אב ט' אב - החוזה מלובלין (1 צופה)

[געגועים]

הנפילה של החוזה מלובלין מהחלון, מחלתו, ופטירתו בתשעה באב, ועוד​

החוזה מלובלין נפטר כידוע בתשעה באב, בשמחת תורה נפל מהחלון לארץ ונחלה, ובתשעה באב נסתלק.

על סיבת הנפילה של החוזה, מחלתו, ופטירתו, מספרים החסידים כך:

אחרי שנת תקע"ד כשראו השגחת השם יתברך במפלת הקיסר נפיליאון עד שלוקח בשבי, ניבאו רבים כי עתה יתגדל ויתקדש שמה רבא, ולאשר הרב הקדוש מברדיטשב בעל קדושת לוי אמר קודם פטירתו שלא יתן מנוחה לכל הצדיקים, מדוע לא בא בן ישי, והרבי מלובלין היה מצפה תמיד לישועת השם שתבוא הגאולה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו, לכן נדברו הצדיקים ביניהם שהרב הקדוש היהודי מפשיסחא יסתלק מהעולם, כדי שיהיה להם לעזר שם בעולם העליון, וכאן יתאמצו בתפלות וכונות ויחודים - הרבי מלובלין והרב המגיד הקדוש מקוז'ניץ, ושני תלמידיו הרב בעל מאור ושמש, והרב רבי נפתלי הירץ מברזן, ומצאו עת רצון לכך בליל שמחת תורה, שכל ישראל זכאים אז אחרי ימי הדין.

ביום שמיני עצרת שתו החסידים בביתו של הרבי מלובלין הרבה מי דבש ("מֶד" בלעז) וכל הבקבוקים הריקים העמידו על החלון שבחדר הרבי. ואמר הרבי להחסידים: "כשיהיה לנו שמחת תורה טוב, אזי יהיה לנו גם תשעה באב טוב".

אחרי ההקפות צוה להחסידים שיהיו בבית הגדול הסמוך לחדרו, וישמרו אותו בעינא פקיחא בחדרו המיוחד לו. אבל מאת השם היתה זאת שהחסידים נעשו כחרשים ולא שמעו ציווי שלו. אז צוה הרבי לזוגתו הרבנית שתביט היא עליו לשמרו. אבל אם השם לא ישמר עיר שוא שקד שומר.

המגיד הקדוש מקוז'ניץ נסתלק עוד בערב סוכות. בביתו של בעל מאור ושמש זרקו אבן ושברו זכוכיות החלונות, ואמר הרב מי יודע מה נעשה שם בלובלין. והרב רבי נפתלי הירץ מברזן כשהתעסק בריקודים ושירות עם אנשי שלומו על פי כונות האר"י ז"ל, נפלה פתאום אש מן השמים לביתו, וברחו כמה אנשים לנפשותם, ונערה אחת נשרפה רחמנא ליצלן באש. והרבי מלובלין צווח בחדרו בבכיות.

פתאום נדמה להרבנית ששומעת קול צעקת ילד הבוכה ודופק בפתח הבית, ושכחה את ציווי הרבי לשמרו, והלכה לפתוח את הדלת, בשובה אליו ראתה והנה הרבי איננו בבית, ומי שהוא חוטף אותו מהבית דרך החלון. הרימה הרבנית קול צעקה, והחסידים ראו שאין זה דבר פשוט, כי לא היה אפשר לשום איש להפיל עצמו מהחלון, כי החלון גבוה יותר מקומת איש, וגם כל ימי שבתו בחדרו לערך חמש עשרה שנה לא התקרב מעולם להחלון להביט החוצה, וגם ראו שכל הבקבוקים שעמדו על החלון עומדים על מקומם כבראשונה, והלכו החסידים לחפש אותו, וחפשוהו שעות אחדות, עד אשר חסיד אחד שמע ברחוק של יותר מחמשים אמה מהבית שאיזה איש גונח, נתקרב אליו ושאלו מי אתה, והשיבו האיש: יעקב יצחק בן מיטל.

עשה האיש רעש, ונאספו גדולי תלמידיו, והפילו גורל מי ישאהו לביתו ברגליו, מי בגופו, ומי בראשו, ונשאוהו לביתו. החסיד שזכה בראשו, ראה שהרבי מרחש בשפתיו, והרכין אזנו לשמוע, והנה אמר "תיקון לאה" (תפלות ידועות מתקון חצות), הביט בשעון, וראה שהשעה אחת עשרה בלילה, שאז היה תמיד אצל הרבי זמן חצות, אמר החסיד לחבריו: ראו קדושת רבינו שגם לעת כזאת הנהו עובד את השם.

והרבי חלה מאד, ואמר שלקחוהו לדונו על שרצה לדחוק את הקץ, ופסקו עליו הדין להשליכו לארץ, אך המגיד מקוז'ניץ פרש כנף בגדו להורידו בנחת לארץ, ולולא הוא, לא היתה נשארת עצם שלמה חס ושלום ממנו, ומזה נודע להרבי שהמגיד מקוז'ניץ כבר נסתלק, ואמר שאילו ידע מזה שהמגיד נסתלק, לא היה מתחיל כלל.

