נשא ישא ה' פניו אליך (1 צופה)

[גרינפלד]

בגמ' בברכות (כ, ב) שאלו מלאכי השרת את הקב"ה שהרי כתוב שהקב"ה לא ישא פנים, ולמה אתה נושא פנים לישראל;
ונענה להם שאני כתבתי בתורה "ואכלת ושבעת וברכת", והן מדקדקין על עצמן עד כזית ועד כביצה.

ופירש רש"י שעד כזית הוא למ"ד ששיעור ברכת המזון הוא מכזית, ועד כביצה הוא לדעה ששיעור ברכת המזון הוא מכביצה.

אמנם הגר"א (משלי כב, ט) ביאר שבתשע גרוגרות שהם שיעור סעודה - יש עשר כזיתים ושלש כביצים,
וממילא אם יש למישהו שיעור סעודה - אם יאכלו לבד ישבע,
אבל עם ישראל מחפשים שבח לקב"ה יותר, ואם מוצא עוד תשעה אנשים - מחלק לעשרה כזיתים, וכ"א יאכל כזית, ויוכלו לזמן בשם,
ואם לא מוצא עשרה - לפחות מצרף עמו עוד שנים לכל אחד כביצה, ויזמנו;
וזה הכוונה עד כזית, שבתחילה מחפשים לחלק לכזיתים - לעשרה, ואם אין - עד כביצה.

והעיר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שלכאורה מה הרווח, הרי הפסיד שאין לו ברכהמ"ז דאורייתא.
ולכאורה י"ל כתוס' (ברכות מז, ב) שמצווה דרבים דרבנן - עדיפה על מצווה דאורייתא דיחיד.

 

[גרינפלד]

הגר"א (משלי כב, ט)

לחץ כדי לכווץ...

הובא ב'המאור הגדול' בפרשתינו, וכ"ה באמרי נועם (ברכות כ, א).
ובקצרה במעינה של תורה.

 

[געגועים]

אמנם הגר"א (משלי כב, ט) ביאר

לחץ כדי לכווץ...

טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל וכו' ועוד אמרו (סוטה לח:) אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, טוב עין זה בעה"ב, הוא יבורך, אל תיקרי יבורך אלא יברך בהמ"ז, ולכאורה סוף הפסוק "כי נתן מלחמו לדל" לא שייך לפי פירושם, והנראה דהענין הוא כמ"ש במס' ברכות (כ:) דרש רב עוירא כו' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש''ע, כתוב בתורתך (דברים י יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך, א"ל וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקין על עצמן עד כזית ועד כביצה, ע"כ. והוא תמוה, א' - למה אומר כזית בראשונה, הא כזית פחות מכביצה, וכיון שמדקדקין עד כזית כל שכן שעד כביצה ידקדקו, ועוד הלא זה מאמר השם, ומי איכא ספיקא קמי שמיא לומר עד כזית ועד כביצה, שזהו פלוגתא לקמן (שם מה.), וְדַעַת שפתו בָּרוּר מִלֵּלוּ (עפ"י איוב לג, ג), ועוד למה השיב להם זאת החומרא דוקא, הלא כמה וכמה חומרות יש עוד שהחמירו ישראל על עצמם וכו'. ונראה דהכי פירושו כמו שפירש הרי"ף (עירובין פב: עי"ש) דשיעור ב' סעודות הם י"ח גרוגרות, והם ששה ביצים, ואיתא בזוהר (פינחס רמד:) שבג' ביצים יש עשרה זיתים שהם ט' גרוגרות, הרי שהזית פחות מגרוגרות בחלק עשירית, ולפי זה אתי שפיר כי שיעור סעודה הוא ג' ביצים כנזכר לעיל, והם עשרה זיתים, וכשיש לאדם זה השיעור לבד, אזי חייבה התורה כשיאכל בעצמו כשיעור הסעודה, שיברך לה' על מזונו, כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת לשון יחיד, אבל ישראל עם קדושים, וחפשו בחיפוש נרות איך לגדלו ולרוממו יותר, ולכן כשיש לו שיעור הנ"ל שהוא י' זיתים, יהדר אחר עשרה כדי שיגיע לכל אחד כזית ויברכו בשם, ואם לא ימצא עשרה, עם כל זה לא יאכל בעצמו, אלא מהדר אחר שלשה, ויתן לכל אחד כביצה ויברכו בזימון, וז"ש וכי לא אשא פנים לישראל, אני כתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן עד כזית תחילה, ואח"כ עד כביצה וכו', וז"ש כאן טוב עין הוא יבורך, כלומר שקיבץ האחרים לסעודתו, הוא יבורך מה' שישא לו פנים, והיינו מפני שנתן לדל מסעודתו כדי לברך בעשרה או בזימון שלשה, ונשאו פנים בתורה, ולכן ישא ה' פניו אליו, ולפי מה שדרשו אל תקרי יבורך אלא יברך, אתי שפיר ג"כ טוב עין הוא מי שנתן מסעודתו לאחרים כדי לברך בזימון, לכן הוא יברך ברכת המזון, וזהו כי נתן מלחמו לדל. עכ"ל.​