אב כ"ג אב - רבי יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער.

[אחד יחיד]

סבא השתדל שלא להיעזר באיש ולא הרשה שישרתוהו. לכן לא היו לו 'משב"קים" (משמשים בקודש), לא גבאים ואף לא 'מקורבים'. את כל ענייניו ניהל בעצמו. גם קבלת הקהל שהתקיימה בביתו מדי ערב התנהלה בלא עזרת מי שהוא.

סבא התעקש לשלם על כל דבר שנעשה בעבורו. בת דודתי מספרת כי נהגה לאפות חלות ולשלוח לו, אולם הוא סירב לקבלן עד שנתן לה כסף. התנגדותו להזדקק לטובותיהם ולחסדיהם של אחרים היתה נחרצת. רק לדבר אחד הסכים – לאחר פטירתה של סבתא ביקש שנכד יבוא לישון עמו בלילה כיון שאסור לישון בלילה ביחידות. (הרבנית ר. צביון)

 

[אחד יחיד]

סבא ניחן בידי זהב והתמצא בכל העניינים. כל דבר שבור – כיסא שהתפרק, שולחן שהתנדנד, מדף שהתרופף, תריס שיצא ממקומו – את הכל היה מתקן בעצמו ובזריזות רבה. גם את התיקונים בביתנו ביצע – הוא היה מגיע עם כלי עבודה, דופק, מבריג, מנסר ומחזק לפי הצורך. פעם הגיע למסקנה כי יש לחסום את גרם המדרגות המוביל לביתנו כדי שהילדים הקטנים לא ייפלו, חלילה. החליט ועשה: הוא בא לביתנו עם מספר קרשים ומסמרים, ותוך זמן קצר עמד שער על תילו. השער החזיק מעמד שנים רבות. גם אצל דודותי היה מתקן מיטות שבורות ושאר דברים הצריכים תיקון.

פעם ניסה אחד מבני ביתו לתקן במקומו דבר מסוים, אבל סבא עצר בעדו: "בעבורך הרי זה ביטול תורה, אבל אני לומד גם בעת עוסקי בעניינים אלו, ואינני מתבטל מלימודי!"

כשאחי רבי אי"ש ורבי שלמה היו ילדים קטנים, בנה להם סבא ארון קודש קטן מעץ. בארון קודש זה הניחו ספר תורה מנייר. (היה זה ספר תורה שהביא רבי שמואל גריינמן מאמריקה לאבא בהיותו ילד). הוא גם לימד אותם איך מוציאים את ספר התורה בזהירות ומנשקים אותו… כמו כן הדפיס על לוח עץ את אותיות האל"ף בי"ת בכתב נאה וברור כדי שהנכדים ילמדו את צורת האותיות.

סבא היה מוכשר מאד גם באומנות הציור. כאשר הוציא דודי רבי שלמה ברמן את ספרו הראשון, צייר לו סבא את עמוד השער. בספרייתו נמצאו ספרים שנקרע בהם העמוד הראשון, וסבא טרח לצייר שער חדש מעוטר ומעוצב כדי לכבד את הספרים. אף לנכדותיו צייר לפעמים במחברותיהן. כשהרחיבו את בית הכנסת 'לדרמן', צייר סבא בעצמו את צורת האותיות על העמוד של בעל התפילה. (הרבנית ר. צביון)

 

[אחד יחיד]

בעשרות שנותיו האחרונות נהיה סבא לתל תלפיות, והמונים החלו פוקדים את מעונו לברכה ולעצה. לצד גדלותו בתורה נודע שמו בכל רחבי תבל כאיש קדוש, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. סבא לא שמע היטב, וקשה היה לשוחח עמו באריכות. (הוא חלה בילדותו, ומחלתו פגעה בחוש השמיעה. אמו נסעה עמו לטובי הרופאים, אך הם לא מצאו מזור; הם אף הודיעו לו כי שמיעתו תרד יותר ויותר במשך השנים, כפי שאכן היה). למרות זאת, זרם הפונים אליו הלך וגדל מאחר שנודע כי עצותיו הריהן כדבר האורים ותומים, וברכותיו – בבחינת 'צדיק גוזר, והקב"ה מקיים'. סבא עצמו התבטא פעם: "אני איש זקן מאוד, וברכותי באות מכל הלב היותי רוצה בכל לבי בטובת זולתי. אולי משום כך מועילות ברכותי".

מפני קשיי השמיעה של סבא רגילים היו להעלות את הבקשות על הכתב, וסבא היה קורא ומשיב בעל-פה. לפעמים רצה השואל להגיב ולהעלות צדדים נוספים, והיה כותב בפני סבא. כאן נוכחו הכל בהתמדתו העצומה של סבא: בעת שהלה היה כותב, שב סבא ללמוד בספר שלפניו, ואפילו רגע קט! גם בזמן הקצר שבין יציאתו של אדם אחד לכניסתו של הבא אחריו – שלא נמשך יותר מעשר שניות – היה סבא שוקע כל כולו בספר ומשנן את תלמודו, כמי שכמה שעות לפניו… (הרבנית ר. צביון)

 

[הצעיר שבחבורה]

איני מבין מה הטעם ללקט סיפורים מכל מרחבי הרשת למקום אחד, אך אם כבר הובא פה

כאשר הוציא דודי רבי שלמה ברמן את ספרו הראשון, צייר לו סבא את עמוד השער.

לחץ כדי לכווץ...

 

[הצעיר שבחבורה]

בעניין זה, לפנינו מספר קטעים ממכתב נדיר שכתב אל הגר"ח קרייזוירט זצ"ל לאחר שהזמינו לבקר באנטוורפן ולחזק שם את הקהילה.

לחץ כדי לכווץ...

כמדו' שהזמינו לשמחת נישואין
יש תחת ידי את נוסח המכתב המלא

האם יש לאי מי את המכתב עצמו?

 

[הצעיר שבחבורה]

כשאחי רבי אי"ש ורבי שלמה היו ילדים קטנים, בנה להם סבא ארון קודש קטן מעץ.

לחץ כדי לכווץ...

לא רק להם
גם לכמה נכדים אחרים
נ.ב. בעיני ראיתי אחד מארונות אלו

 

[חיים ש]

איני מבין מה הטעם ללקט סיפורים מכל מרחבי הרשת למקום אחד, אך אם כבר הובא פה

לחץ כדי לכווץ...

לי אישית זה עוזר מאוד...

 

[אחד יחיד]

ר' חיים שמואלביץ סיפר לתלמידיו, בימי בחרותו כשלימד בגרודנא, נסע למספר ימים להינפש בישיבת נובהרדוק אצל דודו הרב אברהם יפהן זצ"ל.

באחד הימים ניגש אל דודו וביקשו שיראה לו את הבחורים המובחרים שבישיבה, ניאות לו דודו והראה לו על בחור מסוים ואמר: "זה העמקן של הישיבה", על אחר אמר "זה המתמיד של השיבה", וכך עבר עימו והראה לו את מעלותיהם של מצויני הבחורים, מי ביראת שמים מי בבקיאות וכו'.

ואז שאל וביקש ר' חיים שיאמר לו דודו "מי המובחר שבכולם? "המובחר שבכולם" אמר דודו, ולקחו אל פינת ההיכל, הצביע על בחור מסוים ואמר: "זה המובחר שבכולם".

תמה ר' חיים ושאל, "הרי כשמנית את מעלותיהם של המצוינים, כלל לא הזכרת את הבחור הזה, והנה הוא הפך למובחר שבכולם?" "נכון" השיב לו דודו, "מעלתו של בחור זה שונה לחלוטין ממעלותיהם של האחרים, בחור זה הוא "המבקש", בבחינת "בקשו פניו תמיד". זו קטגוריה שונה לחלוטין מכל אלה האחרים שציינתי.

אותו מבקש ה' עלה ונתעלה, עד שזכה להתעטר בכתר תורה, הלא הוא בעל ה"הקהילות יעקב" המכונה "הסטייפלער" זי"ע.

(כולנו יודעי שמך)

 

[אחד יחיד]

בני ביתו מגלים, כי בכל עת שהיו משמיעים לו מופת כזה או אחר שמספרים עליו, היה טורח וממציא להם כל דרך אפשרית לפרש, כי אין בזה מופת כלל וכלל.

מסתבר, שביקש להמעיט מתוקף הדברים, ולהקטין את הרושם העז אודות השפעת תפילותיו וברכותיו. וכל שכן שביטל את הדיבורים הרווחים בעם, כאילו שכל הנעשה בעולמות העליונים גלוי ופרוש לפניו כשמלה.

מרגלא בפומיה: "אנשים קוראים סיפורים על רוח הקודש, ואחר כך באים אלי בציפייה ובדרישה שאראה להם רוח הקודש… מה אני אשם שהם קראו סיפורים?!…"

שח רבי משה אריאל ('יתד נאמן' מוסף פר' עקב תשס"ה), ממקורבי מרן: נכנסתי למרן המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין בבקשת עצה. הוא אמר: "קשה לי להשיב לך, אולי על ידי תשובתי תכשל. שאל נא את הסטייפלר, כי ה' שומר את פי הצדיקים, שלא תצא תקלה מפיהם. לכן תשאלהו, ואשר ישיב לך תעשה, שבוודאי לא תהיה תקלה".

זו ההגדה לסיפורים רבים הנקראים בפי המון העם "מופתים", אלו אינם מופתים, אלא שמירת פיהם מאת ה'. (מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

מעיד רבי שרגא שטיינמן: המתנתי בתור להיכנס אליו, ונשמעו צעקות מחדרו. כיון שכך, גם משיצא האיש לדרכו חששו אנשים להיכנס. חשבו אולי הוא סר וזועף היום, אז נכנסתי אני.

מובן כי מיד האיר לי פנים, ואמר במפורש: "זהו רק כעס הפנים, אני לא באמת כועס. יש אנשים שאם לא תצעק, הם לא יבינו. כמה שאומרים הם לא מבינים, אז אני נדרש לצעוק, ואז הם מבינים, אבל אני לא כועס" – סיים, וחיוך גדול מתוח על פניו… (מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

לא מצאה חן בעיניו ההנהגה שאימצו כמה וכמה מהבאים אליו בבקשת ברכה לרפואה שלימה, וכדומה, עבור בנם, ומציינים את העובדה שהוא היה הסנדק שלו. היה במשמע לו שמתכוונים לומר, שכביכול יש לו אחריות על הילד הזה יותר משאר ילדי ישראל.

בדומה לזה, פעם כמעט והפסיק להשיב בענייני שידוכים, משהבחין שיש המקבלים זאת כלקיחת אחריות מצידו על כל עתידם בחיים. (מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

אברך שהזדמנה לו אפשרות לכהונת רב בית הכנסת, הסתפק ושאל האם ראוי הוא לשאת בעול הזה. והמליץ לו רבינו לקחת על עצמו את משא הרבנות. הן בכדי שלא ימונה במקומו איש שאינו הגון, והן מפני שאפשר לפעול הרבה באידישקייט, ואף שמתפללי בית הכנסת המדובר כמעט כולם אנשים מבוגרים.

אם יביאו לפניך שאלות בהלכה – הוסיף ויעץ לו – אזי מה שכתוב במפורש תוכל לענות להם על אתר, ומה שאינך יודע תאמר שתברר, ותוכל לגשת עם השאלה ולשאול. כך עשה רב אחד, בבקשו ??? מצאן מרעיתו שכל שבכל שאלה יקצבו לו זמן מעת-לעת, על מנת שיוכל לשאול למי שגדול הימנו בהלכה. בינתיים – הציע רבנו – תדאג ללמוד 'שולחן ערוך' יורה דעה חלק א', וכל אורח חיים, וכן הלכות נדה בספר 'חכמת אדם'. (מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

נאם אחד מבאי ביתו הקרובים ביותר: אנשים היו נכנסים לשאול את כל שאלותיהם. וכשידע שהם מתכוונים ברצינות, השיב להם בסבלנות אין קץ. הכרתי יהודי תלמיד חכם וירא שמים, שהתייעץ אתו על כל פסיעותיו. גם על איזה 'מקרר' לקנות, איזו מתנה לקנות לבני הבית בערב החג, וכו' וכו'. וקיבל תשובות ועצות הגונות בהתאם לכל שאלה. הוא ציית בדבקות, לכל מוצא פיו של הסטייפלר.

