סוכות, שמח"ת ושמ"ע כמה ספיקות במיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה (1 צופה)

[נדיב לב]

בגמ' סוכה ז. איתא בסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה, הסוכה כשרה [אף שהלחי פחות משיעור טפח ואין בו שיעור דופן] והטעם מפני שאומרים מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה עיי"ש. וכך נפסק בשו"ע סימן תרל סעיף ז' עיי"ש. ויל"ע מכמה פנים.

א. בגמ' סוכה כג. קיי"ל דבעינן מחיצה הראויה לשבעה, וכיון שאין הסוכה כשרה אלא בשבת ולא בחול הרי שאינה ראויה לשבעה וצ"ב. וחשבתי לחלק בין שאינה ראויה לשבעה מצד שהסוכה לא ראויה בכך לישיבה כל שבעה ולא הוי דירת עראי, והיינו פסול בעצם הסוכה משא"כ באופן שהסוכה ראויה מצ"ע ורק דיש בה פסול מצד הדין. וראיתי שכעי"ז כתב הגאון חשק שלמה.

ב. כמו"כ צ"ע מדוע לא יועיל גם ליו"ט של סוכות [ברי"ף שם נקט להדיא כך וכן מבואר בשו"ע שם] הא גם ביו"ט איכא איסור הוצאה, ורק הותרה ביו"ט הוצאה לצורך, משא"כ הוצאה שלא לצורך אסורה ביו"ט, ודופן זה מכשירה להוצאה, ונימא מיגו דהוי דופן לענין יו"ט הוי דופן לענין סוכה. וראיתי שכך הקשה הקבא דקשייתא.

ג. כמו"כ יל"ע דקודם השבת שהעמיד את אותה סוכה, אין הסוכה נכשרית בלחי, ורק בכניסת השבת אמרינן מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וא"כ יוצא שקדמה עשיית הסכך לדפנות, ואעפ"כ הסוכה כשירה (עיין רמ"א סימן תרל"ה סעיף א') וצ"ע.

ד. כמו"כ נסתפקתי לפו"ר לפי מה שדנו האחרונים [המנחת חינוך מצוה שכה ס"ק יא והבכורי יעקב סימן תרל] בסכך של עצי אשירה אם פוסל את הסוכה בד' טפחים ככל סכך פסול או שמא כיון דלשריפה קאתי נידון הוא כאויר ופוסל אפילו בג' טפחים עיי"ש. וכן דנו לגבי דפנות סוכה. ובעמק ברכה נקט עפ"י הרמב"ם פי"ז מהל' שבת הי"ב גבי עשה לחי וקורה מאיסוה"נ דרק לענין דבר הצריך שיעור, אמרינן באיסורי הנאה כתותי מיכתת שיעוריה אבל לענין עיקר מציאתו לעולם נחשב הוא כאיתא בעינא וא"כ ודאי דסכך אשירה צריך לדונו כסכך פסול שיפסול רק בד' ולא באויר עיי"ש. ולפי זה יל"ע כשסיכך ע"ג מבוי ומדין מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, אלא שהלחי הוא מאיסורי הנאה, ואה"נ לענין שבת הרי הוא חשיב כאיתא בעינא ומותר לטלטל במבוי וכמו שנתבאר, אמנם לגבי סוכה סו"ס בעי שיעור, והשאלה האם כ"ז בכלל המיגו.

 

[נדיב לב]

בגמ' סוכה ז. איתא בסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה, הסוכה כשרה [אף שהלחי פחות משיעור טפח ואין בו שיעור דופן] והטעם מפני שאומרים מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה עיי"ש. וכך נפסק בשו"ע סימן תרל סעיף ז' עיי"ש. ויל"ע מכמה פנים.

א. בגמ' סוכה כג. קיי"ל דבעינן מחיצה הראויה לשבעה, וכיון שאין הסוכה כשרה אלא בשבת ולא בחול הרי שאינה ראויה לשבעה וצ"ב. וחשבתי לחלק בין שאינה ראויה לשבעה מצד שהסוכה לא ראויה בכך לישיבה כל שבעה ולא הוי דירת עראי, והיינו פסול בעצם הסוכה משא"כ באופן שהסוכה ראויה מצ"ע ורק דיש בה פסול מצד הדין. וראיתי שכעי"ז כתב הגאון חשק שלמה.

לחץ כדי לכווץ...

הנה מה שהערתי בהכשר לחי לסוכה מיגו דשבת (אות א') מהא דקי"ל דסוכה שאינה ראויה כל שבעה ל"ה סוכה. מצאתי בס"ד בספר המרחשת ח"א סימן טז שכתב לייסד שכל הפסולין של ראוי לשבעה היינו דווקא בסכך, אבל לא בדפנות [מלבד איסור גזל שפסול גם בדפנות] וא"כ הכי נמי בסיכך ע"ג מבוי, מה שאינה ראויה לשבעה הוא מצד הדפנות ולא מצד הסכך שהרי סיכך כראוי ובדפנות אין פסול שאינו ראוי בשבעה. ודבריו תלויים בפלוגתת הרא"ש והרמב"ם בדין עצי סוכה שאסורים מדאורייתא, אם דווקא עצי סכך או גם הדפנות בכלל. ונקט כצד הראשון וכשיטת הרא"ש.

אולם יש לעיין בזה שהרי לר"א אין עושין סוכה בחולו של מועד, ואטו אם עשה ליום א' סכך בלי דפנות יוכל להשלים בחוה"מ הדפנות, וע"פ זה לא יתכן שהרי עיקר יסוד דברי ר"א הוא שיקיים מצות סוכה ז' ימים באותה סוכה, ובלי דפנות ליכא מצות סוכה ומהית"י להפריד דין 'אינה ראויה לשבעה' ולומר שאם הדפנות אינן ראויות לשבעה דשפיר דמי.

ב. כמו"כ צ"ע מדוע לא יועיל גם ליו"ט של סוכות [ברי"ף שם נקט להדיא כך וכן מבואר בשו"ע שם] הא גם ביו"ט איכא איסור הוצאה, ורק הותרה ביו"ט הוצאה לצורך, משא"כ הוצאה שלא לצורך אסורה ביו"ט, ודופן זה מכשירה להוצאה, ונימא מיגו דהוי דופן לענין יו"ט הוי דופן לענין סוכה. וראיתי שכך הקשה הקבא דקשייתא.

לחץ כדי לכווץ...

ובמה שהוקשה באות ב' מדוע לא מועיל דין מיגו הנזכר גם ביו"ט לענין הוצאה שלא לצורך. מצאתי בארץ צבי בחי' ביצה יב. שכתב לישב דעיקר חג הסוכות הוא הסוכה, וממילא נסתובב איסור עשיית מלאכה, ומשו"כ לא שייך לומר מיגו מאיסור הוצאה דסוכות למצות סוכה, דהוא נטפל לעיקר. משא"כ בשבת העיקר הוא איסור מלאכה ומיגו דהותר לענין שבת דהוי דופן, הותר גם לענין סוכה. ובאגרו"מ או"ח ח"א סימן קע"ט ראיתי שכתב ליישב דאף מה שחשיב סוכה בשבת במיגו דהוי דופן לענין שבת, הוא רק בדברים שהם לצורך הסוכה, דבהו הותר לטלטל בסוכה זו, ואתי שפיר דליו"ט לא צריך למיגו עבור זה דבלא"ה מותר טלטול לצורך. וישוב נוסף נמצא כאן.

ג. כמו"כ יל"ע דקודם השבת שהעמיד את אותה סוכה, אין הסוכה נכשרית בלחי, ורק בכניסת השבת אמרינן מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וא"כ יוצא שקדמה עשיית הסכך לדפנות, ואעפ"כ הסוכה כשירה (עיין רמ"א סימן תרל"ה סעיף א') וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

כמה הערות בדינא דהעמדת סכך קודם הדפנות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

ד. כמו"כ נסתפקתי לפו"ר לפי מה שדנו האחרונים [המנחת חינוך מצוה שכה ס"ק יא והבכורי יעקב סימן תרל] בסכך של עצי אשירה אם פוסל את הסוכה בד' טפחים ככל סכך פסול או שמא כיון דלשריפה קאתי נידון הוא כאויר ופוסל אפילו בג' טפחים עיי"ש. וכן דנו לגבי דפנות סוכה. ובעמק ברכה נקט עפ"י הרמב"ם פי"ז מהל' שבת הי"ב גבי עשה לחי וקורה מאיסוה"נ דרק לענין דבר הצריך שיעור, אמרינן באיסורי הנאה כתותי מיכתת שיעוריה אבל לענין עיקר מציאתו לעולם נחשב הוא כאיתא בעינא וא"כ ודאי דסכך אשירה צריך לדונו כסכך פסול שיפסול רק בד' ולא באויר עיי"ש. ולפי זה יל"ע כשסיכך ע"ג מבוי ומדין מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, אלא שהלחי הוא מאיסורי הנאה, ואה"נ לענין שבת הרי הוא חשיב כאיתא בעינא ומותר לטלטל במבוי וכמו שנתבאר, אמנם לגבי סוכה סו"ס בעי שיעור, והשאלה האם כ"ז בכלל המיגו.

לחץ כדי לכווץ...

והנה במה שהסתפקתי באות ד' אם מועיל מיגו הנ"ל לעצי אשירה. חשבתי לפשוט ע"פ מה שראיתי בס"ד ברש"ש סוכה ז. שכתב לבאר הטעם דמועיל לחי מיגו דשבת ול"א דסו"ס אינו ראוי לשבעה ימים, וכתב ליישב שגם על פסול זה [שאינו ראוי לשבעה] נאמר דין מיגו להכשיר הסוכה, והיינו כשם שלענין שבת אין חיסרון של אינה ראויה לשבעה ה"ה לענין סוכה בשבת עיי"ש. ולפ"ז גם בנידו"ד י"ל כשם שלענין שבת עצי אשירה ל"ה פסול בלחי ה"ה לענין סוכה.

 

[האיש השרוי בשמחה]

. כמו"כ צ"ע מדוע לא יועיל גם ליו"ט של סוכות [ברי"ף שם נקט להדיא כך וכן מבואר בשו"ע שם] הא גם ביו"ט איכא איסור הוצאה, ורק הותרה ביו"ט הוצאה לצורך, משא"כ הוצאה שלא לצורך אסורה ביו"ט, ודופן זה מכשירה להוצאה, ונימא מיגו דהוי דופן לענין יו"ט הוי דופן לענין סוכה. וראיתי שכך הקשה הקבא דקשייתא.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שהקשה כן הלבוש על דין דחוה''מ בהוצאה שלא לצורך וביאר שם דכוין דיש אפשרות לטלטל חסר בדופן

 

[נדיב לב]

בגמ' סוכה ז. איתא בסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה, הסוכה כשרה [אף שהלחי פחות משיעור טפח ואין בו שיעור דופן] והטעם מפני שאומרים מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה עיי"ש. וכך נפסק בשו"ע סימן תרל סעיף ז' עיי"ש. ויל"ע מכמה פנים.

א. בגמ' סוכה כג. קיי"ל דבעינן מחיצה הראויה לשבעה, וכיון שאין הסוכה כשרה אלא בשבת ולא בחול הרי שאינה ראויה לשבעה וצ"ב. וחשבתי לחלק בין שאינה ראויה לשבעה מצד שהסוכה לא ראויה בכך לישיבה כל שבעה ולא הוי דירת עראי, והיינו פסול בעצם הסוכה משא"כ באופן שהסוכה ראויה מצ"ע ורק דיש בה פסול מצד הדין. וראיתי שכעי"ז כתב הגאון חשק שלמה.

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי מביאים בשו"ת תורת חסד (או"ח מג ה) שעמד בשאלה ותירץ דיציאת השבת הוא פועל חיצוני שיפגום בסוכה ועתה הסוכה ראויה לכל השבעה לעמוד ע"י מיגו שנחשיב מחיצה זו למחיצה כשרה.

ולענ"ד דבריו תמוהים. שהרי סוכה ראויה כל שבעה הוא לא ביחס ליום אחד. והראיה מהגמ' סוכה כג. בפלוגתת ר"מ ור"י בעושה סוכה ע"ג בהמה.
ומבואר בסוגיין שם דגם ר"מ מודה לזה דבעי ראויה לז' ימים, אלא דסבור שמכיון ומהתורה מחזי חזיא לכל שבעת הימים (שמהת' מותר לעלות בשבת ע"ג בהמה) הרי היא ראויה לכל שבעת הימים. ויתירה מכך, מבואר דלולא מהתורה חזיא אף בשבת ויו"ט לא אמרינן מכיון וביום חול הוא ראוי לז' ימים ה"ה סוכה כשירה.
ובכלל, מכיון ויציאת השבת אינה דבר אקראי, אלא מתוכנן וידוע מראש, וכל הכשר הסוכה הוא רק מכח השבת, אבל בסתמא לית בה הכשר, אם כן מיהת"י דנחשיב אותה לסוכה הראויה לז' ימים וצ"ע.

 

[נדיב לב]

ב. כמו"כ צ"ע מדוע לא יועיל גם ליו"ט של סוכות [ברי"ף שם נקט להדיא כך וכן מבואר בשו"ע שם] הא גם ביו"ט איכא איסור הוצאה, ורק הותרה ביו"ט הוצאה לצורך, משא"כ הוצאה שלא לצורך אסורה ביו"ט, ודופן זה מכשירה להוצאה, ונימא מיגו דהוי דופן לענין יו"ט הוי דופן לענין סוכה. וראיתי שכך הקשה הקבא דקשייתא.

לחץ כדי לכווץ...

במק"א כתבתי ליישב בדרך לשיטתם, דבעל המימרא דמיגו דהוי דופן לענין שבת הוא רבה (כגי' הב"ח שם) ורבה ס"ל בגמ' ביצה יב. אליבא דבית הלל דאין עירוב והוצאה ליו"ט.