מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות (1 צופה)

[מאן דהו]

לסאטמאר רב

לחץ כדי לכווץ...

מספרים שנסע ברכבו ברחוב בוויליאמסבורג, לפתע ראה אדם הולך לבוש בבגדי זהב וכסף ומקל כסף בידו, עצר לו ברכבו והציע לו טרמפ.
לאחר שעלה שאלו נכד של מי הינך, כלומר, באיזו אדמו"רות אתה מכהן
הלה שלא היה נכד של אף א', אמר נכד של אברהם אבינו
על אתר ענה לו הרבי "מאיזו אשה?"

 

[מאן דהו]

עוד מספרים. ראה פעם יהודי רץ ונלחץ כדי 'לתפוס' מנחה. שאלו, מה קרה? השיב היהודי: עוד מעט השקיעה... ענה הרבי (כדרכו בקודש): נו, די זון גייט טאקע אונטער, אבער דער וועלט פאלט נישט אונטער... אמנם השמש הולכת ושוקעת, אבל העולם אינו מתהפך...

 

[אוהב ספר]

ר' אייזל חריף אמר, שמי שלא למד אצל המלמד מבירז' (הרב'ה של ר' אייזל בילדותו) לא יודע ללמוד, והראיה על כך היא המלמד מבירז' בעצמו...

 

[נדיב לב]

אחד מחסידיו המקורבים של הרבי מסאטמר הציע עצמו להיות מנהל מוסדות החסידות הענפים.
שאלו הרבי מדוע - ומה פגם מצאת במנהל שעכשיו?
הסביר החסיד: העולם מרננים שהלה חיתן את כל צאצאיו על חשבון המוסדות, וזו סיבה מספקת להחליפו.
ענה לו הרבי מסאטמר בשנינות לשונו: הוא סיים זה עתה לחתן את ילדיו על חשבון זה, ואתה רוצה להתחיל?...

 

[נדיב לב]

בחרתי לעלות דווקא באשכול 'המבודח'.. ולא באשכולות אחרים, ויש לכך גם סיבה טובה ראו הוזהרתם - נא לקרוא עם חיוך רחב... :)

סיפר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל: אמרו לו לרבי מקארלין שהחסידות שלו דומה לליטאים, השיב ואמר: 'לו הייתי יודע שיש בגופי ווריד אחד ליטאי, זה מכבר הייתי חותכו'...

 

[אבא ביתך]

מספרים (הובא בויקהל משה), כי החיד״א התאכסן פעם בבית הגאון הרב יוסף שטרן בעל זכרון יוסף, אשר חלק לו כבוד מלוא חפנים, גם הרבנית מרת קרינדל קבלה אותו בסבר פנים יפות. והנה קרא מקרה, שהיה קשה למצוא באותו ערב שבת דגים לצרכי הסעודה, ורק בהשתדלות מרובה הצליחה הרבנית להשיג דג אחד גדול, ששלמה בעדו עשרה זהובים. שמע החיד״א ואמר שלפי דעתו זהו חילול השם, לשלם מחיר כזה בעד דג אחד.

ביום שבת, לאחר התפילה באו רבים מנכבדי העיר לקבל את פני החכם הירושלמי, והרבנית כיבדה אותם בקידושא רבא וגם נתנה לפניהם מטעמים שעשתה מן הכבד שמצאה במעי הדג, ולחיד״א לא נתנה כלום מן המטעמים האלה. תמה החיד״א ושאל אותה! הלא כל ההכנות האלו לא נעשו אלא לכבודי, ומדוע לא תיתן הרבנית גם לי לטעום מן המטעמים האלה? במקום שיש חילול השם — החזירה הרבנית — אין חולקין ׳״כבד״ לרב...

לחץ כדי לכווץ...

כעין זה שמעתי על הגרח"ע גרודזנסקי, שכיבד פעם צורבא מרבנן ביותרת הכבוד, והלה שחש שלא בנוח אמר לגרח"ע 'כל יתר כנטול דמי'. ותיכף השיבו הגרח"ע שב'כבד' לא נאמר דין זה... (שהרי ניטל הכבד ונותר ממנו כזית כשר, וא"כ הוא הדין להיפוך).

