אבל מה מכריח אותך לשער כאלו השערות?
- הודעות
- 605
- תודות
- 1,977
- נקודות
- 126
- הודעות
- 634
- תודות
- 2,391
- נקודות
- 315
הרי גם קודם לראש שהסריח היה עובדי עבודה זרה (פסל מיכה). ודבר זה כן נכתב.
ואינו דומה עבודה זרה קודם מתן תורה, לאחר מתן תורה שאז כבר היו לו לעם סגולה. (אף שכבר הוצאו מכור הברזל, והקריבו קרבן פסח שמסמל את הכנעת אלקיהם של מצרים).
ואינו דומה עבודה זרה קודם מתן תורה, לאחר מתן תורה שאז כבר היו לו לעם סגולה. (אף שכבר הוצאו מכור הברזל, והקריבו קרבן פסח שמסמל את הכנעת אלקיהם של מצרים).
- הודעות
- 605
- תודות
- 1,977
- נקודות
- 126
זה שפעם אחת נכתב לא אומר שתמיד יכתב זה כל מה שבאתי להוכיח, לא הפוך.
חט העגל מוכר לך?
- הודעות
- 634
- תודות
- 2,391
- נקודות
- 315
אולי תעיין בספר שופטים ושם תמצא שדבר זה נכתב פעמים רבות ולא רק בפסל מיכה (שלא היה היחיד).
מה כבודו רוצה לומר בזה?
- הודעות
- 605
- תודות
- 1,977
- נקודות
- 126
צודק נתפסי בטעות על הדוגמא שהבאת אבל בכל אופן אין זה דווקא [וכמדומני שלגבי יואש לא כתוב שהיה ע"ז בדורו ושמא הוזכר בדרך אגב שרק לא הסיר וכו' אבל לזה מספיק מה שנאמר בשלמה]
- הודעות
- 634
- תודות
- 2,391
- נקודות
- 315
כוונתי לומר שאחר מתן תורה הבגידה היא גדולה הרבה יותר.
הרמב"ם מסביר את זה כ"כ יפה שאין לי מה להוסיף באיזה שהוא שלב התחילו להשתמש בספר בצורה לא נכונה ואז גנזוהו זה היה בזמן חזקיהו
- הודעות
- 605
- תודות
- 1,977
- נקודות
- 126
- הודעות
- 605
- תודות
- 1,977
- נקודות
- 126
מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם וכי תימא אין להם שמירה אלא בקרקע אין הדבר אלא כש'נתתו בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים'
את נחש הנחושת הוא כיתת
- הודעות
- 605
- תודות
- 1,977
- נקודות
- 126
שם למד למד שכיתת את העגל שהרי אסור להנות מזה כלל אבל בספר רפואות אין עניין אלא שלא יעינו.
י"א דלעתיד לבוא ישתמשו בזה ולכן לא רצה לשרוף .
מי הם האומרים?
לעתיד לבוא בכישופים שמכחישים פמליא של מעלה?
התכוונתי לשיטת רש"י והרמב"ן ראיתי פעם שכך מסבירים שלעתיד לבוא יהיה את הספר הרפואות
שיטת רש"י והרמב"ן
התלמוד מציין שלושה דברים טובים שעשה חזקיהו המלך במשך כהונתו ושחכמי ישראל שבדורו הודו לו עליהם, ושלושה דברים שעשה ודעת חכמים לא הייתה נוחה מהם. בין הדברים שעליהם הודו לו חכמים מזכיר התלמוד את העובדה שחזקיהו גנז את ספר הרפואות.
מדוע הם הודו לו על כך? לפי רש"י – גדול פרשני התלמוד, חזקיהו גנז את ספר הרפואות: "כדי שיבקשו רחמים… לפי שלא היה לבם נכנע על חוליָם אלא מתרפאים מיד". כלומר, לשיטת רש"י ספר הרפואות הכיל תרופות למחלות שונות, אלא שכאשר ראה חזקיה שזה החליש את נושא התפילה בעם כי אנשים הסתמכו על הספר, הוא ביקש לגנוז אותו.
גם הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) החזיק בשיטת רש"י והוסיף שספר זה נכתב ע"י שלמה המלך: "שנתן לו האלוקים החכמה והמדע… וממנה למד עד שידע סוד כל התולדות, ואפילו כוחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהן אפילו ספר רפואות". מפרשים אחרים מייחסים את כתיבת הספר למשה רבנו, בנו של נח ואף לאדם הראשון.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (רבי משה בן מימון) שולל את פירוש רש"י והרמב"ן בצורה חריפה למדי ("שיש בו מן ההזיות"), וטוען שאילו ספר הרפואות היה מכיל רק תרופות מהטבע, היה אסור לחזקיהו לגנוז אותו. לשיטתו, ספר הרפואות לא הכיל רפואות טבעיות כי אם סוגי קמעות ושיטות רפואה שהיו מבוססים על חכמת האסטרולוגיה, והיה בהם איסור של עבודה זרה.
ואמנם, בהתחלה היו היהודים לומדים באופן תאורטי על הקמעות, שזה דווקא כן מותר על פי התורה, ולא עוד אלא שלפי ההלכה: "אין מעמידים בסנהדרין אלא אנשים חכמים בחכמת התורה… ויודעים קצת משאר החכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות אסטרונומיה, ואצטגנינו… כדי שיהיו יודעים לדון אותם". אולם כשראה חזקיהו שבדורו מתחילים להשתמש בקמעות הלכה למעשה, הוא ביקש לגנוז את הספר.
שיטת רש"י והרמב"ן
התלמוד מציין שלושה דברים טובים שעשה חזקיהו המלך במשך כהונתו ושחכמי ישראל שבדורו הודו לו עליהם, ושלושה דברים שעשה ודעת חכמים לא הייתה נוחה מהם. בין הדברים שעליהם הודו לו חכמים מזכיר התלמוד את העובדה שחזקיהו גנז את ספר הרפואות.
מדוע הם הודו לו על כך? לפי רש"י – גדול פרשני התלמוד, חזקיהו גנז את ספר הרפואות: "כדי שיבקשו רחמים… לפי שלא היה לבם נכנע על חוליָם אלא מתרפאים מיד". כלומר, לשיטת רש"י ספר הרפואות הכיל תרופות למחלות שונות, אלא שכאשר ראה חזקיה שזה החליש את נושא התפילה בעם כי אנשים הסתמכו על הספר, הוא ביקש לגנוז אותו.
גם הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) החזיק בשיטת רש"י והוסיף שספר זה נכתב ע"י שלמה המלך: "שנתן לו האלוקים החכמה והמדע… וממנה למד עד שידע סוד כל התולדות, ואפילו כוחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהן אפילו ספר רפואות". מפרשים אחרים מייחסים את כתיבת הספר למשה רבנו, בנו של נח ואף לאדם הראשון.
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (רבי משה בן מימון) שולל את פירוש רש"י והרמב"ן בצורה חריפה למדי ("שיש בו מן ההזיות"), וטוען שאילו ספר הרפואות היה מכיל רק תרופות מהטבע, היה אסור לחזקיהו לגנוז אותו. לשיטתו, ספר הרפואות לא הכיל רפואות טבעיות כי אם סוגי קמעות ושיטות רפואה שהיו מבוססים על חכמת האסטרולוגיה, והיה בהם איסור של עבודה זרה.
ואמנם, בהתחלה היו היהודים לומדים באופן תאורטי על הקמעות, שזה דווקא כן מותר על פי התורה, ולא עוד אלא שלפי ההלכה: "אין מעמידים בסנהדרין אלא אנשים חכמים בחכמת התורה… ויודעים קצת משאר החכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות אסטרונומיה, ואצטגנינו… כדי שיהיו יודעים לדון אותם". אולם כשראה חזקיהו שבדורו מתחילים להשתמש בקמעות הלכה למעשה, הוא ביקש לגנוז את הספר.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אבן שלמה
- אברייך
- אבריימי
- אברך
- אברך 11
- אברך קלאסי
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אוריה דניאלי
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- אי"ש צעיר
- איישר חילי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אלעזרי
- אם היו
- אמרי שפר
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- אסוף אסיפם
- אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
- אפיקי מים
- אפרים זינגר
- ארז בלבנון
- אריק
- ארנפלד
- ארצישראל
- בדליג
- בינה לעתים
- בית תפילה
- בליש
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בפקודיך אשיחה
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- ברנש
- גבעוניסט
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גפטון
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דיסקיט
- דקלים
- האיש השרוי בשמחה
- הבא ללמד
- הבאר
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הישיביש
- הכהן
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- המביט
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- הצעיר שבחבורה
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- וידעת היום
- וישמחו בי חברי
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- זיז שדי
- חבצלת
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חדושא
- חוצניק
- חוקר תורני
- חידודא
- חיינו
- חכם הרזים
- חם ליבי
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף ברנדויין
- יוסף גליקמן
- יוסף חיים פנחס
- יושב אהל
- יושב בישיבה
- יושב ודורש
- יחיאל דוד
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יקטן
- ירא אלקים
- יש לחקור
- יש מאין
- יש קונה עולמו
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כותב
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- ל.מ.
- לחושבי שמו
- ליטאי כבד
- למדן צעיר
- למה זה תשאל לשמי?
- מאירלה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מוישי שטיין
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממלמדי השכלתי
- מנורה בדרום
- מנחם1
- מרדכי זנגר
- משה אמת ותורתו אמת
- משה ד.
- משה נ
- משה פיק
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נובהרדוקר
- נחום
- נחמן ל.
- נחמן פופר
- נעם
- נפקא מינא
- נפש שוקקה
- נפשי חמדה
- נתאי הארבלי
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עבדא דקב"ה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולם התשובה
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- עפר זמיר בן יעקב
- עץ החיים
- פותח שערים
- פנחס ע
- פרידנזון
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קבל האמת ממי שאמרו
- קדוש אלול
- קהלת בניהו
- קונחם
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר נחשון
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רכזניק
- רפאל ממודיעין
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שבחת
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמואל51
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שקדן וחוקר
- תולדות
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תלמיד אחד
- תמיד בשמחה
- תתאה גבר