סיון כ"ח סיון - יום פטירת רבי שמשון אהרן פולונסקי (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי שמשון אהרן פולונסקי (ידוע בכינוי הרב מטפליק; תרל"ו - כ"ח בסיוון תש"ח) היה פוסק בולט בירושלים ורבה של שכונת בית ישראל.

נולד במחוז צ'רקאס שבפלך קייב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, לאסתר רייזל ויצחק אברהם מקלינבלט. על מצבתו נכתב שהיה מגזע רבי פנחס מקוריץ, רבי לוי יצחק מברדיצ'וב ורבי נחום מצ'רנוביל. אביו היה ממקורבי האדמו"ר מטולנה. למד אצל הרב שמואל אברהם בלכמן, המכונה רבי אלטר קונסטנטינר. נישא למרים בת רבי מרדכי קונסטנטינר.

בהיותו בן עשרים התקבל לרבה של העיירה מדווין בפלך קייב, שבה כיהן כחמש שנים. בשנת תרס"א מונה לרבה של העיירה טפליק שעל יד אומן בפודוליה. שימש בתפקיד זה במשך 21 שנים.

בחורף תרפ"ב הגיע לקישינוב בין פליטי פרעות סימון פטליורה ואנטון דניקין, שם עמד בראשות ישיבת קישינוב. בשנת תרפ"ב עלה ארצה עם אשתו ושתי בנותיו. הרב יוסף חיים זוננפלד השיג עבורו את הסרטיפיקט, ובבואו סידר לו דירה בקומת מרתף בשכונת בית ישראל, בחצר בית הכנסת השכונתי "בית יעקב". שם התגורר עד ליומו האחרון.

בהשפעת הרב זוננפלד סירב לקבל משרת דיינות מטעם הרבנות הראשית. שימש כרב שכונת בית ישראל בירושלים וכראש "ישיבת רבינו חיים יוסף", שהקים בשנת תש"ב. בישיבה למדו עשרות אברכים ובחורים במגמה שיוכשרו כ"מורי הוראה". השיב לשאלות בהלכה בבית ההוראה שעל יד הישיבה. לעיתים שימש כבורר בין סוחרים ובנקאים. בסוף ימיו היה דיין בבית הדין של אגודת ישראל.

היה מיודד במיוחד עם הראי"ה קוק, שסידר לו משרה בתור משגיח כשרות מטעם הרבנות הראשית על טחנות הקמח בחיפה. במסגרת זו היה הרב מטפליק עושה תקופות בחיפה, בעיקר בחודשי החורף.

נפטר בכ"ח בסיוון תש"ח, ובשל מלחמת העצמאות שהתחוללה אז נקבר בבית הקברות סנהדריה. על שמו נקרא רחוב שמשון פולנסקי סמוך לשכונת שמואל הנביא בירושלים.

אחד מחתניו היה רבי ישראל האדמו"ר מז'מיגראד בניו יורק בנו של רבי סיני הלברשטאם. בנו, רבי סיני הלברשטאם מז'מיגראד ארצות הברית, עורך מדי שנה טיש ביום פטירתו. חתנו של רבי סיני, הרב אלישע יונגרייז, פתח בירושלים את "בית מדרש טעפליק" לזכרו.

הרב פולנסקי חתם על איסור השתתפות בבחירות שבהן יש לנשים זכות לבחור ולהיבחר, וכן התנגד להיתר מכירה. הוא זכה להערכה מרבנים מחוגים שונים, כולל רבני המזרחי. לפי מקור מאוחר, רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק לא היה פוסק בשאלות חמורות בלי לקבל את חוות דעתו, והרב אברהם יצחק הכהן קוק אמר עליו שהוא "הלמדן מספר אחד בירושלים". הרב מטפליק היה ממעריציו של הרב קוק ואמר על דברי תורתו שהם "תורת כנסת ישראל".

נתן הסכמות לספרים רבים. הרב יעקב משה חרל"פ כתב קונטרס גדול בשם "קונטרס ונצדק קודש" שבו השיב על קושיות שהקשה בספר "דברי אהרן". חידושים משמו מופיעים בספרים רבים.

דרכו בהוראה הייתה לחפש את צד ההיתר וה'קולא'. ש"י עגנון כתב סיפור בשם "האתרוג" (בתוך "האש והעצים"), שבו הוא מתאר טיפוס של איש הלכה מובהק המגשים את הצדק והיושר בחייו נגד גזל עניים ואנקת יתומים. גיבורו של הסיפור הוא הרב שמשון אהרן פולונסקי, וכפי שכותב עגנון ”הטיתי עצמי ושאלתי אותו, זה שאתה קורא לו רבי מי הוא? לחש לי: זה הרב מטפליק, תמיה אני שאין אתה מכירו; כל ירושלים אומרת עליו שהוא גאון אמיתי. אמרתי לחנוני, את שמו שמעתי, את פניו לא ראיתי אלא עכשיו. מה שמעתי עליו? מלבד שהוא גדול בתורה ויראה, הרי הוא עוסק בצרכי העניים ומשחיר עצמו עליהם בפני קשוחי לב הגבאים הרחוקים מצדקה ומתבזה בפני הממונים שפרנסת העניים מסורה בידם”.

