מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות | דברי הימים| דף 9 מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות | דברי הימים| דף 9
מספרים שנסע ברכבו ברחוב בוויליאמסבורג, לפתע ראה אדם הולך לבוש בבגדי זהב וכסף ומקל כסף בידו, עצר לו ברכבו והציע לו טרמפ.
לאחר שעלה שאלו נכד של מי הינך, כלומר, באיזו אדמו"רות אתה מכהן
הלה שלא היה נכד של אף א', אמר נכד של אברהם אבינו
על אתר ענה לו הרבי "מאיזו אשה?"
 
עוד מספרים. ראה פעם יהודי רץ ונלחץ כדי 'לתפוס' מנחה. שאלו, מה קרה? השיב היהודי: עוד מעט השקיעה... ענה הרבי (כדרכו בקודש): נו, די זון גייט טאקע אונטער, אבער דער וועלט פאלט נישט אונטער... אמנם השמש הולכת ושוקעת, אבל העולם אינו מתהפך...
 
ר' אייזל חריף אמר, שמי שלא למד אצל המלמד מבירז' (הרב'ה של ר' אייזל בילדותו) לא יודע ללמוד, והראיה על כך היא המלמד מבירז' בעצמו...
 
אחד מחסידיו המקורבים של הרבי מסאטמר הציע עצמו להיות מנהל מוסדות החסידות הענפים.
שאלו הרבי מדוע - ומה פגם מצאת במנהל שעכשיו?
הסביר החסיד: העולם מרננים שהלה חיתן את כל צאצאיו על חשבון המוסדות, וזו סיבה מספקת להחליפו.
ענה לו הרבי מסאטמר בשנינות לשונו: הוא סיים זה עתה לחתן את ילדיו על חשבון זה, ואתה רוצה להתחיל?...
 
בחרתי לעלות דווקא באשכול 'המבודח'.. ולא באשכולות אחרים, ויש לכך גם סיבה טובה ראו הוזהרתם - נא לקרוא עם חיוך רחב... :)

סיפר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל: אמרו לו לרבי מקארלין שהחסידות שלו דומה לליטאים, השיב ואמר: 'לו הייתי יודע שיש בגופי ווריד אחד ליטאי, זה מכבר הייתי חותכו'...
 
מספרים (הובא בויקהל משה), כי החיד״א התאכסן פעם בבית הגאון הרב יוסף שטרן בעל זכרון יוסף, אשר חלק לו כבוד מלוא חפנים, גם הרבנית מרת קרינדל קבלה אותו בסבר פנים יפות. והנה קרא מקרה, שהיה קשה למצוא באותו ערב שבת דגים לצרכי הסעודה, ורק בהשתדלות מרובה הצליחה הרבנית להשיג דג אחד גדול, ששלמה בעדו עשרה זהובים. שמע החיד״א ואמר שלפי דעתו זהו חילול השם, לשלם מחיר כזה בעד דג אחד.

ביום שבת, לאחר התפילה באו רבים מנכבדי העיר לקבל את פני החכם הירושלמי, והרבנית כיבדה אותם בקידושא רבא וגם נתנה לפניהם מטעמים שעשתה מן הכבד שמצאה במעי הדג, ולחיד״א לא נתנה כלום מן המטעמים האלה. תמה החיד״א ושאל אותה! הלא כל ההכנות האלו לא נעשו אלא לכבודי, ומדוע לא תיתן הרבנית גם לי לטעום מן המטעמים האלה? במקום שיש חילול השם — החזירה הרבנית — אין חולקין ׳״כבד״ לרב...
כעין זה שמעתי על הגרח"ע גרודזנסקי, שכיבד פעם צורבא מרבנן ביותרת הכבוד, והלה שחש שלא בנוח אמר לגרח"ע 'כל יתר כנטול דמי'. ותיכף השיבו הגרח"ע שב'כבד' לא נאמר דין זה... (שהרי ניטל הכבד ונותר ממנו כזית כשר, וא"כ הוא הדין להיפוך).
 
באו לרבי ברוך-מרדכי וסיפרו לו:
פלוני בן-פלוני מת ברעב.
תמה רבי ברוך-מרדכי:
היכי תמצי מת ברעב? כיצד לא בא אלי, או לאדם אחר ולא ביקש לחם? לחם ומים אפשר לבקש מאת כל אדם, ואפילו מגוי.
אמרו לו:
בשעתו היה אדם זה בעל-בית חשוב, וכשהגיע עד כיכר לחם, גנאי היה לו לפשוט יד לאחרים.
נענה רבי ברוך-מרדכי ואמר:
אם-כן למה אתם אומרים, שהוא מת מרעב? מגאווה מת, ולא מרעב...
בספר על הרב מ"צנ ראיתי: בימי פרוץ הקומוניזם, כשמטו סדרי עולם, עשירים נעשו דלים והרעב היה מנת חלקם של הבריות, עמד דרשן ואמר: פיתחת שקי ותאזרני שמחה. פי', כשהעני נזכר בשקו שאיתו הוא מחזר על הפתחים לפת לחם, הוא נאזר שמחה, שיודע שלא יגווע ברעב. אבל אם הוא עני חשוב, שאין מכבודו לחזר על הפתחים, על זה אמרו, 'עני חשוב - כמת!'
 

הודעות מומלצות

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון