דברים למה 'בחצרות' קודם ל'די זהב' (1 צופה)

[אחד יחיד]

אלה הדברים אשר דבר משה… במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל, ולבן וחצרות ודי זהב (א, א)

רש"י מפרש, שבכל אחד מהמקומות הנזכרים כאן, יש רמז לחטאים שונים שישראל נכשלו בהם (למשל, "במדבר", מרמז על תלונותיהם על משה רבינו "מי יתן מותנו במדבר" וכו').

וממשיך רש"י לפרש ברוח זו, שהמילה "בחצרות" מרמזת למחלוקת קורח ועדתו (שהתרחשה כשהיו בחצרות); וכן מוסיף רש"י, שהמילים "ודי זהב" מרמזות לחטא העגל, שנבע מריבוי זהב שהיה לישראל, שממנו נעשה העגל.

וכבר תמהו על כך, הרי עניין קורח ועדתו היה מאוחר לחטא העגל (חטא העגל היה בסמוך לאחר צאתם ממצרים, ועניין קורח היה לקראת סוף מסעותיהם במדבר), ומדוע אם כן הקדים הכתוב את "חצרות", הרומז לקורח ועדתו, ל"די זהב" הרומז לעגל?

ותמיהה דומה ישנה גם בספר תהלים, מזמור קו; גם שם מזכיר המזמור תחילה את חטא קורח ועדתו, ורק בהמשך את חטא העגל ("ויקנאו למשה במחנה, לאהרן קדוש ה', תפתח ארץ ותבלע דתן, ותכס על עדת אבירם (=חטא קורח)… יעשו עגל בחורב, וישתחוו למסכה (=חטא העגל)"), וגם כאן צריך ביאור, מדוע הוקדם חטא קורח לחטא העגל?

מובא במספר ספרים בשם הגאון הרב ר' העשיל מקרעקא, ליישב את השאלות כך:

בהר סיני, אמר הקב"ה "אנוכי ה' אלוקיך". וכבר עמד רש"י בפרשת יתרו (יט, ב) על השאלה, מדוע נקט הקב"ה בלשון יחיד, "אלוקיך" ולא "אלוקיכם", והרי דיבר לכלל ישראל? והסביר שם רש"י, שבכוונה נקט הקב"ה לשון יחיד, כדי שלעתיד, כשיחטאו בני ישראל בעגל, ויעברו על הציווי "אנוכי ה' אלוקיך", יוכל משה ללמד עליהם סנגוריה: שמא טעו ישראל, וסברו שהציווי "אנוכי ה' אלוקיך" היה מופנה למשה רבינו בלבד (שהרי נאמר בלשון יחיד, "אלוקיך", ולא "אלוקיכם").

והנה, סנגוריה זו התאפשרה רק עד למעשה קורח, אך כאשר התרחש חטא קורח, בני ישראל עצמם החלישו סנגוריה זו, שהרי הם פנו למשה ואהרן ואמרו להם במפורש, "לא אתם לבדכם שמעתם בסיני 'אנוכי ה' אלוקיך', כל העדה שמעו". ומרגע שאמרו כך, החלישו במו פיהם את הסנגוריה הנ"ל. לכן הוקדם עניין קורח ועדתו לעניין חטא העגל, כי אמנם מעשה העגל קדם, אך עד למעשה קורח, החטא עדיין היה נתון תחת דברי הסנגוריה הנ"ל, כך שמעשה קורח הוא זה שחיזק והעצים את חטא העגל ועורר אותו. (לימוד יומי)