שאלה:
בני בחור רציני ומשתדל בלימוד, אבל בשיעור שלו יש כמה בחורים חריפים במיוחד. הוא משווה את עצמו אליהם ואומר: "עד שאני מבין את השאלה, הם כבר אומרים תירוץ. כנראה לא יצא ממני כלום".
אנחנו אומרים לו שהוא מוכשר, אבל הוא משיב שאנחנו אומרים כך רק מפני שאנחנו הוריו. כיצד מחזקים אותו?
תשובה:
כשהבחור מתאר קושי ממשי, מחמאה כללית אינה תמיד מועילה. אם הוא יודע שחברו מבין מהר ממנו, קשה לשכנעו שההבדל אינו קיים. אפשר להכיר בכך שיש בחורים מהירי תפיסה יותר, ומתוך כך לברר במה הוא עצמו יכול להתקדם.
צריך לבדוק גם את מצבו הלימודי. האם הוא מבין לאחר חזרה? האם חסרים לו ביסודות? האם חברותא מתאים או הכנה קצרה לפני השיעור עשויים לעזור? תחושת הנחיתות אינה פוטרת אותנו מבירור הקושי עצמו.
במקום להתווכח מי מוכשר יותר, כדאי לקבוע יעד לימודי מסוים: להבין היטב קטע מהסוגיה, לחזור על דברי הר"מ או להכין שאלה אחת. כשהוא מצליח, מציינים בדיוק את ההתקדמות.
המשנה במנחות קי ע"א מלמדת "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים". הדברים נאמרו בקרבנות, אך יש בהם יסוד לחשיבות הכוונה, ולא רק להיקף הנראה לעין. בדרך חינוכית אפשר להיעזר בכך כדי לדבר על ערכה של עבודה נאמנה.
אין צורך להבטיח לו שיהיה גדול יותר מכל חבריו. הוא זקוק לאמון ביכולתו לגדול בתורה, לחוות הבנה ולהרגיש שעמלו יקר בעיני הוריו ורבותיו.
כדאי לשתף את הר"מ ולבקש שיסייע לו לראות התקדמות אמיתית. לפעמים הערכה מדויקת של רבו על דבר שלמד היטב מתקבלת אצלו יותר משבחים רבים בבית.
בני בחור רציני ומשתדל בלימוד, אבל בשיעור שלו יש כמה בחורים חריפים במיוחד. הוא משווה את עצמו אליהם ואומר: "עד שאני מבין את השאלה, הם כבר אומרים תירוץ. כנראה לא יצא ממני כלום".
אנחנו אומרים לו שהוא מוכשר, אבל הוא משיב שאנחנו אומרים כך רק מפני שאנחנו הוריו. כיצד מחזקים אותו?
תשובה:
כשהבחור מתאר קושי ממשי, מחמאה כללית אינה תמיד מועילה. אם הוא יודע שחברו מבין מהר ממנו, קשה לשכנעו שההבדל אינו קיים. אפשר להכיר בכך שיש בחורים מהירי תפיסה יותר, ומתוך כך לברר במה הוא עצמו יכול להתקדם.
צריך לבדוק גם את מצבו הלימודי. האם הוא מבין לאחר חזרה? האם חסרים לו ביסודות? האם חברותא מתאים או הכנה קצרה לפני השיעור עשויים לעזור? תחושת הנחיתות אינה פוטרת אותנו מבירור הקושי עצמו.
במקום להתווכח מי מוכשר יותר, כדאי לקבוע יעד לימודי מסוים: להבין היטב קטע מהסוגיה, לחזור על דברי הר"מ או להכין שאלה אחת. כשהוא מצליח, מציינים בדיוק את ההתקדמות.
המשנה במנחות קי ע"א מלמדת "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים". הדברים נאמרו בקרבנות, אך יש בהם יסוד לחשיבות הכוונה, ולא רק להיקף הנראה לעין. בדרך חינוכית אפשר להיעזר בכך כדי לדבר על ערכה של עבודה נאמנה.
אין צורך להבטיח לו שיהיה גדול יותר מכל חבריו. הוא זקוק לאמון ביכולתו לגדול בתורה, לחוות הבנה ולהרגיש שעמלו יקר בעיני הוריו ורבותיו.
כדאי לשתף את הר"מ ולבקש שיסייע לו לראות התקדמות אמיתית. לפעמים הערכה מדויקת של רבו על דבר שלמד היטב מתקבלת אצלו יותר משבחים רבים בבית.