ליהודי הזה היו רק בנות. פעם שמעתי ששואל את רבינו בתמימות, האם לאשתו מותר לשמוע במכשיר הרדיו רק 'חדשות'… השיבו לו רבינו: "אם היא לא תשמע חדשות, בעזרת השם יתברך ישמעו בבית 'חדשות' יותר טובות…"ורמז לו על רצונם בבן זכר. לפקודת השנה נולד להם בן! (מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

פעמים הרבה באו להתייעץ על בעיית גמגום אצל צעירים, והמליץ על עצה פשוטה ומאד מעשית. תחילה היה מקדים לומר, שכבר הציע זאת להרבה אנשים ומי ששמע ועשה כעצתו הצליח. אחד מהם – הוסיף מרן – הוא כיום חזן מצליח מאד בבית הכנסת, וגם את תפילת יום הדין הארוכה הוא נושא בקולו, והשומעים אינם יודעים כי היה מגמגם.

בעיית הגמגום נובעת לדבריו, מתוך שרגיל לדבר מידי מהר, ובקצב לא נכון, מה שמפריע את מהלך הדיבור. לכן העצה היא לדבר בקצב סדור ומתון, ולומר כל הברה והברה בפני עצמה. "ודווקא להתרגל באופן זה – הדגיש הסטייפלר – לא לדבר לאט, כי זה לא מועיל כלל, רק בהברות נפרדות".

ברוב ענוותנותו ופשטותו, אף הדגים את הפעולה בדוגמא הזאת: "ברוך" – לומר ב… רוך. "אתה" – א… תה. ב"אלקינו" יש שלוש הברות, אז יאמר בהטעמה, כל הברה והברה בפני עצמה.

בתחילת הדרך אפשר שילעגו לו, אם בבחור בין חבריו עסקינן, על כן מוטב שיאמר להם גלוי וברור, שעושה זאת כתרופה לגמגום, וימנע מעצמו מבוכה מיותרת. (מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

חותני הקפיד – מתאר הרב משה אריאל – שלא לצאת לחוץ לארץ למסעותיו, ללא שאלת רב מפי מרן הסטייפלר. הנוהג היה, ששלח אותי לשאול האם לנסוע, וכשהתקבלה הסכמה היה מגיע מירושלים לבני ברק, לקבל את ברכת הדרך. בדרך כלל היה זה ממש בדרכו לשדה התעופה.

תמיד היה מרן קורא את הפתקה עם השאלה, ומשיב לאלתר "שיסע לשלום". והנה לפני אחת הנסיעות נכנסתי לחדר מרן, והשיב: "מה הוא רוצה ממני? שיחליט לבד".

חותני היה אובד אצות, ולמחר שלח אותי לכתוב למרן, שאינו נוסע ללא הסכמתו, כך שאינו מכריע לבד. מרן קרא ושוב ענה: "מה הוא רוצה? שאני אחליט בדעתי? אני לא יודע!"

הנסיעה הזו היתה נחוצה לחותנים, לשם השגת תורם להדפסת פירוש התוספתא מאביו, הג"ר יצחק שבדרון. אולם אחרי שמרן השתמט מלהורות לו "סע לשלום" – הוא מיאן לנסוע. הכרטיס היה מוכן, המזוודות ארוזות, אך הוא לא נסע.

