אב ל' אב - יומא דהילולא של רבי זלמן נחמיה גולדברג (1 צופה)

[אחד יחיד]

היה דיין בבית הדין הרבני הגדול.

חתנו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך.

נפטר בל' אב תש"פ.

הערך עליו במכלול:

רבי זלמן נחמיה גולדברג – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

השם 'רב זלמן-נחמיה', הפך והיה שם ומושג נערץ ל'גאון מופלא', ול'מאן דאמר' בעולם התורה, בהיכלי ישיבה, בבתי-דין ובתי הוראה, מהלכות הקלות ועד החמורות התלויים בשערה. הוא, שהיה בקי במכמני תורה בחריפות עצומה, הפך לתל תלפיות שפונים אליו, לדעת את חוקי אלוקים ואת משפטיו, תורתו ויראתו, חכמתו, תבונתו ועצתו היו למשיבי נפש. יחד עם זאת הרביץ תורה בכל מכמניה, לתלמידים רבים בהיקף ובהתמדה בל יתוארו.

"כך פסק רבי זלמן נחמיה" – נשמע רבות בדיונים עמוקים בהלכות חושן משפט, שכן משנתו הטהורה במסכת נזיקין הפכה לנכס צאן ברזל בעולם היהדות. כמעיין המפכה מים זכים, דובבות שפתותיו ומהדהדות בכל קצוות תבל. רבבות הוגים בעמל ויגיעה בדברי תורתו, סברותיו, פסקיו והכרעותיו שהשאירו ברכה לדורות הבאים.

לשם נערץ זה, נחשפתי מצעירותי בימי הבחרות, משפט נפוץ ששמעתי באותם ימים אין ספור פעמים: 'רבי זלמן נחמיה אומר'… – 'רבי זלמן נחמיה סובר'… – 'רבי זלמן נחמיה הכריע'… – 'רבי זלמן נחמיה פוסק'… ובכך שמעתי את שמעו, אף שמעולם לא ראיתיו.

בסוף ה'זמן', בישיבתי, הודיע ה'מגיד-שיעור' בישיבה, כי השנה הבחורים הולכים להיבחן על מסכת פסחים אצל אחד מגאוני הדור. המג"ש דירבן את הבחורים לשנן היטב את המסכתא על בוריה, שכן הרב ה'בוחן' יודע ש"ס בבלי וירושלמי ישר והפוך, וכדאי לעשות לו קורת רוח. המג"ש לא גילה לתלמידים-הבחורים במי המדובר, ולשאלת התלמידים השיב: "זו הפתעה! תלמדו, וביום המבחן אקח אתכם אל ביתו". הבחורים הכינו את עצמם ושיננו ביגיעה את דפי וסוגיות גפ"ת, בציפייה וב'מתח' לשמוע ולדעת מיהו 'הרב-הבוחן', אצלו יבחנו התלמידים, והאם יצליחו לעמוד בכור המבחן.

יומיים לפני הבחינה, פסעתי עם אאמו"ר שליט"א, עברנו על-יד תחנת האוטובוס ברחוב ירמיהו, ונעצר לשוחח עם יהודי שהמתין לאוטובוס. אבי שליט"א, ששימש באותן ימים 'מגיד-שיעור' ו'משגיח' בישיבה, שח עם האיש על תאריך המבחן וכמות הבחורים שיבואו להיבחן בכל פעם. משסיים את השיחה, פניתי לאבי ושאלתיו: "האיש הזה קשור לרב שיבחן אותנו? הוא בנו או בן-ביתו של הרב 'הבוחן'?". ענה לי אבי וגילה לי: "זהו הבוחן עצמו! זהו הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג". "כך עומד גאון הדור בתחנת האוטובוס? ללא מלווים וללא משמשים?" – שאלתי. "כן!". ענה לי אבי: "תדע, שהאיש הזה הינו שר התורה ושר הענווה!" (הרב טוביה פריינד)

 

[אחד יחיד]

למעלה משני עשורים שזכינו לקרבתו של הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, עת החלנו לעסוק בתורתו של חותנו הגדול, מרן פוסק הדור רבי שלמה זלמן אויערבאך זי"ע, והוצאת הספרים 'שלמי מועד; 'שלמי שבת'; 'שלמי שמחה' – ועד לתקופה האחרונה, בסיום עריכת הספר 'שלמי ברכה' הנמצא בימים אלו על מזבח הדפוס, שהיה מהמעודדים לעסוק בהלכות ברכות. למרות עיסוקיו הרבים הקדיש ימים ולילות מזמנו, קרבנו וזירזנו ועודדנו אל המלאכה, ליבן בירר ודייק בכל תג ותג מתורת חותנו, ואף רשם לנו את הארותיו עלי גיליון בקולמוסו הזהב.

