ואתחנן לא תתאווה איסור נוסף או הרחבה של לא תחמוד? (1 צופה)

[אימתי]

מה הם גדרי לא תחמוד ?
ומה התוספת של משה של לא תתאווה ?
שאינה מוזכרת ביתרו
ומדוע אין על אשת רעך את הלאו של לא תתאווה ?
עיין רמב''ן ורשי
האם יש מח' ביניהם ?

 

[מכנדבי]

לכאו' הוא איסור נפרד, בשל הפרשה הסתומה שביניהם (ויש מחשבים אותו כדיבור העשירי, במקום לא יהיה לך אלהים אחרים, שהוא דיבור אחד עם אנכי ה').

 

[מכנדבי]

מכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא בחדש):
"לֹא תַחְמֹד". רַבִּי אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ? הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה לָעוֹקֵף אַחַר הַנּוֹאֵף:

מכילתא דרשב"י (פרק כ):
"לא תחמד". ולהלן הוא אומר "לא תתאוה", לחייב על תאוה בפני עצמה וחמדה בפני עצמה.
מניין התאוה אדם סופו לחמוד, שנאמר "לא תתאוה" "ולא תחמוד". מניין חמד אדם סופו לגזול, שנאמר "וחמדו שדות וגזלו".
תאוה - בלב, וכן הוא אומר "כי תאוה נפשך". וחמוד - במעשה, וכן הוא אומר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך".

 

[מכנדבי]

חזקוני (דברים ה יח):
"ולא תתאוה". אין תאוה אלא בלב: אם גמר בלבו ע״‎י תחנונים או ע״‎י רבוי רעים או ע״‎י אימתו שימכור לו חפצו, מיד עובר עליו בלא תתאוה. הוציא חמדתו בפיו, עובר בלא תחמוד.

 

[אימתי]

וְהוֹסִיף בֵּאוּר בְּדִבּוּר לֹא תַחְמֹד, שֶׁהִקְדִּים הָאִשָּׁה, בַּעֲבוּר כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִן הַכֹּל. וּבֵאֵר כִּי יִכָּנֵס בִּכְלַל חֶמְדָּה אֲפִלּוּ הַתַּאֲוָה, כִּי אִם יִתְאַוֶּה לִגְזֹל מֵחֲבֵרוֹ דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי חֲבֵרוֹ תַּקִּיף מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּמְקוֹמוֹ אֵימַת מַלְכוּת, עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה.
ברמבן זה נשמע לאו אחד רק שיש פה תוספת חידוש וביאור ...
ברשי זה נשמע ממש היינו הך
ולא תתאוה. וְלָא תֵרוֹג, אַף הוּא לְשׁוֹן חֶמְדָּה, כְּמוֹ נֶחְמָד לְמַרְאֶה (בראשית ב') דִּמְתַרְגְּמִינָן דִּמְרַגַּג לְמִחְזֵי:

יוצא לכאו שיש פה מח' ראשונים ?