ומתנגדי הרבי בשמעם מהנפילה והמחלה של הרבי, חשבו שהיום יפטר לעולמו, ושמחו ושתו יין, כשמוע הרבי מזה אמר: "בעת צאתי מהעולם גם מים לא יוכלו לשתות", לא הבינו החסידים כונתו בדברים אלה, אחרי כן הבינו - באותה שנה בתשעה באב נסתלק הרבי .

​

[סיפורי חסידים זוין, בין המצרים, מספר 434]​

 

[געגועים]

והנראה על פי מה שקבלנו, דאותן הי"ב ימים הראשונים דניסן ימי הקרבת הנשיאים, המה כח כללי לי"ב חדשי השנה, כל יום רומז לחודש שלם, כן שמענו מכבוד אדמו"ר הרב הק' מהרמ"מ זצ"ל, וזכי הראות יכולין להתבונן בכל יום איזה מאורעות יהיה בחודש אשר הוא נגד היום ההוא, וכבוד אדמו"ר הרב הק' מהריע"צ [החוזה מלובלין] היה כותב ברוח קדשו בכל יום מה יהיה בכל חדש, כנודע הדבר בפרסום לחבורתינו קדש, ובאותו השנה שנתבקש בישיבה של מעלה בחדש מנחם, לא כתב רק עד מנחם, והענין הוא בפרסום.
​

[אגרא דכלה פקודי ד"ה ביום החדש הראשון]​

 

[געגועים]

והספורנו כתב לא תעשו כמו אלה הפעולות להרבות הפירות כמחשבת אנשי הצבא"ה [החקלאים], אלא ראשית ביכורי אדמתך תביא, ע"כ. והיינו דהנה בפסוק נאמר ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך לא תבשל גדי בחלב אמו, והוקשה לו דלכאורה מה ענין זה לזה, ועל זה רמז לתרץ דהנה לתועלת הפירות שיהיו משובחים וטובים הטוב הוא לבשל בשר בחלב יחד ולהשקות את העץ בחלב זה שבלוע בו שומן הבשר, ואז הפירות יצאו משובחים וטובים, ועל זה רמזה התורה ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך, אבל לא על ידי בישול גדי בחלב אמו [1]. [וכבר סיפרו כן על אחד מהגדולים שבעת היותו בבית הכסא ראה בספר חקלאות דבר זה שלטובת הפירות מן הראוי להשקותם בחלב שנתבשל עם שומן, ועלה במחשבה לפניו באותו שעה לבאר את הקשר בפסוק על פי זה, וכאשר אמר זאת לרבו, כמדומה החוזה מלובלין, אמר לו שזה הוא חידוש יפה אבל נודף ממנו ריח רע].
​

[ספר ילקוט יוסף חלק איסור והיתר ח"ג במבוא]​

---

[1] רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וכו' לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. רבים תמהו מה קישור יש לביכורים עם איסור בשר וחלב, ושמעתי על זה מעשה שפעם אחת הביא כהן הנוצרים ביכורים חשובים מנחה למלך בטרם הגיע זמן הביכורים ההם בחדש אחד, והמלך תמה על זה מאוד איך האילן הקדים לבכר טרם בוא הזמן, והמלך שאל את פי הכהן האם אילן זה דרכו להקדים פירותיו בכל שנה ושנה, והכהן השיבו לא כן אדני המלך, רק חכמתי עמדה לי להשקות לאילן מין משקה אשר על ידי כך יקדים את פירותיו, ובעת ההיא היה הרב הראשי יושב אצל המלך, ורצה אותו הכהן לבזות את הרב, ואמר למלך הנה בני ישראל הם מתפארים ואומרים שהם נקראים עם חכם ונבון האם יוכל לדעת את החכמה הגדולה הזאת, הרב הראשי נצטער מאד ונצצה בו רוח הקודש ואמר למלך כי הוא השקה את האילן מרק של בשר בחלב ודבר זה הוא כתוב בתורה רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וכו' לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, רצה לומר אף על פי שצויתיך להביא רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ צריך להזהר שלֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ להשקות את האילנות כדי להקדים לבכר, ואלו הביכורים שהביא הכהן הנוצרי דורון לאדוני המלך הם אסורים וכוונתו להעביר אותך על דין תורה, כדי שתהיה מתועב ושנוא בעיני המקום ברוך הוא, וצוה המלך לתלות את הכהן ההוא על אותו האילן, ואח''כ עקר גם את האילן ממקומו. [מנחת יהודה להרב יהודה פתיה]

​

 

[ספרייה תורנית]

על סיבת הנפילה של החוזה, מחלתו, ופטירתו,

לחץ כדי לכווץ...

עוד על החוזה וסיבת הנפילה במצו"ב