיש לו נטיות ואהבה לגמול חסדים, אלא זה בנה אב שכל החסד הגדול שלא מנע ממנו לשבת בפתח אהלו ולחפש אורחים ביום השלישי למילתו הגיע נטו כי הוא ידע שזה רצון ה',
שלכן כתוב "עתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה", עכשיו אפשר לראות מלמפרע שכל החסד מגיע מיראת שמים, מתגלה שכל העבודה שלך היא רק בשביל הקב"ה.
ללמדנו. שגם כשאוהבים חסד, צריך לזכור שהאהבה באה כי זהו רצון ה', אבל אם הוא גם מצווה לרוצץ ראשם של תינוקים עמלקים, נעשה זאת בשמחה.
חטאת סדום כי רבה – עולם חסד יבנה
ארץ מצרים וארץ כנען עברו על ג' עברות חמורות והיו שטופין בזימה, ואילו על סדום כתוב "יד עני ואביון לא החזיקה", שמו שמים!, הם לא הכניסו אורחים, העבירה לא כה גדולה, הרי זה רק שב ואל תעשה ואינו בקום עשה, וא"כ מדוע נגזר על סדום שהתהפכה כולה ולא תזרע ולא תצמיח?אלא שמי שרק מקבל אינו אדם, אם הוא חי כך בהפרדת רשויות ורק חפץ לקבל בכך אינו מועיל לבריאה והמציאות שלו מיותרת, כמו שבכל הבריאה כל נברא צריך את חבירו שיקיים אותו וגם הוא נותן לנברא אחר ומלבד זאת אין לו שום זכות קיום.
ללמדנו: כי זה כל האדם לא נברא אלא להועיל לאחרני.
ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח – תסתכל קדימה
'נציב' הוא דבר שעומד ולא זז, ומה גורם לאדם להיות כ'נציב', לעמוד במקומו מבלי לזוז קדימה – כי הוא מסתכל אחורה, אילו אילו אילו, אילו הייתי שם, ומה היה אם, וכו',וכאן עולה השאלה, איך תלך קדימה אם אתה מסתכל אחורה?, איך העבר יוכל להיות רק חלק מנחלת העבר אם הוא אינו מוכן לסור מנגד עיננו בהווה, מייאש לצפות לעתיד מזהיר בעוד העבר נאבק כדי להישאר ולא מוכן לפנות מקום עבור העתיד.
ללמדנו, שכדי להתקדם בחיים הכלל הראשון הוא לשים את העינים קדימה, מה אפשר לעשות החל מעכשיו.
רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני – בלי יראת שמים כחיה ייחשב
אבימלך אמר לאברהם "מה ראית כי עשית את הדבר הזה", ובמדרש שם, "שהרי לא נאנסת, וגם אנו אין שטופין בזימה כמצרים", הוא בעצם בא אליו בטענה שלא היה לך מה לדאוג, הרי גם אצלנו הדבר אסור, ענה לו אברהם: זה לא משנה - "כי אמרתי רק אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי", למרות שיש אצלכם חוקים, הדבר היחיד שעוזר נגד היצר הרע זה רק יראת שמיים, ולכן ברגע שהיצר יחפוץ ויתאווה לא יעזור שום חוקי אנוש.היצר הוא בטבע ונהיה לחלק מהאדם, בשונה מהחוקים שאינם חלק מהויתו כי הם אינם הרצון האמיתי של האדם, הוא רק ההכרח לישוב העולם, רק כשהחוקים אינם רק איסורים בעלמא אלא גם פועלים 'יראה' שהיא הרגשה טבעית כמו זו של היצה"ר, - רק אז יש לה השפעה.
ללמדנו. להכניס את היראה מאת ה' לנבכי הלב, לא לפעול לפי הידיעה שהדבר אסור, אלא לירא ממי שציווה עליו.
והאלוהים נסה את אברהם – נסיון כמקפצה
כתב הרמב"ן שה' לא מביא ניסיון כדי לראות אם האדם יעמוד במבחן, אלא מטרת הניסיון בשביל המנוסה שיתקרב יותר אל ה', שיוציא את מידותיו מן הכח אל הפועל, ומסיים "ודע כי השם צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו".חייל טוב נשלח לקרבות יותר מסוכנים, גם היצה"ר כמו הגנב מחפש דווקא את היהלומים ולא מתבזבז על הסכומים הקטנים,
ללמדנו, להפוך כל נסיון לאתגר, כל דיעבד ללכתחילה, כל קושי לעוד אבן דרך לחיים.
הנני – אני כאן
לגבי בנו אמר אברהם – הנני בני, ולגבי קריאתו של ה' נענה ואמר 'הנני', ותו לא,כי הדרך של אברהם הייתה תמיד "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" "ואברהם עודנו עומד לפני ה'", לכן כשנקרא לשליחות לא היה צריך להתעורר, הוא כבר עמד כל הזמן במצב של עומד לפני ה'.
ללמדנו יסוד בעבודת ה' להיות קבוע בעבודה.
אהבה, ר"ת - אני הכתובת בשעת הצורך.