 

[אבא ביתך]

באו לרבי ברוך-מרדכי וסיפרו לו:
פלוני בן-פלוני מת ברעב.
תמה רבי ברוך-מרדכי:
היכי תמצי מת ברעב? כיצד לא בא אלי, או לאדם אחר ולא ביקש לחם? לחם ומים אפשר לבקש מאת כל אדם, ואפילו מגוי.
אמרו לו:
בשעתו היה אדם זה בעל-בית חשוב, וכשהגיע עד כיכר לחם, גנאי היה לו לפשוט יד לאחרים.
נענה רבי ברוך-מרדכי ואמר:
אם-כן למה אתם אומרים, שהוא מת מרעב? מגאווה מת, ולא מרעב...

לחץ כדי לכווץ...

בספר על הרב מ"צנ ראיתי: בימי פרוץ הקומוניזם, כשמטו סדרי עולם, עשירים נעשו דלים והרעב היה מנת חלקם של הבריות, עמד דרשן ואמר: פיתחת שקי ותאזרני שמחה. פי', כשהעני נזכר בשקו שאיתו הוא מחזר על הפתחים לפת לחם, הוא נאזר שמחה, שיודע שלא יגווע ברעב. אבל אם הוא עני חשוב, שאין מכבודו לחזר על הפתחים, על זה אמרו, 'עני חשוב - כמת!'

 

[בית תפילה]

שאלו את רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין: " רבנו, הרי אתה מוחזק כאיש אמת ורחוק ממשוא פנים. למה הרב מקבל לישיבה כל כך הרבה נכדים של רבנים ואדמורי"ם?" השיב הרב: "הללו בכל מקרה יהיו רבנים בגלל הייחוס או משום כבוד החצרות, מוטב שלפחות ילמדו וידעו משהו".

 

[בית תפילה]

מסופר על רבי שמואל סלנט, שפסק פעם בסכסוך בענייני ממון לרעת תקיף אחד, התכעס הלה וצעק, אני לא אשתוק על כך, אני אשבור את השמשות. ענהו ר' שמואל, ואתה חושב שאני אשתוק על כך? מיד נבהל הלה והסתלק, כי חשב שר' שמואל מתכוון למוסרו לשלטונות. מקורבי ר' שמואל שידעו שאין דרכו בכך, שאלוהו למה התכוון? אמר להם, התכוונתי שאם הוא ישבור את שמשותיי, לא אשב בחיבוק ידיים אלא אקרא לזגג שיתקנן...

 

[בית תפילה]

בתקופה הראשונה לאחר שהוכתר הגאון בעל ה"כתב והקבלה" לרבה של קניגסברג, נכנס אליו אחד מבני העיר בתשעת הימים. שאל אם מותר לו לאכול בשר עוף בתשעת הימים, היות והוא חלוש מאד, אכן הרב התיר לו לאכול. אותו יהודי לא התנהג בחכמה, לא נזהר וסיפר את הפסק. בעקבות ההיתר באו יהודים רבים אל הרב. אמרו שהם חלושים, ובתואנות שונות ביקשו שהרב יתיר גם להם לאכול בשר עוף...
ב"שבת חזון" עלה הרב לדרוש, אמר בדרך צחות שהשבוע התחוור לו פשט חדש בדברי הגמרא "אתרנגול ותרנגולתא חרוב טור מלכא". היינו, משום שאתם תאבים לבשר תרנגולים, יצא מזה חורבן לטור מלכא. בשפת אשכנז 'טור מלכא' תרגומה קניגס-ברג, שכולם נהיו חולים וחלושים כאן בעיר...

 

[בית תפילה]

יהודי בא אל הרב לשאול שאלה, אודות תבשיל שנתבשל בכלי שלא הוגעל. עיין הרב בדבר, והחל דן בינו לבין עצמו בלחישה: אכן, מחלוקת הפוסקים היא, הט"ז מכשיר, ואילו הש"ך מטריף.
שמע השואל את לחישת הרב, וקם לצאת. תמה הרב ושאלו: לאן, ר' יהודי? ענה הלה: רבי, הלא אמרתם שהט"ז מכשיר. אמר לו הרב: אמנם כן, אך עדיין לא פסקתי את ההלכה. ענה השואל: לי מספיק הט"ז, והלוואי יהא בני למדן וירא שמים כהט"ז.

