אמור למה התחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד (1 צופה)

[אחד יחיד]

יש לדייק בלשון הכתוב, שפתח ואמר בלשון רבים 'ובקצרכם את קציר ארצכם', וסיים בלשון יחיד 'לא תכלה פאת שדך בקצרך'.

ביאור נפלא מביא רבינו החיד"א זי"ע בשם הגאון רבי משה בירדוגו זי"ע בספרו 'ראש משביר', כי הנה שנינו במשנה במסכת פאה (ב, ח) שבעל הבית שקצר חצי שדהו, ואחר כך מכר את חציו השני, אזי חובת השארת פאה על השדה כולה מוטלת על הקונה, מאחר שהחיוב של פאה נקבע בסיום קצירת השדה. על כך אמר הכתוב וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם - לשון רבים, כלומר אף אם קצרו את השדה שני אנשים, המוכר קצר חצי והלוקח קצר חצי, מכל מקום לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ - לשון יחיד, שרק מי שסיים בפועל את קצירת השדה, עליו מוטלת החובה להניח פאה עבור כל השדה. (תורה שבכתב)