סיון - כ"ח סיון - יום פטירת רבי שמשון אהרן פולונסקי | יומא דהילולא| דף 5 סיון - כ"ח סיון - יום פטירת רבי שמשון אהרן פולונסקי | יומא דהילולא| דף 5
בערוב ימיו לקה רבינו בשיתוק, אולם מוחו הנובע נשאר בתקפו. או-אז בלטה ביותר דביקותו הגדולה בתורת ה' תמימה.

הגאון רבי בנימין זאב הלוי פראג זצ"ל, בסוף ימיו חבר הביד"צ של "אגודת ישראל", שהיה מבאי ביתו הקבועים, סח פעם להרה"ח ר' אהרן סורסקי שיחי', והוא העתיקם לספר "מרביצי תורה מעולם החסידות", כי הוא שהעלה על הכתב חלק נכבד מהחידושים ב"דברי אהרן", אחרי שרבינו הכתיבם לו - באופן מזעזע ונוגע ללב - בהיותו מוטל במיטת-חוליו.

רבינו, אשר אשתקיל מילוליה, רמז להגרב"ז פראג באצבעו על ספר פלוני במדף שיביאנו לפניו ופתח והראה לו בפנים קטע מסוים שיעבור עליו. אחר ביקש להביא ספר נוסף, פתחו והצביע בתוכו על קטע אחר, שממנו מזדקרת כעין קושיא על הדברים שבספר הראשון - אלא רק מי שנהירין לו שבילי דשמעתא, מסוגל "לתפוס" את הקושיא על-פי הבעת פניו של רבינו גרידא ובלא צורך שיסבירו לו בע"פ - ולבסוף חזר ושאל ברמיזא להוריד מן המדפים ספר שלישי, כשהוא מדפדף בזריזות של בקי עד לקטע הדרוש לו, ומצביע שוב באלם לפני מקורבו כאומר: הנה פה התירוץ, היישוב, זה מה שחידשתי!

אח"כ היה הגרב"ז פראג מפתח ורושם את הרצאת הדברים בשפה ברורה ומביא לפניו לקרוא אם אכן קלע אל המטרה וירד לסוף דעתו.
 
מספר תלמידו הגרא"פ גלרנטר זצ"ל:

בחג הסוכות האחרון לחייו, שנת תש"ח, ביקרתי את רבינו בסוכתו, וכבר ניטל כמעט הדיבור ממנו עקב מחלתו הקשה (מחלת ה"פרקינסון") אשר ממנה לא קם עוד, והיה קשה להבין דיבורו, אעפ"כ התאמץ ואמר לי:

מהרש"א בסנהדרין דף ק"ו אומר, שיש מדרשים חלוקים מה הם השני דברים שלמד דוד מאחיתופל, במקום אחד אמרו חז"ל שלימדו שני דברים, כי אין לעסוק בתורה יחידי ושצריכים לילך אל ביהכ"נ ברגש, בהכנעה. ובמקום אחר אמרו, ששאל דוד מאחיתופל ענין שלישי, אם מותר ליתן שם המפורש על "חספא" כדי לעצור בעד מי התהום שלא יעלו.

ובמחילה מכבודו של מהרש"א - נעלמו ממנו דברי רש"י... ולא יכול היה רבינו לסיים אז את דיבורו. לא הבנתי ממנו לאיזה רש"י נתכוון, עד שהאיר ה' את עיני ומצאתי ברש"י סוכה דף נ"ג, שדוד המלך ע"ה ידע גם ידע את הדין של שם המפורש, אלא שנזהר מלהורות הלכה בפני רבו, ומי הכריחו לרש"י לפרש ככה, בניגוד לפשטות לשון הגמרא? אין זאת אלא מפני שאמרו באבות שלא למד דוד המלך ע"ה מאחיתופל רק שני דברים, ולפי "מדרשים חלוקים" שמזכיר מהרש"א יוצא כאילו למד שלושה דברים...
 