נודע כמומחה בהלכות נידה. רבים מרבני ירושלים ומפוסקי הדור הבא שימשו גם אצלו בהוראה, בהם: הרב דוד יונגרייז, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב ישראל יעקב פישר, הרב עובדיה יוסף, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב חנוך דב פאדווא והרב בנימין מנדלזון. מסורותיו ופסיקותיו בהלכות כתמים ומראות השפיעו רבות בתחום זה.

בשנותיו האחרונות כונסו דברי תורתו בספר 'דברי אהרן' שחובר על ידי תלמידיו ובפרט הרב אברהם אהרון פרג (ירושלים, תש"ח) ויצא לאור בשנית בשנת תשד"ם בשם 'חידושי הרב מטפליק', על ידי אברהם ביק (שאולי) והרב חיים אורי ליפשיץ, עם הוספות רבות.

תלמיד נוסף שלו, הרב יוסף שאול אלישר, הכניס בספרו "ויוסף שאול" עשרים ושניים סימנים של "חידושי הגאון מטפליק". הספר יצא לאור בירושלים בשנת תש"ב.

בשנים ה'תרפ"ו - ה'תרפ"ז השתתף בעריכת המאסף התורני "אוהל תורה", שעורכו האחראי היה הרב גרשון לפידות. תשובות שלו נדפסו גם בשו"ת "יפה לבשמים" של הרב חיים אבא יפה, ירושלים ה'ת"ש. כמו כן סייע הרבה בביקורת והוספת הערות לספר "מדרש דוד", פירוש על מסכת אבות מאת רבי דוד הנגיד, נכדו של הרמב"ם, שיצא לאור בהוצאת בן ציון קרינפיס.​

רבי שמשון אהרן פולונסקי – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[גרינפלד]

 

[אחד יחיד]

סיפר כ"ק אדמו"ר מרודניק שליט"א מבורו פארק: שמעתי ממרן בעל 'שבט הלוי' זצ"ל, שכאשר הוכתר לשמש כרב שכונת 'כרם אברהם' מטעם העדה החרדית, עלה זקני הרב מטעפליק ביחד עם רבי משה בלויא ז"ל בשב"ק לקידוש שערך לכבוד המאורע, וסיפר לו אז על השאלה הראשונה שנשאל בשעתו בתור רב בישראל. סיפור זה ממחיש ביותר את כוחו הגדול של הגאון מטעפליק זצ"ל בהוראת הוראה, בכל שאלה קטנה כגדולה.

היה זה בליל שבת הראשון שעשה בקהילתו. אחרי שסיימו את התפילה והלך לביתו, ליווהו ראשי הקהילה והגבאים, והנה ניגש אליהם נער ושואל: "אמי ילדה בן עכשיו בלילה, מתי צריך לעשות סעודת 'שלום זכר', בשבת זו או בשבת הבאה שלפני המילה?".

האנשים מסביב נבוכו לשמע השאלה המעניינת. איזה רב יידע להשיב על אתר איך נוהגים במקרה כזה? אך לשמחת ליבם, הרב החדש הפתיע כשהשיב לילד מיניה וביה, כמי שהיה מוכן לכך, שיש לעשות את ה'שלום זכר' עוד הלילה. "הדבר מפורש בפרי מגדים הלכות פסח" – אמר.

הלמדנים שבעיירה לא פסקו מלהשתומם. לחידה היה בעיניהם איך פשט הרב ספק במנהג 'שלום זכר' מפמ"ג הלכות פסח. אבל אחרי שחיפשו ובדקו, מצאו כדבריו: בהלכות פסח בסימן תמ"ד סעיף ז', לגבי "ההולך ביום ארבעה עשר בניסן לדבר מצוה", מבאר ה'פרי מגדים' (משב"ז ס"ק ט') את הסעודות הנכללות בכלל "סעודת מצוה", ואגב אורחא מביא את דברי ה'תרומת הדשן' ש"סעודת ליל שבת דְזָכָר – מצוה" – ומציין: "ויראה, אם נולד בן זכר בליל שבת אחר צאת הכוכבים, דְקוֹרִין לְזָכָר בלילה זה, לא בליל שלפני המילה…".

