סיפר הרב ליפסקר, שליח חב"ד בערד:
"האדמו"ר מגור הגיע לערד פעמים רבות עוד בטרם נהיה לאדמו"ר, לצרכי רפואה. בתקופה הראשונה היינו למעשה החרדים היחידים בערד. הוא החל להגיע לנפוש כאן עוד שנים רבות לפני שנהיה לרבי.
"בשנת תשל"ז הוא החל למלא את מקומו של אחיו ה'בית ישראל', אך המשיך להגיע לכאן לנפוש חמש-שש פעמים בשנה. הוא אהב את העיר והחזיק ממנה מאוד. הוא טען שמבחינה רוחנית ערד יש לה חשיבות, וכי זה מקום בו הסתובבו האבות. הוא הביא לכך ראיות מהתנ"ך וממקומות שונים, כמו מהתרגום ירושלמי, שמלך גרר זה מלכא דערד וכו'.
"בשנת תש"מ הקים את קריית גור בעיר, ועודד מאוד את האברכים לגור כאן, באומרו כי בעיר זו יש סגולה ללדת ילדים...
"בינו לביני היתה מערכת יחסים אישית וקרובה, עוד הרבה לפני שקמה הקריה החסידית בעיר. הוא היה מתפלל אז בבית הכנסת 'פאר ישראל' ו'ירמק', ובכל ליל שבת הקפיד שאשא דברי תורה בפני ציבור, כשהוא עצמו היה מקשיב בתשומת לב. במשך השנים שהיה בעיר, הוא ערך במקום רק פעמיים או שלוש טיש [=שולחן] לחסידיו, וגם אז הורה לי לדבר דברי תורה בטרם הוא עצמו התחיל באמירת תורה. הוא פשוט לא הסכים להתחיל לדבר עד שאני אומר כמה מילים...
"מובן שדיווחתי על כך לרבי, ופעם אחת גם קיבלתי פתק מהרבי 'האם ממשיך הקשר אתו?', ובפעם אחרת הרבי שאל אותי ביחידות 'מה נשמע אצל האדמו"ר מגור?'. כשעברתי בחלוקת הדולרים פעם, שאל אותי הרבי: 'האם ראית לאחרונה את האדמו"ר מגור? מה שלומו?'
"האדמו"ר מגור היה עד לקשיים העצומים שהערימו עליי בשנים הראשונות, ועם זאת הוא ראה את הפעילות הגדולה שעשיתי כבר בראשית דרכי בעיר.
"באחד החודשים הראשונים שלי בעיר נפגשנו, ואז אמר לי: 'הם פשוט רוצים להעיף אותך מכאן', ואז שאל אותי: 'מי שלח אותך לכאן?'. אמרתי שהרבי מליובאוויטש, והוא השיב לי על אתר: 'אם הליובאוויטשער רבי שלח אותך לכאן, לא יעזור להם שום דבר. אתה תישאר כאן'.
"עד כדי כך, שבתקופה מסוימת הוא גם עזר לי בקבלת כסף עבור שיעורים ובתמיכה, מאחר שבאותה תקופה פשוט לא היה לי ממה לחיות. הוא נתן לי גיבוי חזק ונדיר מסוגו, בכל התקופות הקשות ביותר שהיו לי בעיר.
"פעם הגיע לכאן רב ליטאי ואמר לי שהעירוב בעיר פסול. עשיתי אתו סיבוב מסביב לעירוב, והוא הצביע לי על מה שנראה לו כלא טוב. יחד עמנו היה גם הרב אברהם רובין מרחובות, ולאחר בדיקה נוספת אמרתי שלדעתי העירוב כשר. כדי להכריע בעניין, נסענו יחד לרב וואזנר והוא שמע אותי ואותו, ופסק שהעירוב כשר.
"בהזדמנות קרובה סיפרתי לאדמו"ר מגור את המעשה הזה, והוא שאל אותי: 'אבער וואס זאגסטו?' ['אבל מה אתה אומר?']. אמרתי שלדעתי העירוב כשר. 'אם לדעתך זה כשר, אז זה בסדר', פסק. ולאור קירוב נתן לי מאנדלאך [=שקדים], באומרו 'בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני'.
"בשבת הקרובה הוא לקח את טליתו בידו, ואמר: 'חוצפה! יש פה אברך שמוסר את נפשו כדי לעשות כאן אידישקייט, ומגיע מישהו מבחוץ ואומר לו מה לעשות'. וכך יצא האדמו"ר מביתו כשטליתו בידו בפרהסיה והגיע לשטיבל של חסידי גור – דבר שחולל רעש גדול...
"בעקבות המקרה הזה, אף התבטא באוזני אחד ממקורביו: 'מה זה כאן? יושב יהודי במסירות נפש בערד, ופתאום בא אחד מבחוץ ומחווה דעות'...
"אם לא די בכך, הרי ששני המעשים הבאים היו מרטיטי לב. היה כאן יהודי אחד שהפריע לי מאוד בעבודה. סיפרתי על כך לאדמו"ר מגור, והוא אמר על משקל הפתגם הידוע 'אם הוא לא מבין באידיש, אני אדבר אתו בצרפתית'. זמן קצר לאחר מכן החלו האיש לסבול וירד ממעמדו הציבורי.
"בפעם אחרת העירייה גרמה לי צרות רבות. הוא קרא לאחד החסידים וביקש ממנו שינסה להסדיר את העניין כמו שצריך, ואם בכל זאת העירייה לא תסכים, אזי הוא מורה לכל החסידים שלו הנמצאים בעיר שלא ישלמו ארנונה..."
במשך השנים הבאות היו מספר פעמים שהרבי העביר דרך הרב ליפסקר מסרים אל ה"לב שמחה", ואף דרש בקביעות בשלומו. הרבי כיוון במפורש את הרב ליפסקר לחזק את הקשר שלו עם האדמו"ר מגור.
גם האדמו"ר מגור, מצדו, היה מתעניין אצל הרב ליפסקר בקביעות מה נשמע אצל הרבי. סיפר הרב ליפסקר: "כמעט בכל פעם שהייתי נוסע אל הרבי, האדמו"ר מגור היה שולח באמצעותי עבור הרבי בקבוק יין ופירות. בתקופה שהתקיימה 'יחידות' קבוצתית בחדרו של הרבי, הייתי פעם ב'יחידות' כזאת ובסיומה מסרתי לרבי מה שהרבי מגור שלח אתי ואמרתי שזה מהרבי מגור. הרבי שאל אותי בקול רם, לעיני כל הציבור: 'האסט אים געזען אין ערד?' ['ראית אותו בערד?']".
תמיכתו החזקה של ה"לב שמחה" ברב ליפסקר התבטאה גם בעידודים גלויים לעיני חסידי גור, בתקופה שה"לב שמחה" כבר התחיל לשלוח משפחות מחסידיו להתגורר בערד. באותו זמן אמר לו ה"לב שמחה": "מעתה תיעשה רב של עיר גדולה...".
