תמה הרמב"ן מדוע נתבעה שרה על צחוקה כפי שמבואר בתנחומא (הובא ברש"י) מסתכלת במעיה ואמרה: אפשר הקרבים הללו טוענים ולד השדים הללו שצמקו מושכין חלב והרי היא לא ידעה כלל שאותם ערביים הם מלאכים ומשום כך לא האמינה בברכתם וצחקה?
מתרץ הרמב"ן (בפסוק ט"ו) הקב"ה האשים אותה למה היה הדבר נמנע בעיניה וראוי לה שתאמין או שתאמר אמן כן יעשה ה"'
מתרץ הרמב"ן (בפסוק ט"ו) הקב"ה האשים אותה למה היה הדבר נמנע בעיניה וראוי לה שתאמין או שתאמר אמן כן יעשה ה"'