 

[אחד יחיד]

בספר ״גדול בישראל” מסופר על הרב מטעפליק הגאון רבי שמשון אהרן פולאנסקי זצללה״ה, שהופיע פעם אחת בישיבת הגה״ק מהרי״ץ דושינסקיא זי”ע בירושלים ת”ו ונכנס להיכל הישיבה באמצע שיעורו הקבוע של המהרי״ץ לפני בחורי הישיבה, ושאל המהרי״ץ מה שאלתך ובקשתך, והשיב ישנם כמה וכמה אנשים ומשפחות יתומים ואלמנות שאין להם לפסח מצות וארבע כוסות וכו', ובקשתי שהרב ילך עמי לדרוש מהם תמיכה לחג, ושאל המהרי״ץ ומה רצונך עכשיו, והשיב הנה מכונית ממתינה בחוץ ובקשתי שיסע עמי עכשיו לכמה נגידים.

תמה המהרי״ץ, הרי אני עומד באמצע השיעור, והשיב הרב מטעפליק הנה כבוד הרב עוד תאמר שיעורים הרבה שנים ואינני דואג על זה, עכשיו עלינו לדאוג לצרכי החג, ועשו הדברים רושם על המהרי״ץ והלכו יחד, והצליחו מאד אצל הגבירים, והיתה הרווחה לעניי ירושלים.

(בדידי הוה עובדא)

 

[אחד יחיד]

בהפרש של חודשים ספורים עלו שני אריות מן הגולה הרוסית־אוקראינית: רבי שמשון אהרן פולונסקי, הרב מטעפליק, שעלה ארצה באמצע שנת תרפ"ה; ורבי שלומק'ה מזוועיהל, שהגיע אחריו בתחילת שנת תרפ"ו. שניהם התיישבו בירושלים של מעלה.

באותם ימים פנה הרבי מזוועהיל לגאון מטעפליק, וביקש ממנו ללמוד יחדיו בחברותא. סיכמו ביניהם ללמוד בשטיבלך של השכונה. למחרת היום התייצבו הצדיקים ב'רבי לייבל'ה שוהל' והחלו ללמוד. "מה נלמד?", שאל הרב מטעפליק, והרבי מזוועיהל הציע: "חושן משפט". שקעו השנים בסוגיה ושכחו מהסובב אותם.

תוך כדי לימוד, נפלטה באחד הימים גניחה מכיוונו של הרבי מטעפליק. הרב מזוועיהל הרים את עיניו וראה את החברותא פוצח בבכי, ומעיניו זולגות דמעות רותחות. "מה קרה?", שאל הרבי, והחברותא השיב: "לפי הסמ"ע הוא כן צדק. ויי לי!", התייפח הרב מטפעליק, וכל ניסיונות ההרגעה לא עלו יפה.

לאחר דקות ארוכות, סיפר על דין תורה שהיה לו בטעפליק לפני שנים ארוכות, שבו חייב את החייב וזיכה את הזכאי. עכשיו, לאחר לימודו, מתברר כי לשיטת הסמ"ע לא היתה כל חובה על בעל הדין לשלם, ונמצא שהוציא כסף מאדם שלא כהלכה.

רבי שלומק'ה נענה ואמר: "אי אפשר להחזיר לו". הוא הציע לרב מטעפליק שיפריש בכל חודש מעט כסף לקופה סגורה, וכך יוכל לפצות את האיש על הנזק שנגרם לו.

"אבל הוא ברוסיה! איך אגיע אליו?", הקשה הרב מטפעליק, והרב מזוועיהל חייך כמרגיע: "הוא עוד יבוא, הוא עוד יבוא!".

במשך שמונה שנים קיבץ הרב מטעפליק מעות לקופה מיוחדת שהתקין בביתו, שהיתה חתומה ונעולה. יום אחד נשמעו נקישות על דלת הבית. הרבנית פותחת את הדלת ומורה לאיש לחכות שהרב יתפנה מלימודו.

האיש, קשה־יום, הגיע לאחרונה מאוקראינה ושוכן בחיפה. פרנסה לא היתה מצויה בידו, וכל־כולו מחסור, והוא חוכך אם לחזור על עקבותיו או להישאר כאן. גמר אומר בדעתו לעלות ירושליימה, כדי להתייעץ עם מי שכיהן פאר כרבה של עירו בימים ההם.

עוד שעה ארוכה ישב הרב מטעפליק והתרכז בלימודו, עד שהרבנית הסבה את לבו לדמות האורח שנכנס לחדר. מיד כשזיהה את האורח רץ לפאתי החדר, הרים את הקופה ואמר לאיש: "קח, הרי שלך לפניך!".

האיש לא הבין, אבל הרב מטעפליק אמר לו: "זה מחכה לך כבר כאן שמונה שנים. זכית בדין. הסמ"ע הרי אומר סברא מפורשת הדומה לטענות שהשמעת אז, וממילא מחויב אני לך את מה ששילמת שלא כדין. קח, יהיה לך עם מה להתחיל את חייך החדשים בארץ ישראל!".