נשיא הכולל, כ"ק אדמו"ר מזמיגראד שליט"א, מספר: כ"ק אאמו"ר (רבי ישראל מזמיגראד) זצללה"ה נשלח ע"י גדולי הדור, לאסוף מעות עבור פעולות ההצלה של ילדי טהרן, באוסטרליה ובניו זילנד ועוד מקומות. היות שבתקופה הזאת נתרבו האנשים שחיפשו אחר משפחותיהם, לאחר השואה האיומה, פרסם אאמו"ר זצ"ל בעיתונים בכל מקום שהגיע שכל יהודי שרוצה שיסייעו בעדו למצוא את בני משפחתו יפנה אליו. בניו זילנד פנה אליו רק יהודי אחד, וסיפר שאחיו נהרג במלחמה ללא בנים רח"ל וזוגתו נישאת עתה בארץ ישראל וכבר ילדה בנים, בשעה שהיתה זקוקה ליבום ממנו ולא ידעה שהיא עדיין חי.

כשחזר כ"ק אאמו"ר זצ"ל לארץ הקודש, היה כבר זקנו רבינו מטעפליק זצ"ל מוטל על ערש דווי בשיתוק כל הגוף, לכן פנה עם השאלה להרב בענגיס זצ"ל, אולם הוא לא רצה ליטול אחריות על שאלה חמורה כזאת, ואמר, שגם במצב כזה צריך עדיין לפנות עם השאלה לרבינו. נכנס אאמו"ר זצ"ל לזקנו והציע לפניו השאלה, הצביע רבינו על הארון ספרים, והבין אאמו"ר זצ"ל שרצונו שיוציא ספר פלוני, ואכן הוציא הספר ודפדף הספר, עד שהראה רבינו על עמוד אחד. עיין אאמו"ר זצ"ל בעמוד זה, ואכן מצא שם התשובה לשאלה חמורה זאת.
 
באחד ממשאותיו של הגר"ע יוסף שליט"א לבני תורה אמר כך:

הגאון רבי שמשון מטעפליק זצ"ל רבה של שכונת בית ישראל, היה גאון עולם, לא היה דבר שלא ידע. הרמב"ן במלחמות היה שגור על לשונו בעל פה. הר"ן, הרז"ה. והיה לומד הרבה ספרי הלכה ושו"ת, וברובם המכריע של הפוסקים הספרדים. היה משנן את ספר 'דבר אמת', את ספרי החיד"א וכד'.

באחת הפעמים כשהייתי צעיר לימים ושמשתי לפניו בהלכה, היה אומר לי, תלמד בספרי הספרדים, במחנה אפרים, שיהיו לך לעינים. במשנה למלך, בחיד"א, מהרי"ט אלגאזי. הוא היה גאון עולם. כל שאלה חמורה בהלכה שהיתה באה אל הגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, היה שולח אליו, והיה אומר לשואל קודם נשמע מה דעתו של הגאון רבי שמשון, ואח"כ נפסוק.
 
אחת הפינות שבה נגלה כחו (של הרה"ק רבי שלמה מזווהיל זי"ע) בתורה, היה עת ביקש לקבוע שיעור עם ידידו מארץ מולדתו, ושכנו ב"בית ישראל", הגאון הגדול רבי שמשון אהרן פולונסקי זצ"ל, הרב מטעפליק. וכדרכו של רבינו, היה גם "מופת" כרוך בחברותא זו. כשביקש רבינו ללמוד עמו בצוותא קבעו שיעור במסכת בבא בתרא והיו הוגים בה בקביעות, דבר יום ביומו. והנה ביום מן הימים נתגלע וויכוח ביניהם בעומקה של הלכה, באשר למסקנא העולה מאחת הסוגיות. נמנו וגמרו ביניהם לעיין בשלחן ערוך ולראות כיצד נפסק הדין. עיינו ופלפלו, דקדק הרב מטעפליק בדבר הרבה ולבסוף זקף ראשו מעם הספרים ואמר לרבינו: "אכן, הצדק עמכם".