אחרי כמה ימים שב ושלחני בפעם השלישית. באופן טבעי היה קשה לי עם זה, אך למען כבוד חותני נכנסתי בתוספת התנצלות. ומרן ענה בטון כעוס: "אינני יודע, וכי הוא רוצה שאני אעשה בשבילו גורל הגר"א?! אינני יודע!" כאשר שמע את התשובה הזו, ביטל סופית את הנסיעה.

חלפו כשלושה שבועות, ואני מקבל טלפון מחותני, ושלא כהרגלו הוא שר בטלפון ניגון מלא שמחה. שאלתיו מה קרה? והוא השיב: "חכה רגע, עוד מעט תשמע", והמשיך לנגן ולנגן. אחר כך פתח ואמר:

"אתה וודאי זוכר ששלחתי אותך לסטייפלר, והסטייפלר השיב תשובות שלא היינו רגילים בהן. תשמע, היום הבנתי מה קרה. זה עתה אני חוזר מפדיון הבן ב'טלז סטון', הייתי שם הכהן, ולפתע אני פוגש שם את הגביר שרציתי לפגוש בחו"ל, עבור הספר של אבי. והלה אומר לי: ר' שלום, אם היית באמריקה בביתי, לא היית פוגש אתי, כבר למעלה מחודש שאני בארץ ישראל'".

"ולמעשה מה היה? הוא שמח על הזכות הזאת, ונתן לי כאן את כל הסכום הנדרש להוצאת הספר 'עטרת יצחק' על התוספתא! שמעת?!"

(מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

"ראיתי רוח הקודש ממש על מרן הסטייפלר", אמר רבי מאיר ויסברגר זצ"ל. היה זה לפני נסיעתי לקבץ תרומות עבור החיידר שיסד בפתח תקוה, ובא למרן לבקש מכתב המלצה. מרן השיבו שהוא מעדיף להצטרף למכתב של מישהו אחר, ולהוסיף דברים על מכתבו.

הלך ר' מאיר לרב פלוני שהיה עמו בקשרי ידידות, וביקש שייתן לו מכתב. בתחילת הדרך לא היתה להם כל כך לגיטימציה בפתח תקוה, ולכן התחמק הרב מפרסום מכתב תמיכתו בחיידר. מאידך, רצה לעזור להם, לכן ביקש מר' מאיר שיביא את מכתבו למרן הסטייפלר שיוסיף את דבריו, אך לא יפרסם את מכתבו שלו כלל, אלא רק את דברי מרן הסטייפלר…

"היום לא היה עולה על דעתי להסכים לדבר כזה, הצהיר ר' מאיר לימים, אבל אז הייתי עדיין 'ירוק', ולכן הסכמתי". המכתב הובא פני מרן. הוא קרא בו ומיד עשה תנועת ביטול בידו באמרו – "אה, בין כה וכה לא תפרסמו את המכתב, אתן לכם מכתב לבד"… ויהי לפלא.

חזר ר' מאיר לאותו רב וסיפר לו את השתלשלות הדברים, בו ברגע החל הרב לרעוד בכל גופו, משהבין מה ידע הסטייפלר אודות כוונת מכתבו.
(מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

סיפר הרב רפאל וולף ('בסערת אש'): נכנסתי למרן הגריי"ק הסטייפלר זצ"ל ואמרתי לו, שאני ממונה לשמור לבל יפריעו למרן הרב שך. ויש אנשים שכועסים עלי, ויש להם הקפדה שאיני מכניסם לביתו. האם יש לי מה לחשוש.

השיב: אין מה לחשוש, הוא אדם זקן וחלש, וודאי אסור להכניס אנשים כל הזמן, וודאי אין להכניס כל אחד. מה שאתה עושה הוא גמילות חסד גדול.

והוסיף: גם אצלי מפריעים הרבה, וחושבים שאני יכול להשיב להם כל הזמן. אנשים חושבים שזה בית חרושת ומטרידים כל הזמן. ובירך אותי בכל הטוב.

(מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

הרבה פעמים מיאן הסטייפלר להשיב על שאלות שהובאו לפניו, באמרו: "השואל כבר יודע מה עליו לעשות (אם שסומך על איזה רב או על עצמו), ומה שבא לשאול זה עבור 'אקספורט – יצוא, שיווק" (כלומר, בשביל שיהיה לו מה לפרסם ברבים), ועל זה אינני מסכים!".