אבא, ראש הישיבה, רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, שהיה מקורב לשני הגדולים, היה תמיד משנן באוזנינו: "קינדערל'ך, כשלומדים תורה לשמה זוכים גם לקיים את מצוות ה', וגם שלא תצא תקלה תחת ידיכם. שימו לב! הקב"ה סובב את כל הסיבות שהאיש יעזוב את רוסיה ויעלה לארץ הקודש, יתקשה בפרנסה ויחפש אחר הרב מטעפליק. וכל כך למה? העיקר שהרב יוכל להשיב לו את כספו. כוחה של תורה לשמה!".

(ר' יצחק דוד גרוסמן - מתוך הספר 'אור השבת' – בחוקותי)

 

[אחד יחיד]

הגאון הרב מטעפליק נכנס פעם בערב חג הפסח לבית המדרש וראה הרבה אברכים יושבים ולומדים. התיישב בפינה ורשם 'פתקאות', אח"כ עלה על הבימה ואמר, שיש לו רשימה של בתי אלמנות ובתים שצריכים עזרה ומי מוכן להשתתף במצוה זו. כמובן שלבקשת הרב מטעפליק כולם הסכימו ונעמדו בתור כל אחד לקבל כתובת, ופלא היה שכל אברך קיבל 'כתובת ביתו' ברומזו, כי עליך ללכת לביתך לעזור לאשתך.

 

[אחד יחיד]

כשעלה רבי שמעון אהרן פולונסקי זצ"ל הרב מטעפליק, לארץ הקודש, קיבל קודם יציאתו ממקום מושבו פתק קטן ובו ארבע מילים מסתוריות, בתוספת הערה, שפתק זה הוא צוואה של סבא שלך שהורה למסרה לנכדו הראשון שיעלה לארץ ישראל.

מה כללה הצוואה ומה נאמר בפתק? על פניהן היו אלו מילים שאין בכח אדם לפענחן: "ות"ל עיין ברע"ב והגר"א".

כשהגיע לירושלים מסר הרב מטעפליק את הצוואה לגאוני העיר וצדיקיה, על מנת שיפענחו מה שנאמר בה ומה התכוון הסבא, ואין פותר. הגאון מטעפליק לא ידע את פשר הצוואה ושמר אותה לעת מצוא.

הגאון מטעפליק הגיע ארצה בתקופת דוחק ומחסור, וקשיי הפרנסה היו למעלה-ראש. ברם, למרות הקשיים, היה לבו מלא שמחה וסיפוק על שזכה לעלות לארץ ישראל ולהתישב בירושלים עיר הקודש.

מספר חודשים לאחר עלייתו, התיצבה לפני הרב מטעפליק משלחת מכובדת מטעם הרשות והצעה מפתה בפיהם; לשמש כרב רשמי עם משכורת מכובדת, דירה נאה, סמכות והשפעה, ועוד ועוד.

ברגע הראשון דחה רבי שמשון אהרן את ההצעה, אך חברי המשלחת לא הרפו, וניסו לשדלו שחבל לו להפסיד בידיים הזדמנות כזו שאינה מזדמנת כל יום. "אולי כדאי שהרב יתיעץ וישקול את הדבר פעם נוספת", אמרו.

פנה הרב מטעפליק אל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל וביקש חוות דעתו בענין. להפתעתו, ביקש רבי יוסף חיים לעיין שוב בצוואה המסתורית.

הפתק הובא לפני רבי יוסף חיים, שעיין בו פעם נוספת, ולפתע אורו עיניו. "סבא שלך צפה את עתידך", אמר לרבי שמשון אהרן. בחמש המילים הללו פתר סבך את השאלה העומדת לפנינו, וזה הוא פשר ראשי התיבות שבצוואה: ות"ל – ואל תתודע לרשות, עין ברע"ב – רבי עובדיה מברטנורא, והגר"א – והגאון רבי אליהו, שפרשו שם: "ואל תתודע לרשות – כדי ליטול רבנות על ידה"…

הרב מטעפליק לא קיבל, כמובן, את ההצעה האמורה, ונשאר לכהן כרבה של שכונת 'בית ישראל' בירושלים, ומשם יצאו פסקיו לעולם התורה. גדולי הדור, כמו מרנן ורבנן רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ובעל החזון איש, התחשבו בדעת תורתו ובפסקיו.