פתאום הכה זכרון חד כברק במוחו הגאוני של הגאון מטעפליק. זכור נזכר לפתע כי בעודו באוקראינה ישב בדין על נושא זה ופסק כפי שפסק לפי שיטתו והבנתו הקודמת. והנה כעת, אחרי הכרעת רבינו בניגוד לדעתו ואחרי הסכמתו עמו מתברר לו שטעה אז בדין, ואם כן מוטל עליו כעת להחזיר את הממון לבעליו. סיפר לרבינו את הדברים כהווייתן והסכים רבינו עמו.

הרב מטעפליק, ירא שמים נשגב היה. לא חפץ להשאיר בידו ממון חברו ולו לרגע קט, סבר איפוא לעמוד תיכף ומיד ולשלוח את הממון לבעליו, לאוקראינה. אבל רבינו אמר לו כי ימתין ולא יחפז. עוד חזון למועד וכשתגיע העת יודיע הוא לרב מטעפליק כי בא מועד. כחסיד נאמן שהכיר בכחו של רבינו סבר הרב מטעפליק וקיבל. שמר את הדבר בלבו והמתין להוראת רבינו שתגיע.

חלפו כשלשה חדשים, ביום מן הימים עלה רבינו לבית ידידו ה"טעפליקער רב" ואמר לו: "כעת הזמן! שלחו נא את הכסף לאותו יהודי באוקראינה!" נזדרז רבי שמשון אהרן, נטל את מלוא הסכום ושיגרו אל מעבר למסך הברזל, לאותו יהודי המתגורר באוקראינה הרחוקה. תוך שהוא מצרף לסכום אגרת ובה מבאר הוא מה זה ועל מה זה.

עברה תקופה ואותו יהודי יצא את ארץ הדמים ונתיישב בבלגיה, וסיפור מופלא על לשונו: היתה זו תקופה בה נפתח קצת מסך הברזל והתאפשר ליהודים לצאת את רוסיה. דא עקא, הדבר היה כרוך בתשלום ממון רב ולרש אין כל! חפץ היה מאד, כרוב היהודים שם, לקום ולעזוב. אבל מניין יבוא עזרו? למרבה הפתעתו, בדיוק באותה העת הגיעה אליו מעטפה מארץ הקודש ובה סכום הגון שהספיק בידו לצאת מעבדות לחרות. סכום שלולא הגיע כמה חדשים קודם, ספק גדול אם היה נשאר הימנו כעת מאומה---.

קובץ "שושילתא" - זווהיל (עמ' 29)
 
ביציאה ממלון "ברודווי סנטרל" מצא את עצמו במעלית אחת יחד עם בנקאי יהודי עשיר, ממנהלי 'איסט ריווד באנק'. נקשרה ביניהם שיחה והבנקאי לגלג על משולחי ארץ הקודש שאוספים תרומות עבור ה"באנק קוועטשערס" (לוחצי הספסלים -משמעו; בטלנים) נענה רבינו בדרך צחות: לומדי תורה, ה"באנק קוועטשערס", אינם עושים רע לשום אדם. אולם "אז איר וועט א קוועטש טאן די באנק" יסבלו מזה הרבה יהודים, עניים אלמנות ויתומים... (גם ספסל וגם בנק נקראים באידיש באנק).
 
בשנות המלחמה העולמית הראשונה, במיוחד אחרי המהפכה ועליית השלטון הבולשביסטי ברוסיה, עברו עליו תלאות ויסורים נוראים. במהלך מלחמת האזרחים נטבחו לעיניו רבים מיהודי טפליק ע"י גדודי הפורעים של פטליורא ודיניקין. גם הוא עצמו עמד פעמים אחדות בפני כיתת-ירי, והציל אותו בן-עירו ר' רפאל פלאטניק, שהפקיר כל רכושו כדי לפדותו מידי הפורעים.

עדי ראיה סיפרו, כי רבינו חרף את נפשו, כשהלך כמה פעמים אל גוב-האריות, בנסותו לשחד בכסף את הפורעים שיחדלו. ואכן בדרך זו הציל הרבה יהודים ממות בטוח.
 