רובן של ההערות לספר 'שלמי מועד', כתב בנסיעותיו באוטובוס! קיים "ובלכתך בדרך". מימי חלדי, בכל פעם שראיתיו, הרהרתי שזהו המושג בחז"ל 'תורה מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול'. כל מי שחפץ היה לשאלו או לשוחח עמו בהלכה, יכול היה להתיישב על ידו בתחנת האוטובוס, ולאחר מכן באוטובוס עצמו, והוא בענוותנותו שוחח עם כל אדם כדבר איש אל רעהו, טייל להנאתו בש"ס ופוסקים.

ביום מן הימים צלצל הטלפון, על הקו היה הרב. ובקול העדין החל להתנצל, כי באמצע הנסיעה באוטובוס קו 28, סיים לרשום את הערותיו לפרקים האחרונים שבספר 'שלמי מועד' – עליהם כבר עבר ורשם כמה ימים קודם לכן, ומשסיים, הניחם על המושב שלידו. כשירד מהאוטובוס שכח את שקית הדפים עם החידושים.

"זה היה ממש לפני כמה דקות, אם אתה בירושלים אולי תוכל להספיק עוד לעשות משהו, כדי לאתר את האוטובוס ולמצוא את השקית עם דפי החידושים" – כך נשמע קולו של הרב מעבר לאפרכסת הטלפון. ומיד ניחם ואמר:

"אם לא תמצא אותם, תדפיס לי שוב את הפרקים האלו, ואכתוב מחדש את כל ההארות שנית".

מיד תפסתי מונית, וביקשתי מהנהג לנסוע במהירות לאורך מסלול קו האוטובוס, בתקווה שאוכל לתפסו באחת התחנות ולמצוא את האבידה. אך מה רבתה אכזבתי, שלא מצאתיה.

לא הודעתי על כך לרב, כי ידעתי שיצטער. כעבור יומיים התקשר הגרז"נ, והתעניין מה היה עם האוטובוס ואם תפסתיו. עניתי שלא השגתיו. הציע לי לבוא ולגשת יחד ל'מחלקת אבדות' של אגד, אולי שם ימצאו את השקית עם הדפים.

"חס ושלום!" עניתי לרב, "אגש לשם לבדי ואחפשם". כעבור זמן מה ניצבתי ב'מחלקת אבדות', ותיארתי לפקיד הממונה לסידור האבדות את השקית והדפים. תוך כמה דקות יצא עם שקית, ושאל אם אכן אלו הם הדפים? בדיקה מהירה אישרה כי אכן אלו דפי החידושים של הגרז"נ.

בשמחה התקשרתי מיד לרב, להודיע לו שמצאתי את האבדה והשקית בידי. בקולו של הרב חשתי את השמחה הגדולה שתורה שלמד וכתב באף, נמצאה והוחזרה לידי כדי לשבצה אל תוך ספר מפסקי חותנו הגדול.

מיד לאחר מכן התקשרתי ללונדון, לפטרון הוצאת סדרת ספרי ה'שלמי'. הנגיד הנכבד הרב משה מוריס שליט"א, שהורה לי לספור את כמות ההארות וההערות שכתב הגרז"נ גולדברג. התיישבתי וספרתי את מספרן, שהגיעו ללמעלה מ-200! הארות וחידושים שכתב הגרז"נ. וכל זה, היה מוכן לכתוב מחדש אם לא היו מוצאים אותם… (הרב טוביה פריינד)

 

[אחד יחיד]

מו"ר הגרז"נ גולדברג זצ"ל נולד במינסק שברוסיה בעשרה בשבט תרצ"א לאביו הגה"צ ר' אברהם גולדברג, מגדולי גידולי ישיבת נובהרדוק, ולאימו מרת פריידל ממשפחת זייצי'ק מנובהרדוק, משפחת רבנים ענפה. את אביו ר' אברהם הגלו הקומוניסטים סמוך ללידתו לסיביר בגלל שלימד תורה, ונשארו הוא לבדו עם אימו ואחותו. הם גרו בכפר סמוך למוסקבה, ובשכנותם גר הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל שהשתדל לסייע להם ככל יכולתו. לאות חיבה הגרמ"פ היה שולח למו"ר הגרז"ן באופן אישי את כרכי ספריו כשהיו יוצאים לאור.

לאחר שר' אברהם שוחרר המשפחה קיבלה סרטיפיקטים בהשתדלות מרן הראי"ה קוק זצ"ל ובתרצ"ה עלתה ארצה. ר' אברהם רצה להודות למרן הרב על השתדלותו, אבל הוא נפטר ביום עלייתם והוא לא הספיק לראותו. הם התגוררו בירושלים, וכעולים חדשים הלכו להתייעץ עם אימו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בתו של בעל ה'לשם' שר' אברהם בהיותו בחור הסתופף בצילו, להיכן לשלוח את הבן לראשית לימודיו. היא הפנתה אותה לכלתה אשת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ובהמלצתה הגרז"ן עלה והתעלה בת"ת מאה שערים, ובהמשך בישיבת עץ חיים ובישיבת 'תפארת צבי' בירושלים, ואח"כ עבר ללמוד אצל הרב מפוניבז' שנים ספורות לאחר שפתח את ישיבתו. הוא התחבב מאוד על הרב כהנמן זצ"ל שהתפעל מאוד מדקות מחשבתו ומהתמדתו המופלאה, ובחר בו ללמוד עם קבוצה מיוחדת של עילויים בתנאים מיוחדים יחד עם חברו ורעו הגר"ש דיסקין זצ"ל. אשר לימים היה מראשי ישיבת קול תורה. בשנה אחת סיימו השניים את כל הש"ס בבלי ירושלמי. באותם ימים התחבב מאוד גם על מרן בעל החזו"א.

לאחר שאחותו נהרגה מפגיעת פגז ירדני במלחמת השחרור והוא נשאר בן יחיד להוריו הוא חזר לירושלים, ועבר ללמוד בישיבת חברון. הוא למד בחברותא עם ראשי הישיבה הגאונים הרב יחזקאל סרנא והרב אהרן כהן, והרב סרנא בחר בו ללמוד עם בנו יחידו הגרח"י בחברותא סדר טהרות, עם דגש על לימוד מסכת אוהלות בעיון.

כידוע הגר"ח ברלין זצ"ל רבה של ירושלים הלך לבית עולמו והשאיר ספרייה עצומה כתרומה לישיבת עץ חיים. בזכות קשר משפחתי זכה מו"ר למפתח לאותה ספריה, ובכל עת פנויה שהה בה ושינן ספרים על גבי ספרים מתוך שקיקה מופלאה. (הרב נתנאל ברקוביץ)

 

[אחד יחיד]

באחד הימים הזדמן מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל לתפילת מנחה בשטיבל של מאה שערים (בית הכנסת 'ישועות יעקב'), ובין מנחה למעריב האזין לדבריו של מגיד השיעור והתלהבותו הרבה ומאוד התפעל ממנו. לימים כאשר הוצעה הצעת השידוך לבתו הגדולה מרת רחל שתח' עם מו"ר, נודע שהוא בנו של אותו מגיד שיעור שלימד תורה במתיקות מיוחדת. דרשת הגרז"ן בסעודת האירוסין עשתה רעש בין למדני ירושלים. בשנת תשי"ד הגרז"ן נכנס לבית משפחת אוירבך, והירווה את נפשו בתורתו של הגרש"ז. הוא עלה ונתעלה, ובשנת תשכ"ה נבחן לדיינות אצל הדיין מרן הרב אלישיב זצ"ל שהתפעל מגדלותו, והרב הראשי הרב אונטרמן מינהו לעמוד בראש כולל הדיינות שהקים 'שבט ומחוקק'. הוא מילא תפקיד זה שנים רבות, כשהוא מעביר במקביל שיעורים בישיבות ברחבי הארץ. ובשנת תשנ"ח נתמנה לדיין יחד עם רעו הגאון הרב שלמה פישר שליט"א, שה' ישלח לו רפואה שלמה, ולאחר כמה שנים עבר לבית הדין הגדול.

הוריו של הגרז"ן חיו בעוני ובדחקות גדולה, עד כדי כך שבקידוש של השבת שלפני החתונה נתנו ככיבוד סרדינים שחסכו מפיהם מה'נקודות' של שנות הצנע, והגרש"ז מחותנו הופתע מכך מאוד. ר' אברהם שימש כרבו של בית הכנסת שליד ביה"ח ביקור חולים, ולא היה לו בביתו אפילו סט שלם של שו"ע – הוא הצליח להשיג כרכים בודדים ממקומות שונים כך שכל כרך היה בצבע ובגודל אחר. באחת מהפעמים שאלתי את מו"ר היאך התנהל ליל הסדר בבית חותנו, והוא השיב שהיה בן יחיד להוריו ולכן חגג עמהם את לילות הסדר.

אבי שגר סמוך לביקור חולים למד בחברותא בילדותו עם הר"א גולדברג אביו של מו"ר, ולאחר שנים סיפר על הבהירות והמתיקות שהיו בלימוד זה. (הרב נתנאל ברקוביץ)

 

[אחד יחיד]

מו"ר הגרז"ן ידע בעל פה את ספרי תשובות גדולי האחרונים, והיה מצטט מהם מילה במילה. הוא גם הכיר סיפורים רבים על גדולי ישראל, ואת הרקע המציאותי של פסקיהם. אולם מעל ומעבר לגדלותו העצומה בתורה - אין דומה לו במידותיו. הוא היה עניו וסבלן במידה בלתי רגילה, וכל מי שדיבר איתו ראה שכל תשומת ליבו מוסבת לשואל גם אם הדברים היו על חשבון זמן לימודו. כשנולד בני התייעצתי עמו על הדרך לבחירת שם, והוא אמר לי שגם הוא התלבט על שם איזה מהגדולים לקרוא לבניו, ולא יכול היה להחליט מי גדול ממי, רע"א, חת"ס, קצוה"ח או נתיה"מ, ואז הרבנית החליטה שהשמות של אבות המשפחה קודמים, וכך היה.

לפני כמה וכמה שנים, לאחר מאמצים מרובים בשיתוף בנו חביבו הרב אהרן הי"ו והרבנית, הצלחנו לשכנעו לבוא אלינו בקיץ להינפש, וכך היה. התברר שמאז שהיה נוסע עם בניו לירחי כלה בישיבת פוניבז', בעיקר כדי לשמוע את שיעורי הגאון ר' שמואל רוזובסקי זצ"ל (הוא אמר לי פעם שר' שמואל מעבר לענקיותו הלמדנית היה האומן הגדול ביותר בהעברת שיעור), הייתה זו הפעם הראשונה שיצא לנפוש עם משפחתו. (הרב נתנאל ברקוביץ)

 

[אחד יחיד]

יגיעתו בתורה והתמדתו היו לשם דבר. פעמים אין ספור חזר ואמר שחזרה על הנלמד אינה כדי להיזכר אלא כדי לא לשכוח, ולכן צריך לחזור כאשר עדיין זוכרים, וציטט את דברי הגמרא "כל לא ידענא פשיעותא היא" להדגיש עד כמה אדם מחוייב לשנן את תלמודו. בביקורי אצלו בשוכבו במיטתו לאחר ניתוח בברך לפני כמה שנים, ראיתי שלמרות שסבל כאבים גדולים היה שקוע בלימוד ספר תומים או מנחת חינוך. (הרב נתנאל ברקוביץ)

 

[אחד יחיד]

ענוותנותו הרבה הפכה לשם דבר, ורבו הסיפורים עליה. למשל לעיתים שיעוריו הקבועים שנערכו בישיבות אליהם נסע התמעט מספר מאזיניהם, כדרכו של עולם. כמה פעמים שוחחנו עימו שאינו צריך לטרוח ולכתת רגליו בגיל מבוגר לצורך אמירת שיעורים למעט משתתפים, אך הוא לא הסכים בשום אופן, ותלה את מיעוט המשתתפים בעצמו... לנהגי המוניות שהביאו אותו ממקום למקום התייחס בכבוד והערכה. כשרצה לברר אצלי משהו היה מתקשר אליי ומזדהה כ'זלמן נחמיה' או 'גולדברג מירושלים'. לא רצה להטריח אחרים לצרכיו, וכשהיה זקוק לספר כלשהו השתדל גם בזקנותו לקום בעצמו לקחתו. (הרב נתנאל ברקוביץ)

 

[אחד יחיד]

מרן הגרז"נ היה חי בפרישות גמורה מענייני העולם הזה, ועד סוף ימיו ממש היה נוסע באוטובוס, גם כשהוצע לו [בחינם!!] נהג, וכן כל שאר הליכותיו היו בפשטות גמורה, עד שאמרו עליו 'משמת ר' זלמן נחמיה בטלה הענווה'…

ולא מחמת חוסר ממון עשה זאת מרן הגרז"נ, אלא אדרבה, משופע בממון היה, מחמת שקיבל משכורות של דיין, עורך אינצקלופדיה התלמודית, ר"מ בישיבה, ועוד כמה משרות תורניות אותן מילא בנאמנות ובמסירות, ובענווה הייחודית לו…

מה עשה ר' זלמן נחמיה עם המשכורות שקיבל? הוא השקיע אותן בהשקעה רווחית, ומהי ההשקעה הכי רווחית שבעולם? "גמילות חסדים" – הלוואת כספים. היו ר' זלמן נחמיה זצ"ל ורעייתו ע"ה מלווים מכספם סכומי ענק בפריסה נמוכה מאד מאד…

יום אחד התקשר אחד מהצאצאים לבית משפחת גולדברג וביקש ליטול הלוואה, מחמת שעוסק הוא בשיפוץ ביתו. ענתה לו הסבתא הרבנית ע"ה (שנפטרה לפני מס' חודשים) שכרגע אין כסף בחשבון ויש הרבה צאצאים שמחכים בתור של ההלוואות.

לאחר מספר חודשים הוא היה צריך שוב סכום כסף בדחיפות, ניסה כה וכה, וירא כי אין איש, לא היה שום מוצא אחר, לכן ביקש מרעייתו (שהיא הנכדה של הסבתא) שתתקשר שוב לבקש הלוואה. אולי יחוס אולי ירחם.

התקשרה לסבתא. מה נשמע? מה שלומך? ברוך ה'… ניסתה הנכדה שוב לגשש בעניין ההלוואה, אבל הסבתא ענתה לה, שכרגע אין אפשרות.

בשעות הצהריים מתקשרת הרבנית גולדברג שוב לנכדתה, ואמרה לה: "תבואו מהר לקחת, יש כאן הרבה כסף"… הם הגיעו חיש מהר, על השולחן היה מונח סכום של עשרים אלף דולר!! במזומן… "בואו תיקחו את הכסף מהר, אני מפחדת שיהיה פה כזה סכום גדול במזומן… ובפעם אחרת תבואו להסדיר את עניין הפירעון". לקחו, הלכו, אמרו תודה לסבא וסבתא, ובעיקר תודה לה'…

מה נשתנה? היאך לפני כמה חודשים, ולפני כמה שעות,לא היה כסף, ועכשיו יש כזה סכום גדול? תשמעו מה זה השגחה פרטית, וממתי הקב"ה דואג לבן אדם…

עשרים שנה קודם לכן חתם מרן הגרז"נ ערבות למישהו ע"ס 20 אלף דולר, והלווה לא החזיר. פנה המלווה לערב ואמר לו – חתמת… ר' זלמן נחמיה לא ידע חכמות, הלך ושילם 20 אלף דולר מכיסו. כעבור 20 שנה, ביום שהנכדים של ר' זלמן נחמיה היו זקוקים לכסף בדחיפות, הלווה דפק בדלת ואמר: באתי להחזיר את ההלוואה ששילמת בעבורי…

נשים לב ממתי הקב"ה דואג לבן אדם… בזמן שהנכד של ר' זלמן נחמיה שיחק בגוגואים ובלגו, הקב"ה דאג לגלגל את העניינים שביום שהוא יגדל ויהיה אב למשפחה, ויצטרך את הכסף, יהיה לו את ההלוואה…

"לו יחיה גבר שנין אלפין לא יעול גבורתך בחושבניא"…

(הרב פנחס זרביב, מכון 'למעשה' מגיליון 'מי באר' ה')