 

[אחד יחיד]

בית המדרש היה גדוש מתפללים, רועש וגועש מתוך ריגושי קודש עילאין של ברכת הלל ראשון של חג הסוכות, ההודיה השירה והזמרה פרצו גבולות, הלבבות מתמוגגים ומתרוממים לעילא ולעילא מכל ברכתא ושירתא, והנה עוד מעט יגביהו עוף עם ה'הודו' והנענועים…

לפתע מגלה ראש הקהל לחרדתו, כי היחיד בבית המדרש שאינו אוחז בידו את הד' מינים הוא הרב שליט"א, ה"ה הגה"ק רבי שמשון אהרן פולאנסקי זצללה"ה הרב מטעפליק זי"ע. הרב אינו מחזיק את האתרוג! מה זה היה לו, הן ידועה הייתה לכל גודל מידת פיזרונו למצווה יקרה זו, וכמובא בחיד"א (מורה באצבע סימן ט' אות רפ"ז) שלא יקמץ האדם בהוצאת אתרוג ולולב וסוכה יפים ומהודרים, ומפורסמת היתה חביבותו לאתרוג עד שבכל שנה, משקיע היה הרב טירחה יתירה וזמן רב בחיפוש אחר חיפוש, אחר אתרוג המהודר ביותר משובח ומפואר, וגדולה היא עבודת הנענועים שלו בקדושה וטהרה, אשר על כן תמה: אתרוגו איה?

הרי וודאי קנה הרב אתרוג! ותמיהתו כי גדלה שהלוא הוא היה עד לכך בעת שליווה בעצמו את הרב לשוק לקניית האתרוג, עקב אחריו ראה את עקשנותו לשיא ההדר, ואף ראה את חבילת השטרות טבין ותקילין שהחליפה ידיים בין הרב ומוכר האתרוגים, ואת שמחת הרב עת אחז את האתרוג והביאו אל ביתו, והנה עתה עומד הרב וג' מינים בלבד בידו, במקום לנענע עולמות, שואל ומבקש לנענע עם אתרוג של שכנו הקרוב למקומו, אתמהה.

מיד לאחר התפילה פנה הלה אל רבינו לתהות על פשר האתרוג הנעלם, ענה לו רבינו ואמר לו: "הסכת ושמע, הנה אמת נכון הדבר כי רכשתי אתרוג בדמים מרובים, וגם בנוסף יגעתי עבורו יגיעות רבות עד שמצאתי את שאהבה נפשי. בלילה כמעט ולא עצמתי עין מהתרגשות לקראת המצווה, וברוב כיסופין השכמתי כארי באשמורת הבוקר עם ראשוני ניצני אור. התכוננתי בדחילו ורחימו, וכמעט פצחתי בברכה נלהבת על נטילת לולב, אך לפתע הגיע לאוזני קול בכי אדיר מלא חרדה ואימה, ללא שהיות הנחתי את אתרוגי ורצתי חוצה לראות בשל מי הסער הגדול הזה, ועל מה מר יבכיון.

"הלכתי לפי שמע הקול, והגעתי לבית זנוח. בקצה החצר שם עמדו אשה אלמנה ובנה רועדים ובוכים בזעקות שוד שבר ופחד, כשאך ראו אותי בפתח ביתם גבר בכיים כפליים, ומתוך קטעי ההברות הסקתי את מה שקרה, האם היא אלמנה שנישאה בזיווג שני, בבוקר כשיצא הבעל מביתו לטבול במקווה, לקח בנה היתום מבעלה הראשון את האתרוג ושיחק עמו, והנה צרה צרורה, האתרוג נפל והפיטם נשבר, עתה כשיחזור האב ויראה מה עולל לו בנו חורגו – מרה תהיה תגובתו על הבן והאם כאחד, על כן זועקים המה הושענא.

הבנתי מיד את אשר לפני, וגם ידעתי שמדובר באדם גברא אלימא, לכן רצתי תיכף ומיד חזרה לביתי, לקחתי את האתרוג היקר ללבי עליו טרחתי כה רבות ועליו שילמתי ממיטב כספי במסינ"פ, והבאתי אותו בשמחה רבה ובטוב לבב לאותה אלמנה, באומרי לה: 'מהרי החליפי את האתרוגים, הניחי את האתרוג המהודר בקופסת האתרוג של בעלך, וכשיבוא חזרה מן המקווה לא יבחין באשר נעשה, ויברך על האתרוג שלי'. ואכן הבעל לא שת ליבו לשינוי האתרוג ושררה ורבתה בביתם השמחה.

"משום כך נשארתי ללא אתרוג", סיים אב"ד טעפליק. "את הברכה והנענועים יצאתי ידי חובתי עם אתרוג של אחד המתפללים, ולו בכדי להשכין שלום ולשמח יתום ואלמנה. עדיף היה לי להרנין לב אותה אישה אלמנה, מלהרנין את עצמי במצוות אתרוג כלבבי". נורא, במקום לנענע את אתרוגו לד' רוחות השמיים, העדיף לנענע את ד' רוחות השמים באתרוגו…

 

[אחד יחיד]

גדולתו של הרב מטעפליק, רבי שמשון אהרון פולונסקי, במידת החסד והצדקה היתה למעלה מגדר אנוש. הוא היה עני מרוד, אך דאגתו היחידה היתה נתונה
לצרכי זולתו, הדירה שבה התגורר לאחר שהגיע מרוסיה לארץ ישראל, כמעט שלא היתה ראויה למגורים. ירדו אליה בשבע מדרגות שבורות. בימות החורף הקרים לא היה נתן לסגור את החלונות החלודים. אך מעולם לא התלוננו הרב מטעפליק ואשתו הרבנית על גורלם.

כאשר הציפו המים את דירתם, אמר הרב מטעפליק בחיוך: ”נו, כבר חסך לנו הקב”ה טרחה, ודאג לנו למקווה בתוך הבית...

אבל מצוקת העניים צרבה בליבו, והוא לא החשה. ישועות רבות נעשו על ידו; אנשים נפקדו בזרע של קיימא, חולים התרפאו, מעוכבי שידוך הקימו בית, בעיות קטנות וגדולות נפתרו... יהודים מירושלים ומכל רחבי העולם בקשו שיתפלל עליהם ויתן להם את ברכתו, ולאחר שנושעו רצו להביע את רגשי תודתם העזים.

מאחר וידעו על עניו של הגאון, העבירו אליו סכומי כסף גדולים. אך הרב מטעפליק סרב לקבל. “הישועות מאת ה’” הוא אמר-”ואני כלל אינני זקוק לכסף. אבל כדי לחלק לעניים-הריני מוכן גם מוכן לקבל...”רבי שמשון אהרון היה נוהג להכניס את הכסף למעטפות, ולשלוח את נכדו לבתי נזקקים, כדי להעביר אותן אליהם בהקדם האפשרי, שכן פעמים רבות בנפשם היה הדבר. פעם אחת, מחמת עניו הרב של רבי שמשון אהרון עצמו, לא היו לו מעטפות, ולא היה לו הכסף לרכשן... נטל אפוא רבי שמשון אהרון דפי ניר, קפל, כתב עליהם את הכתובת, הכניס את הכסף לנזקקים, ושלח את הנכד.

ידוע היה בירושלים של מעלה, שאין אצל הרב מטעפליק דבר חשוב מן התורה. כל דקה היתה חשובה ויקרה בעיניו, משום שנתן לנצלה ללמוד התורה, ובכל זאת היה רבי שמשון אהרון מטריח את עצמו לאסוף תרומות עבור הנזקקים, מבלי לחוס על זמנו ועל כוחותיו. לעתים כמעט ‘אלץ’ תלמידי חכמים מופלגים לעסוק במצווה עמו.

 

[אחד יחיד]

בעת שישבו אצלו תלמידי חכמים מופלגים, הגיע אדם וסיפר שבתו התארסה. הרב מטעפליק ברכו בחום ובמאור פנים, ואחר כך שאל:” ומה עם כסף? יש לך לשלם עבור ההוצאות הראשונות, הדוחקות? האם זקוק אתה לעזרה? ומה יהיה עם כל ההתחיבויות?”.

תלמידי החכמים שישבו שם נצלו את הזמן לחזור אל הספר. לאחר צאתו של האיש אמר להם הרב מטעפליק:”באתם לעשות ‘שימוש’, לראות איך צריך רב בישראל לנהוג. ראו אפוא-אדם בא לבשר על ארוסי בן או בת, או על הולדת תינוק-צריך הרב לא רק לאחל לו ‘מזל טוב’ אלא גם לברר אם יש לו, לאותו אדם, הכסף שנחוץ לו לרגל הבשורה הטובה; אם יש לו לשלם לבית החולים עבור הלידה (באותה תקופה לא שולם תשלום זה על ידי ה’ביטוח הלאומי’), אם יש לו כסף לחמם את הבית עבור היולדת והתינוק. אף זה מתפקידו של הרב הוא!

שורשיה של מידה זו נטועים היו עוד בבית הוריו. סיפרה אשתו, הרבנית, שבעצמה היתה עוסקת רבות בצדקה וחסד: זמן קצר לאחר נשואינו שהינו בבית הוריו.
בלילה, כאשר בקש רבי שמשון אהרון לשכב לישון, שמע אביו רבי אברהם יצחק, צלצול מטבעות מכיסו של רבי שמשון אהרון. “שמשון אהרון”, אמר האב הגדול, “כלום אין לך אמונה?!” רבי שמשון אהרון תהה - תוכחה זו פתאום, על מה ולמה? “כלום אין לך אמונה, שהקב”ה יתן לך כל צרכיך מחר?! והרי יכול היית לחלק את המעות שבכיסך לעניי העיר?!”.

 

[אחד יחיד]

הג"ר אריה לוין זצ"ל סיפר, כי בחג סוכות אחד הרב מטעפליק זצ"ל, ראה יהודי ת"ח גדול שהיה עני מרוד, שהגיע לבית הכנסת עם אתרוג יפה ומהודר ביותר. הרב מטעפליק ניגש אל אותו ת"ח ושאלו: ובגד לאשתך הרבנית קנית לכבוד החג? הרי זו מצות עשה מן התורה, והיא לא יכולה לצאת בזה על ידי בגד של חברתה, ואילו אתה יכול לקנות אתרוג פשוט ולצאת בדין "הדר" עם אתרוג של חברך.