עוד ניתן להבחין ולומר – על פי מראה ענייניו בלבד – כי למי שהכיר וידע בו ששואל על מנת לעשות, ומקבל את הכרעתו לאלתר בלא להתווכח, חש חובה לענות על כל שאלה, ובסבלנות יתירה. אבל לאחרים לא תמיד הסכים להשיב.

(מתוך הספר 'הסטייפלר' בעריכת הגאון ר' דב אליאך שליט"א)

 

[אחד יחיד]

סיפר הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א:

כשדודי הגר״א מישקובסקי זצ״ל היה חולה – רצו להביא לו מכתב מהסטייפלער. מרן רה״י ר' גרשון אדלשטיין שליט״א, שהיה קרוב משפחתו של הדוד זצ״ל, הלך לשם כך אל הסטייפלער, ואני, שהייתי אז אברך צעיר – התלוויתי אליו.

הסטייפלער כתב מכתב מאד יפה, ואז, כיון שכבר הייתי אצלו, ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי לו שיש לנו במשפחה מישהו שסובל מכאבי ראש חזקים ביותר ואין לו לא יום ולא לילה, וביקשתי עבורו ברכה ועצה.

אמר לי הסטיפלער: "תראה, היתה פה אשה שביקשה ממני משהו בשביל הרגליים, אז אמרתי לה לקחת ויטמין A ואחר-כך היא אמרה שזה עזר" – וכאן צחק הסטייפלער והוסיף: "אמנם זה רגליים וזה ראש, אבל תקחו גם אתם ולא תפסידו"…

כשיצאתי, אמר לי הרה״י ר' גרשון: "אל תהיה שוטה, נראה לך שבאמת בוויטמין A יש משהו? זה שום דבר, זה ברכה של הסטיפלער, רק שהוא אוחז את זה במשהו. הברכה של הסטייפלער היא שתעזור לכם".

וכך הווה. ולאחר שהסטייפלער נפטר זה הפסיק לעזור. אז הלכתי למרן הרב שך, והוא אמר לי: "אני לא יכול לעשות 'מופתים' כמו הסטייפלער, אבל אני מברך אותך שהברכה של הסטייפלער תמשיך לעזור". וזה אכן עזר לתקופה.

(ארחות חיים)

 

[אחד יחיד]

לאחר פטירתו של מרן הסטייפלער זיע"א, אמר יבלחט"א בנו, רבן של ישראל שליט"א, לבנו: "אני מרגיש שעכשיו הקב"ה הטיל עלי שני תפקידים, אחד להרגיע את האנשים, ואחד לעזור לאנשים לפשוט את הספיקות שלהם".

הוסיף רבינו שליט"א ברוב ענוותנותו: "מה אתה חושב, אדם בא, שואל שאלה עם שני צדדים, וכי אני יודע יותר טוב ממנו? אבל ביחד אני מנסה אתו לפשוט את הספק שלו".

אצל רבינו שליט"א בולט מאוד הנושא של להיטיב עם השני. במשך שנים רבות נהג רבינו לקבל קהל בקביעות. הוא היה יורד מעליית הגג בביתו, מחדר לימודו, ומקבל קהל בשעה האחרונה של היום, בטרם פרש למנוחת הלילה. בחורף היה זה בין השעות תשע לעשר ובקיץ בין השעות עשר לאחת עשרה. מדי ערב, היה האחראי על קבלת הקהל קורא לרבינו שליט"א בשעה היעודה לבוא לקבלת הקהל.

באחת הפעמים, תוך כדי שהוא יורד במדרגות הפנימיות בבית, אמר רבינו שליט"א לאחראי: "אין לי כח היום, אבל אני נזכר מה שאבא היה אומר תמיד: מי יודע בזכות מה חיים, חיים אולי בזכות החסד שעושים עם האנשים. וזה נותן לי את הכח". (במה)