זה מכבר נתקשיתי ע''ד זה דאטו גם הגוזל קרקע חבירו[ שנכנס לקרקע חבירו בגזילה] שעובר בזה ג''כ על איסור לא תגזול כידוע [רש''י על התורה ויש בזה עוד מקורות] ג''כ יתחיב מלקות כי הוא אינו ניתק לעשה שהרי א''א לקים בזה השבה ויהיה גרע מגוזל חפץ של חבירו?
ועוד יל"ד בסומא [את"ל דחייב בל"ת], דילקה בכל לאו הניתק לעשה.
ואצרף רשימות שכתבתי לעצמי בענין קו' הנ"ל.
ועויל"ד דלעולם המצוה מצד עצמה ניתקת לעשה, [וזה א"ש טפי לד' המהרי"ט דלהלן דנשים אין מוזהרות בכל מצות ל"ת שניתקו לעשה שהז"ג, וסברתו משום דכל עיקר הלאו אינו אלא זירוז לעשה, ואמנם אנו רוצים לצדד דגם את"ל דלא כוותי', מ"מ י"ל דהמצוה מצ"ע באמת ניתקת לעשה ורק דאינה מצליחה לחייב, ואולי גם בנשים כן], וגם בחצ"ש ורק דלמעשה לא מתחייב, כיון דאינו מצליח לחייב, אמנם יל"ד אי תליא בקיימו ולא קיימו או ביטלו ולא ביטלו, אבל מ"מ הרי משכח"ל בפועל לקיימו ללא קיום מצוה.
דיל"ע אי סומא את"ל דפטור רק מן מצוות עשה האם נימא לעולם דל"ש ביה ניתק לעשה, ועויל"ע אם לא מיחייב בוהשיב את הגזילה, אמנם בזה יל"ד דהעיקר הוא התוצאה ותליא בזה.
ועויל"ד דלעולם ליכא נפ"מ דודאי לעולם הלאו איתא כל זמן שיש העשה דלא הוקל, ורק לענין דלא לוקה הוא קיים דהרי"ז במצוה לקיים עשה ואז יכופר הלאו, ובזה יתבאר מש"כ המנ"ח דבלאו הניתק לעשה יש דין לאפרושי מאיסורא כמו בלאו, ואי"צ בי"ד, ובפשוטו ביארו משום דיש גם חיוב לעקור האיסור למפרע, אמנם יתכן לדון דבאמת הלאו קיים ורק דאין חייב עליו כ"ז שיכול לקיים העשה.
מו"מ בהנ"ל מהמחלוקת אם נשים מוזהרות במצות ל"ת שניתק לעשה.
וראי' לזה דבאמת כ' יש מהראשונים שכ' נשים, שכשם שהן מוזהרות בכל מצוות לא תעשה, בין שהזמן גרמן ובין שלא הזמן גרמן, כך מוזהרות בכל הלאוים שניתקו לעשה (ראה תוס' קידושין לד א ד"ה מעקה, ועיני כל חי יבמות פד ב, בדעתם; ראה ספר המצות לרמב"ם הקדמה למנין המצוות; החינוך ח. בכור שור קידושין לד ב; שער המלך פסולי המוקדשין יט ה).
[ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שנשים אינן מוזהרות במצוות לא תעשה שניתקו לעשה שהזמן גרמן, שבכתוב שממנו למדים לחייב נשים בכל הלאוים, נאמר: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל "חַטֹּאת" הָאָדָם (במדבר ה ו) ולאוים הניתקים לעשה, שאין לוקים עליהם, - ולדעתם עיקר הלאו אינו אלא זירוז לעשה -, אינם חשובים "חטאות" (ראה חידושי מהרי"ט קידושין לד א ד"ה מעקה).
וסברת הראשונים דמוזהרות בעשה דלאו הניתק לעשה, יל"ב בתרי אנפי, או משום דכיון דמצות בלאו ע"כ בכלל מאתים מנה, ומצוות על העשה, א"נ דכיון שעד כמה שאילו יתבטל העשה יחזור הלאו ויחייב העשה לכן אינו מתבטל וכו'.
והנה לדעת הראשונים דמוזהרות בעשה דלאו הניתק לעשה, יל"ד צד נוסף דבאמת הגם דבעלמא ל"ש תשביתו בחצי שיעור, מ"מ כל שיש הלאו כבר זה עצמו יחייב בתשביתו, אמנם זה סברא שלא הסכימו לה חלק מהאחרונים שפטרו מתשביתו בחצי שיעור.
ולדעת מהרי"ט הנ"ל דנשים אין מוזהרות אפי' במצות לעשה שניתקו לעשה שהז"ג, ג"כ יל"ד או דפטורות לגמרי וכו'?.