 

[אוהב ספר]

הגאון רבי שמשון אהרן פולנסקי זצ"ל, נולד בוואהלין שבאוקריינא, למשפחת רבנים מדור אחר דור, בן אחר בן להגה"ק רבי משה געליש זצ"ל מחכמי הקלויז דבראד, ונצר לתלמידי הבעש"ט הק' זי"ע. נישא גם למשפחת רבנים ואדמורי"ם, רבני עיר קוסטנטין, עד לגאון יעב"ץ וחכם צבי. מנערותו ניכר בזכרונו המופלא ובכשרונותיו העילויים, ובד בבד בחושו המיוחד להוראה. שימש להוראה אצל הגאון רבי אלטר קוסטנטינר, הפוסק הגדול ברחבי רוסיה. כמו"כ אצל הגאון בעל תהלה לדוד מברדיטשוב זצ"ל. כבר באברכותו ישב בבוררויות בהרכב שבראשותו ישב הגר"ח מבריסק, כמו"כ פלפל הרבה בלימוד עם הגאון הרוגוטשובי, שהעיד עליו שהינו בקי אותו באותו ברמב"ם. בשנת תרפ"ב עלה לארה"ק, וממעונו הטחוב והדל בשכונת בית ישראל התחבב על כל החוגים ועל כל העדות. ואכן, על תלמידיו בהוראה נמנים חכמי האשכנזים והספרדים, כמו הגרי"ש אלישיב, הגר"ש וואזנר, הגר"ע יוסף. הם שרידי התלמידים, הנוספים אל רבים - להבחל"ח - אשר כבר אינם בארצות החיים. מסורת מיוחדת בהוראה היתה לו, אשר בה מודגש הכחא דהיתרא, בשילוב מופלא עם יראת שמים מופלגת. נלב"ע כ"ח סיוון תש"ח, באמצע מלחמת העצמאות ולכן לא נספד כהלכה.

 

[אוהב ספר]

קברו בבית הקברות סנהדריה

 

[אוהב ספר]

תלמידו הגדול, הגאון הנודע רבי בנימין מנדלזון זצ"ל, הרב דקוממיות, בבואו להגדיר את ייחודיותו של רבינו זצ"ל, מצא את ההגדרה הנבחרת ביותר: "יש גדולים שאתה יכול ללמוד מפיהם תורה והוראה, יש שהנך לומד מהם פרק בהלכות דעות ויראת שמים, ויש שאתה מתחמם כנגד אורם בצדקות ובחסידות - אצל הרב דטעפליק זצ"ל מצאתי הכל בחדא מחתא".

 

[אוהב ספר]

פקחותו המחודדת בשיחותיו עם בני אדם ובדיוני ממונות, לצד מדת צדקותו המופלגת אשר יש בה יותר מקורטוב של תמימות, כאותה הנהגה 'לפדות' בסכומים הגונים לצדקה כל היתר שיוצא מתחת ידו. ובעיקר, ביחס כלפי גאונים וצדיקים קדמונים, גדולי התורה והחסידות, עד כדי דמעות של רגש וגעגועים לזכרם הנערץ.

כח זכרונו המופלא - 'בור סיד שאינו מאבד טיפה', לעומת יגיעתו והתמדתו הנצחית, מתוך דחק עצום - לחם צר ומים לחץ.

"עוקר הרים" בפלפולי אורייתא. עוד טרם יסיים זה שלמולו את סברתו או את הוכחתו, ומיד יבין את כוונתו, וימהר להשיבו על כך. יוצק את קושיותיו ופלפוליו על יסודות איתנים, מאפיקי התלמוד והראשונים. ולעומת זאת, מקרב במאור פנים כל צורבא מרבנן, אף זה שלא זכה לכתרה של תורה כמוהו, ולא מגיע לקצה חריפותו או לקצה בקיאותו.

ובעצם, השילוב המפתיע בין "עוקר הרים" - חריף עצום, ל"סיני" - כח הכרעה נדיר בשאלות מעשיות, בבהירות ובחדות, בלא עיקש ובלא פתלתול.

ברגע אחד - דמות רבנית מובהקת, ובמשנהו - כששומע על יהודי פלוני אשר נדחקה עליו שעתו, מיד יוצא להתרים נדיבי עם למטרה עליונה זו, מוכן לבזיונות ולהשפלות.

"ימין דוחה" את המחבלים בחומת היהדות הכשרה, ו"שמאל מקרבת" את כל אשר בשם ישראל יכונה, מכל החוגים והעדות.

