רש"י(כ"ב, כ"ב): לשטן לו. מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד.
אמנם במדרש (תנחומא ורבה) כ': ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. מלאך של רחמים היה, ונעשה לו שטן. וכך אמר אל בלעם, הנה אנכי יצאתי לשטן, גרמת לי לשמש אמנות שאינה שלי.
א"כ לא מבואר שרצה למנעו מלחטוא אלא אפ"ל שרצה להגן על עמ"י ונראה שרש"י לא רצה לפרש כן כי בעצם היה יכול לקללם בלי ללכת.
מ"מ לפרש"י יל"ע מהו החטא שרצה למנוע מבלעם, הרי כבר יצא ללכת עם שרי מואב נגד רצון ה', ולקלל לא יוכל, א"כ מהו החטא שרצה המלאך למנוע?
ואולי י"ל שאע"פ שלא הצליח לקלל מ"מ ניסה לעשות כן והרי זה כמי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה ע"ז. אך לכאו' אין נראה שיהיה עונש אבדון (ר"ל איבוד חלק העוה"ב) על כך (ועוד יותר מעיקר ההליכה).
ונראה שהחטא הוא העצה שיעץ להחטיא את ישראל והמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואין לו חלק לעוה"ב (רמב"ם תשובה, ג', ו').