 

[הצעיר שבחבורה]

מאשכול אחר

ר' אליהו ברוך פינקל שאל בחור מה יותר חזק להביא ראיה מסברא או מגמרא?
אמר לו שכתוב בגמ' למה לי קרא סברא הוא,
א"ל חשבתי שתביא ראיה מסברא, והבאת לי גמרא?!

לחץ כדי לכווץ...

 

[הלומד מכל אדם]

באו לרבי ברוך-מרדכי וסיפרו לו:
פלוני בן-פלוני מת ברעב.
תמה רבי ברוך-מרדכי:
היכי תמצי מת ברעב? כיצד לא בא אלי, או לאדם אחר ולא ביקש לחם? לחם ומים אפשר לבקש מאת כל אדם, ואפילו מגוי.
אמרו לו:
בשעתו היה אדם זה בעל-בית חשוב, וכשהגיע עד כיכר לחם, גנאי היה לו לפשוט יד לאחרים.
נענה רבי ברוך-מרדכי ואמר:
אם-כן למה אתם אומרים, שהוא מת מרעב? מגאווה מת, ולא מרעב...

לחץ כדי לכווץ...

אמרה ירושלמית ידועה מזמן מלחה"ע: 'לא מתים מרעב, מתים מבושה'.

 

[מנחם שרייבער]

פעם היה משכיל שנכנס לבית אחד הרבנים בלאדז והרב הציע לו מים אמר לו אני רוצה לשתות אבל רק בכוס שהרב לא שתה ממנו מיד הביא הרב את הפח ושפך שם את המים ואמר לרויה...

 

[מנחם שרייבער]

בשבת הדברי מגיד הלך וראה שיגעץ אחד מעשן אמר לו הרב בודאי אדוני לא זוכר ששבת היום או שזה אסור ענה לו בחוצפה אני יכול לשקר אבל אני אוהב את האמת אומר את האמת אני כן יודע ששבת היום ושזה אסור ובגלל זה אני מעשן אמר לו הרב מכיוון שאתה אוהב כל כך את האמת מוטב שתלך לעולם האמת ולא תישאר בעולם השקר

 

[מנחם שרייבער]

היה אחד הצדיקים בילדותו איזה שוטר שיגעץ נכנס לבית כנסת ושאל אותו איזה ברכה אומרים שרואים שוטר ענה לו על המקום בורא פרי האדמה...

 

[חכמתא]

כשהחלו לארגן את האוטובוסים במנהעטן, שאלו את מרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע אם להתפלל תפילת שחרית עם הנץ החמה כ'ותיקין' בטרם שנוסעים עם האוטובוסים למחוז חפצם, או שמא יותר טוב שיתפללו על האוטובוס באמצע הדרך. השואלים היו בטוחים שהגה"ק מסאטמאר יורה להם שלא לישון כל כך הרבה, אלא ישכימו קום ויתפללו, ורק אח"כ יצאו לדרכם. אך לפליאתם הורה להם הרבי שיצאו לדרכם, ואז יתפללו על האוטובוס. וכשראה אותות תימה ופליאה על פניהם, אמר להם "מוטב שבעת הנסיעה תחשבו מהתפילה מאשר שבאמצע התפילה תחשבו מהנסיעה"...

 

[חכמתא]

מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א סיפר, שהיה חסיד סאטמאר בשם "אליעזר", ונקרא בפי כל בלשון חסידית "לייזער". אחרי המלחמה כשעלה לארץ ישראל, והושפע מהציונות, שינה את שמו ל"אליעזר", בלשון עברית. כשפגש בו מרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע, ושאלו לשמו, השיב "אליעזר" – בביטוי העברי. אמר לו הרבי בצחות "ובא לציון" – באים ונעשים ציונים, "גואל" – ווערט מען "אויס- לייזער"...

 

[חכמתא]

מסופר: כומר אחד שאל את הרה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א איפה כתוב בתורה שאסור להאמין באותו האיש? ענהו רבי יהונתן: כתוב "כי יסיתך אחיך בן אמך לא תאבה לו ולא תשמע אליו". מדוע "בן אמך" דווקא? אלא הכוונה לאותו האיש שאתם אומרים עליו שיש לו רק אם ואין לו אב.

 

[ספרייה תורנית]