וכך הגדיר אותו אחד מתלמידיו הגדולים, החכם הספרדי, הגאון רבי יוסף שאול אלישר זצ"ל, בן בנו של הראשל"צ בעל "ישא-ברכה" זצ"ל: "גבור כשמשון בתורה ורודף שלום כאהרן".

וכאשר נשתלבו ונתמזגו כל אלו באדם גדול אחד, לא פלא שקיתונו הצר והטחוב בשכונת "בית ישראל" בירושלים, הפך ל"תל תלפיות" ש - ה - כ - ל פונים אליו. כל העדות וכל החוגים, מצאו בלבו מקום רחב כאולם. את פני כולם קיבל בחיבה ובאהבה. כולו רצוף אהבת ישראל. ומאחר ונפתחה דלתו בפני כל בני העדות, חיפשו בעלי ההוראה שבכל עדה ועדה לשמש לפניו בהוראה, החזיקו עצמם לתלמידיו ולממשיכי מורשתו לדור אחרון.

 

[אוהב ספר]

הגאון האדיר מרוגטשוב זצוק"ל, התבטא פעם על רבינו, כי הוא בקי "אות באות" במשנה תורה לרמב"ם.

רבינו עמד עמו בחליפת מכתבים מארץ ישראל, וסיפר הר"ר יעקב געליס ז"ל מבאי בית רבינו, שבכל פעם שהגיעו לרבינו המכתבים ששלח הרוגטשובער, תיכף ומיד פענח את ציוני המראה מקומות המרובים, כדרכו של הגאון הנ"ל לכתוב את מכתביו ברמיזה.

 

[אוהב ספר]

תלמידו הגרא"פ גלרנטר זצ"ל אומר על כך: "רבינו זצ"ל, עם שהיו ידיו מלוכלכות בשפיר ושליא, היה באותו זמן אחד מכוכבי לכת בשמי הלומדות... מקובל ששו"ע נחלת בעלי הוראה, ואילו הרמב"ם מוחזק לראשי ישיבות ותלמידהון...

הרב מטפליק זצ"ל היו ידיו אמונות בשניהם כאחד ולא ייפרדו... השו"ע והפוסקים לחם-חוקו, אבל ידו חזקה גם ב"יד החזקה" של הרמב"ם... היה בקי בכל חלקי הרמב"ם כלשונו ממש... והרבה פעמים היה מפליא פלאות ומראה שבלשון הרמב"ם ובדיוקיו ניתן להפיל חומות גדולות ובצורות של קושיות סתירות ופירכות שהקשו עליו... ובקיאותו כשלעצמה גבלה בגאונות. באשר היטיב לראות בעיני הנשר שלו כל תג וקוץ בדברי רש"י ותוספות, מה שעין בשר-ודם פשוטה אינה מסוגלת לראות..."

 

[אוהב ספר]

תלמידו הגרח"ה פאדווא זצ"ל אב"ד לונדון, מספר בשמו שהיה אומר: "אני אינני זקוק להוכחות על גדלות הבורא, די לי להביט על יצירתו התורנית המופלאה של אדם אחד ויחיד - הרמב"ם, בכדי להכיר במציאות הבורא..."

 

[אוהב ספר]

דוגמה לכח זכרונו המופלא: בימי מגוריו בירושלים, עמד רב פלוני להרצות שיעור בהלכה ופירסם מראי-מקומות לעיון. ראה רבינו את המראי מקומות, ומיד ניחש בדייקנות מופלאה מה חידושים עומד רב זה להגיד בשיעורו.

כשהבחין אחרי השיעור בהשתוממות על-פני האנשים ש"ניסו" אותו, עמד וגילה להם, כי זה כמה נזדמן לו לשמוע מפי מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל שיעור על אותם מראי-מקומות, שיעור שלא נדפס ב"חידושי רבינו חיים הלוי", ומתוך הדברים שיער בדעתו כי אותו רב (שהיה בן-בית בתורתה של בריסק) ישחזר עתה את השיעור - שיער ולא החטיא.

 

[אוהב ספר]

כך היה מזהה אנשים שנים רבות לאחר שנפגש עמם, לפי הנושא התורני אותו שוחח עמהם לפני תקופות ארוכות. כמסופר על אחד מצעירי הרבנים, שכשפגש בו רבינו, שאלו בחיבה: "שלום עליכם רבי זבחים עיי"ן טי"ת, מה שלומכם?" התפלא הרב על התואר המעניין שהוכתר בו. ומיד הסביר רבינו, שזה רק פעם אחת שפגש בו, ואף את שמו איננו זוכר, מלבד זאת שבפעם הקודמת שנפגשו שוחחו אודות הגמרא בזבחים דף ע"ט...

פעם, כאשר שאלו אותו בקשר לביצה שנכתב עליה אחד מהשמות הקדושים, מה דינה. הפנה מיד לעיין בשמונה שותי"ם שונים.