הג"ר שמואל ברוך וורנר זצ"ל שמע מפיו פעם מערכה גדולה ומקיפה. הלך הרב ורנר וערך את הדברים בקונטרס סטנסיל. לאחר שסיים את העריכה פנה אל ביתו של רבינו, וללא אומר ודברים הגיש לו את הקונטרס.

החל רבינו לקרוא את הכתוב, והנה רואה הוא שאלו הדברים שיצאו מפיו. שמח רבינו וקרא לרבנית באמרו בענוותנותו: "הוציאי נא לחיים, שמשון אהרן נהיה מחבר..."
 
רשימות הגאון הנודע רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל ראש ישיבת חברון שכתב במחברתו ביום הסתלקות רבינו:

בעל הוראה, שררה וענוה

מחשבות ביום פטירתו של הגאון הצדיק מטפליק, כ"ח סיון תש"ח​

א. יסורים של אהבה שאין בהם ביטול תורה. כי לתלמיד חכם גדול אין יסורים אלא ביטול תורה. ולכן כשיש בהם ביטול תורה אי אפשר שיהיו יסורים של אהבה.

ב. משמת בן עזאי בטלו השקדנים, ופירש רש"י שוקדים יומם וליל וכו', וכן אמרו ביבמות: ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה. ג' מדות בשקידה: א) כתכונה וטבע, וזו מידה פחותה. ב) מפני חובת המצוה של והגית בה יומם ולילה. ג) מפני אהבת התורה, וזו היא המעלה העליונה ביותר, ולשלימות זו הגיע בן עזאי, וזה אנו לומדים ממה שאמרו ומה אעשה. ועל זה אמרו במשנה משמת בן עזאי בטלו השקדנים.

ג. מעלת בעל הוראה, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ולכן גדר התורה הוא שכל לומד יהיה בעל הוראה לעצמו על כל פנים, אבל בדורות הירודים מגיעים לזה רק יחידי סגולה, ובמעלת ההוראה משלימים הם את תורתם של כל הלומדים, ולפיכך אבדת בעל הוראה - אבידה לכל היא.

ד. גאון. מחפשים רמזים לתורת גאון. אך באמת הוא כפשוטו שהתלמיד חכם המובהק ביותר הוא גאונו של ישראל ושריו. לפנים בישראל היה כתר תורה שהיה עולה בחשיבותו גם על כתר מלכות כי גם על המלך היה להימלך עם הסנהדרין. ועיקר מחלוקת קורח ועדתו היה למעט בשררותם בכוח תורתם של משה ואהרן. וזה שאמרו 'כי תשתרר עלינו גם השתרר. וכן כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על עם ה'.

ה. שררה וענוה - זוהי שררת התורה.
 
פעם באתי ביום חורף לדירתו הצנועה של רבינו זצ"ל בבית ישראל לביקור חולים. הרב הצטנן, שכב במטה והשתעל. שאלתי אותו אם כבר קרא לרופא. ענה לי: כן, היה -כאן הרופא. ומה אמר, מה עשה? שאלתיו. - מה עשה? - השיב לו בחיוך על שפתיו: הוא קיבל שלוש לירות ונתן שם למחלתי... (ביידיש: "ער האט צוגענומען דריי פונט און האט א נאמען געבען די קרענק").
 
חתנו סיפר, כשחלה את חליו שלח לומר לחתנו יש לי קבר מוכן בהר הזיתים, אבל בעוד חודשיים אסתלק מהעולם, ואז תפרוץ מלחמה, ואי אפשר יהיה לקבור אותי בהר הזיתים לכן תקברוני בקברות סנהדריה, ואם עד שנתיים יהיה אפשרות להוציא עצמותי להר הזיתים, תעשו כן, ואם אחרי שנתים, תשאירו אותי בבית החיים של סנהדריה. ניבא ונידע מה ניבא, הוא נפטר בעצם מלחמת תש"ח, בכ"ח בסיון. (גדולי הדורות ירושלים תשנ"ו ח"ג עמ' 1168)
 

הודעות מומלצות

כעס
הכעס
הוא תגובה שלא היה מגיב אלמלא...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון