אב ט' אב - יומא דהילולא של החוזה מלובלין (1 צופה)

[אחד יחיד]

סיפר הרה"ק רבי יחיאל חיים מאוז'רוב זי"ע: רבינו בימי עלומיו כשגמר כל הש"ס והפוסקים, הלך מעט לטייל מחוץ לעיר והיה בדיחא דעתיה, ופגש בסטודנט אחד שאמר לו: "גם אני גמרתי ש"ס ופוסקים, ונעשיתי אחר כך סטודנט". ושיער רבינו בנפשו כי עוד לא הגיע לתכלית השלימות, והלך לבית הכנסת ופתח את ארון הקודש והתפלל להשי"ת שיורה לו את דרך האמת בעבודת השם, ונראה לו תואר איש אשר מילא את כל בית הכנסת, ולא פחד ממנו, אך נתן לו שלום, ושאלו רבינו: מי הוא. האיש השיב: "אני אביך אברהם, ותלך לרובנא ותמצא הדרך האמת".

 

[אחד יחיד]

פעם אחת הגיע אחד מחשובי העיר לובלין לעיר טשעחוב מוקדם בבוקר. בימים ההם היה המנהג שהשמש מכה בפטיש על כל דלתות העיר לעורר את הציבור לילך לבית הכנסת להתפלל בציבור. באותו בוקר שהגיע האיש מלובלין, צעק רבינו בקול גדול להשמש שיעמוד במקומו שדבר נחוץ לו אליו. ורצה השמש לרוץ אליו כי חשב שצריך לו לדבר מה. אולם רבינו צעק אליו שלא ילך, ולא יזוז רגלו ממקומו, והוא יבא אליו. ותיכף הלך רבינו בזריזות נפלא וכד מים בידו אל מקום שעמד השמש ונטל ידיו כדין, ורבינו חזר לביתו.

כשראה האיש מלובלין כל זאת שאל את השמש לפשר דבר. וסיפר לו השמש מסיח לפי תומו: כי בלילה הזאת היה על חתונה, והלך לישן מאוחר, ועי"ז כמעט שנתאחר מלעמוד בזמן המוטל עליו ולעורר את הקהל על קריאת שמע ותפלה. כשהתעורר ראה שעוד מעט יעבור הזמן, לזה קם בחפזון ולגודל המהירות שכח ליטול את ידיו, ורץ במהירות בלי נטילת ידים לעשות עבודתו. ורבינו הרגיש את כל זאת. כששמע האיש מלובלין את דבריו, נתפעל מאד מהרוח הקודש של רבנו, ויותר מזה נתפעל על צדקת ותמימותו, אשר כל כך יקר בעינו דברי חז"ל ורבותינו בעלי השו"ע, עד שביזה את עצמו לקום מכסא כבודו ולשמש בהולכת המים את פחות העם כמו שמש העיר למען לא ילך ד' אמות בלי נט"י.

כאשר חזר האיש הנ"ל ללובלין, סיפר את הדברים לפני חביריו גדולי העיר ונכבדיה, אז הבינו כי לא כאשר דימו בנפשם מקודם לנטות קו החשד על החסידים כי חלילה הם עוברים בשאט נפש על דברי חז"ל והש"ע, רק נהפוך הוא, כי החסידים מדקדקים יותר במצות בזהירות יתירה, וכדי לעשות רצום קונם אינם חוששין כלל לכבודם. מני אז והלאה התחילו לילך אל רבינו עד שהתקרבו אליו מאד. אחרי תקופה הסכימו גדולי העיר ונכדיה לבקש את פני רבינו שיטע אהלו הקדוש בעירם לובלין למען יהיו קרובים אליו לשמוע מפיו הקדוש דרכי השם יתברך ועבודתו בכל יום ויום. רבינו נענה להם וקבע את דירתו בעיר לובלין. בלובלין נהרו אליו רבבות אלפי ישראל וגדולי הדור לשמוע לקח מפיו הקדוש חוצבים להבות אש. (נפלאות הרבי א)

 

[אחד יחיד]

על זהירות של רבינו מכעס, סיפר הרה"ק מראזלא זי"ע: פעם רצה רבינו לקום בהשכמה יותר משאר פעמים, כי היה צריך לתקן איזה דבר גדול. וצוה לבני ביתו שיקדימו לו סעודת הלילה יותר מפעם אחרת. והם לא די שלא הקדימו, אלא אדרבה איחרו, ונסתר כל בנינו. אז אמר רבינו: "מהראוי לי לכעוס על כל בני ביתי, אך מה היה כוונתי בהקדם זה, לעשון רצון קוני, גם זה רצון קוני, שלא אכעוס. (עשר אורות לא)

 

[אחד יחיד]

רעו המגיד הקדוש מקוז'ניץ זי"ע אמר עליו כי הוא בבחינת האורים ותומים, שהכל גלוי לפניו, (בארות המים, יקוו המים בסוף הספר) חבירו הרה"ק בעל "אוהב ישראל" מאפטא זי"ע העיד עליו שאפילו עפעפי עיניו אינו מגביה בלתי יחוד שם, מכל שכן דיבור, ומכל שכן מעשה. ובהסכמתו לספרי רבינו כתב "כי נגלה לנו ולבני דורנו, שבח יקר מעלת הצדיק המפורסם איש אלקים קדוש מו"ה יעקב יצחק הלוי מלאנצוט, גבר די רוח אלהין קדישין ביה, ודמטמרין גליין ליה, ונודע בשערים חסידותו ופרישותו וקדושתו מימים ימימה בתורת ה' תמימה".

"כשבאים ללובלין יש לצייר שנמצאים בארץ ישראל. חצר בית המדרש – ירושלים, בית המדרש – הר הבית, דירת הרבי – האולם, העזרה וההיכל, חדרו של הרבי – הוא קודש הקדשים, ואילו השכינה מדברת מתוך גרונו של החוזה הקדוש – ואז יוכלו להבין מיהו הרבי מלובלין" כך הגדיר השרף מסטרליסק הרה"ק רבי אורי זי"ע את רבינו הקדוש רבי יעקב יצחק מלובלין זי"ע (נפלאות הרבי רצ).

 

[אחד יחיד]

סח הרה"ק רבי אליעזר מדזי'קוב זי"ע: "הלובלינ'ער הוא היה רבי, ומי שלא ראה את הרבי מלובלין, לא ראה רבי מעולם" (אור הנפלאות).

 

[אחד יחיד]

הנה לפנינו סיפור נפלא מהרוח הקודש של רבינו. פעם אחת בא אל רבינו, החסיד הנגיד ר' הערשלי מנאפטשנע זצ"ל, ובפעם הראשון שבא אליו בצירוף כמה אנשים לקבל שלום, ונתן לכולם שלום. אח"כ אמר לו רבינו: "לקרוב צריך ליתן שלום אחר", כי הכיר בו שהוא קרוב. ופקד עליו, שבכל עת שיסע אחר מסחר היין, יסע דרך לובלין ליטול רשות. פעם אחת נסע למסחרו בלי נטילת רשות מקודם, ובעת שהעביר היין על הגבול, לקחוהו שומרי הגבול, וזה היה תחילת ליל מוצאי שבת קודש. באותו עת ישב רבינו עדיין בסעודה שלישית, ואמר לאנשי שלומו: "הערשל אינו מניח אותי לישב, ואני צריך לבקש עבורו". ובזו הרגע טעמו השומרים היין, וראו שהוא מים, ושחקו ממנו, ונתנו לו בחזרה. אז תיכף נסע ללובלין. בבואו על המפתן, אמר לו רבינו: "לא הנחת אותי מנוחה אפילו בסעודה שלישית. ומשום יין נסך לא תחוש, כי אין זה כלל אותו יין". (רמתים צופים אליהו רבה פ' יח אות סא)

 

[אחד יחיד]

החידוש הרי"ם אמר: "איני מעיין בספרי חסידות, כי מחבריהם עשו כפי דורות שלהם, זולת הספרים של הרבי מלובלין, שאני מעיין בהם משני טעמים: הא' כי הוא רבי של הכל, וחיבר ספריו על כל הדורות אחריו. והב' שספריו יש להם כח כמו ספרי חז"ל, ולפי הפשט אין ספריו מובנים, והאות שמבין איש ישראל בספריו שוה דינר זהב. כי הרבי זצ"ל היה כולו הכנעה ושמחה, וכן הוא ספריו הכנעה ושמחה. (שיח שרפי קודש)

 

[אחד יחיד]

רבינו כתב בעצם כתב יד קדשו את ספריו הקדושים. אחרי שבת רשם את הדברים שאמר במשך השבת. הספר הראשון שכתב קרא בשם זכרון זאת, אחריו כתב את ספרו זאת זכרון, ובאחרונה כתב את הספר דברי אמת. אבל בתחלה יצא ספרו דברי אמת, ע"י נכדו רבי יעקב יצחק קאפיל בן בנו הרה"ק רבי אברהם לאור. ואח"כ בשנת תרי"א יצא ספרו זאת זכרון ממכבש הדפוס. ובשנת תרכ"ג יצא ספרו זכרון זאת ע"י נכדו מוהר"ר דוד במוהר"ר משולם זושע לאור.

בתחלת ספרו זאת זכרון כתב: לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל ולאוקמא שכינתא מעפרא, הרינו מוכן ומזומן לכתוב מה שעזרני הש"י ב"ה לחדש בישיבת חבירים מקשיבים לקולי והקול אליו.

 

[אחד יחיד]

הרבי הגדול הראשון המפורסם בפולין, אחרי הבעש"ט והמגיד, זה רבי אלימלך מליז'ענסק , שבפולין נקרא בעש"ט קטן (אחרי הבעש"ט , שהיה בעש"ט גדול). לו היו ארבעה תלמידים הכי גדולים , ומסורת שלכל אחד מהם מסר חלק מעצמו . זה גם משהו מאפיין במיוחד , שצדיק מוסר את עצמו – את כחותיו וחושיו – לתלמידיו המובהקים . כתוב שאת העינים שלו נתן לחוזה , את מח שלו נתן לרבי מענדלה מרימינוב, את הלב שלו למגיד מקוזניץ ( עבודת ישראל ), ואת הפה שלו לאפטער רב (ה'אוהב ישראל'). בזכות זה שנתן את העינים שלו לחוזה הוא נעשה החוזה , בעל עינים פקוחות.

 

[אחד יחיד]

שני חסידים סוחרים היו לו לחוזה שבאו לשהות בצל קורתו. כעבור מספר ימים, באו להפרד מהחוזה ולקבל את ברכת הדרך. “מדוע אתם יוצאים בשעת לילה?” שאל החוזה, “אדם צריך לבוא בכי טוב ולצאת בכי טוב, מוטב שתמתינו לבוקר”. החסידים הסבירו לרבי שעליהם לצאת בהקדם כדי להספיק לסגור עסקה חשובה. החוזה שמע ולא ענה והחסידים יצאו לדרך. באמצע השביל, ביער עבות, אבדו החסידים את דרכם. כעבור זמן מה ראו החסידים מרחוק נקודת אור, בית בלב היער. שמו החסידים פעמיהם לכיוון הבית, וכשנכנסו ראו להפתעתם שבמקום נערכת חתונה יהודית. בראש השולחן יושב זקן נשוא פנים, וכל האורחים יושבים סביב לשולחן ולא רוקדים. כששאלו החסידים את הנוכחים מדוע לא רוקדים נענו שכולם מחכים לר’ משה הבדחן שיבוא ויאמר דברי בדחנות בטרם הריקודים.

תוך רגע קט הגיע ר’ משה הבדחן, נעמד על השולחן והתחיל לומר דברי בדחנות כמנהג ישראל [מנהג ישראל בחתונה להביא בדחן ולשלם לו כראוי, אפילו יותר מהוצאות התזמורת, כדי שישמח את החתן והכלה ואת כל הנוכחים. היו גם צדיקים גדולים שקודם פרסומם היו בדחנים בחתונות, כמו רבי נפתלי מראפשיץ ורבי אייזיק מהאמיל – המשכיל החב”די הנודע, שכן כדי להיות בדחן אמתי, צריך להיות פִקח]. ר’ משה הבדחן אומר את דברי הבדחנות שלו, כולם שמחים וצוחקים, קמים לרקוד, ואז תוך כדי הריקודים נפתחת תקרת הבית, יורדת מהשמים יד אוחזת בחרב מלובנת ודוקרת את ר’ משה הבדחן בבטן ומשליכה אותו החוצה מהגג.

החסידים נבהלו ולא הבינו מה קורה כאן. כששאלו את המסובים לפשר העניין, ענו להם שכולם מחכים עכשיו לר’ משה הבדחן שיבוא ויאמר דברי בדחנות. עברו מספר דקות ושוב מגיע ר’ משה הבדחן, כאילו לא קרה דבר, וכל הסדר חוזר על עצמו. בדיחות, צחוק, ריקודים ושוב החרב המלובנת. כך חזר על עצמו המעשה מספר פעמים. החסידים כבר הבינו שיש דברים בגו וכי הם נקלעו למקום של החיצונים וכנראה שזהו עונש משמים לר’ משה. בפעם הבאה שנכנס ר’ משה, נגשו אליו החסידים ושאלו אותו לפשר העניין, “מדוע מגיע לך העונש הזה?”. ענה להם רבי משה “כל חיי הייתי בדחן ובשעת הבדחנות שלי, הייתי מקל ראש עם הנשים בדברי ליצנות וכו’, וזהו העונש שלי. אבל אמרו לי”, שאל הבדחן, “כל היושבים כאן, כולל הזקן נשוא הפנים, הם שדים, ואילו אתם בני אדם מן היישוב – מי אתם?”. נענו החסידים ואמרו לר’ משה שהם שני סוחרים מחסידי החוזה מלובלין שנקלעו לכאן בדרך. מששמע ר’ משה שהם חסידי החוזה, התחנן בפניהם שכשיצאו מן המקום הזה ילכו חזרה לרבם ויבקשו ממנו שיעורר רחמים על נשמתו, שיסיים כבר את תיקונו.

כך היה – החסידים יצאו מהבית ומיד מצאו את עצמם על דרך המלך. במקום להמשיך לעסקיהם, שמו פעמיהם בחזרה ללובלין, לרבי. כשהגיעו סיפרו מיד לרבי אודות כל הקורות אותם והתיקון שבקש ר’ משה לנשמתו. הרבי עשה מה שעשה לתיקון נשמת הבדחן ולחסידים פנה ואמר, “דעו לכם שכל מה ששלחתי אתכם למקום הזה היה בשביל סיבה אחת, שתדעו ש’אית דין ואית דיין’ בעולם.

 

[געגועים]

כתב הרה“ק בעל הבני יששכר בספרו אגרא דכלה (פר‘ פקודי ד“ה ביום החודש)​

לחץ כדי לכווץ...

ראה לשונו כאן

ט' אב - החוזה מלובלין

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il