מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות

[מה ידידות]

רבי משה חפץ, רבה של טשאווס שברוסיה הלבנה היה מקנתר תמיד את הדיין שבעירו, ולכשזקנוּ שניהם, לקו עיניו של רבי משה ולא לקו עיניו של הדיין. שלח לו רבי משה:
אל תדמה בנפשך, שאני עברתי, חלילה, על "לא תקח שוחד", ולפיכך לקו עיני, אלא ש"השוחד יעוור עיני חכמים" ולפיכך לא לקו עיניך...

ומעין זה היה רב אשר יצאה עליו שמועות שהוא לוקח שוחד, כעבור זמן התחרש.... שאלו אחר הלא נאמר 'השוחד יעוור עיני חכמים'.... מדוע לקה באוזניו ולא בעיניו?
ענה להם: הבטיחו לו שוחד אך לבסוף לא קיבל לכן לקה באוזניו...

 

[י"ג מידות]

לרש"ב היה חסיד שהיה לו ראש מאוד חריף, והיהודי במקום לעסוק בתורה וחסידות כמו שמצופה מאדם אם ראש כזה, בחר הלה לפתוח עסק לנעליים,
אמר לו הרש"ב שאדם שרגליו בתוך הנעליים הוא עוד ראה,
אבל אדם שראשו נמצא בתוך נעליים, זה הוא עוד לא ראה ...

 

[מאן דהו]

אחד הרופאים המהוללים, שאל את ר' אייזיל חריף מסלונים, למה כל הרבנים הגדולים בעבר היו רופאים, כמו הרמב"ם הרמב"ן והרלב"ג וכו', ואילו היום הרבנים אין להם כל מושג במדע, ענהו ר' אייזיל, אותו הדבר קשה לי גם כן, למה כל אנשי המדע בעבר היו תלמידי חכמים, כמו הרמב"ם הרמב"ן והרלב"ג, ואילו היום אנשי המדע כולם עמי ארצות.

 

[מאן דהו]

מעשה בצעיר אחד שבא אל הגה"ק בעל ה"ברוך טעם" זי"ע לקבל ממנו "היתר הוראה". מצאו מופלג בתורה ובקי בד' חלקי שולחן ערוך. נתן לו "סמיכה", והוסיף ואמר לו, כשתתמנה לרב עליך יהיה ללמוד את החלק החמישי של השולחן ערוך. תמה הצעיר: איזה חלק חמישי, הלא ישנם רק ד' חלקים לשולחן ערוך? כן השיב לו הרב, בשביל רבנים יש עוד חלק חמישי, והוא כיצד להתהלך עם בני אדם…
לאחריי זמן בא אצלו הצעיר, שבינתיים נתמנה רב בעיירה, שאל אותו בעל ה"ברוך טעם": ההספקת כבר ללמוד את החלק החמישי של השולחן ערוך? עכשיו – השיב לו ההוא אני כבר בקי גם בחלק השישי…. כיצד לנהוג עם פראי אדם….

 

[מאן דהו]

משכיל עז פנים בא פעם אל הגאון רבי אברהם בורשטיין, בעל ה"אבני נזר" מסוכוצוב, ובפיו בקשה: אם יבואו לפני הרב עם עוף או בשר בקר שיש ספק בכשרותם והרבי יבדוק ויטריף את הבשר אנא שלחוהו אלי... אני אוכל אותו...
אינך הראשון המבקש זאת אמר הרבי – כבר קידמוך... מי הקדימני? תמה המשכיל.
אספר לך מעשה שהיה אמר הרבי: כאשר באו משה ואהרון אל בית פרעה, עמדו בשער הארמון כלבים עזי נפש שהגנו על הפתח ולא נתנו לאיש להיכנס. פרעה כך טענו הכלבים נותן לנו את מזוננו ומתפקידנו להגן עליו. לא ניתן לכם להיכנס!
אמר להם משה רבנו: אינכם יודעים שפרעה אוכל את הבשר המובחר ואילו לכם הוא משליך את הפסולת... לעומת זאת אנו, הקדוש ברוך הוא עומד להוציאנו ממצרים ולתת לנו את התורה שם נאמר שכל נבלה וטריפה, אפילו אם המדובר בבשר משובח ביותר: "לכלב תשליכון אותו"! שמעו הכלבים את הטענה והניחו להם להיכנס. ואכן כעבור זמן לא רב יצאו ישראל ממצרים והתקיימה ההבטחה שהובטחה לכלבים ובני ישראל נצטוו "לכלב תשליכון אותו".
עברו שנים המשיך בעל ה"אבני נזר" בסיפורו וקמו דור חדש של משכילים מזלזלים בתורה ובמצוות והחלו הם לאכול נבלות וטריפות... תבעו אותם הכלבים לדין. נעמד נציג המשכילים וטען: בתורה לא נאמר שיש להשליך את הנבילות לכלב ההולך על ארבע דווקא... ישנם גם הולכים על שתיים שאין הם טובים מן הכלב בהרבה... אכן כן השיב נציג הכלבים באמת אין כל הבדל אולם אנו זכינו בבשר משום שלא חרצנו לשון כלפי בני ישראל, ואילו אתם המשכילים אינכם חדלים לחרוץ לשון... בכל עת הנכם פוערים את פיכם נגד שומרי התורה והמצוות, ומדוע זה מגיע לכם לקבל את בשר הנבילות והטריפות?!...
שמע המשכיל את דברי הרבי ועזב בבושת פנים.

 

[יישר כח גדול]

רבי דוד מטולנא, היה אוהב לספר מעשה שהיה עמו.
אברך אחד מאנשיו נעשה תלמיד חכם ועסק בתורה יומם ולילה, אביו שהיה כפרי פשוט הגיע לרבי דוד שישפיע עליו לצאת לעבוד ולדאוג לפרנסתו.
אמר לו הרבי:
גם לימוד תורה זה פרנסה לא רעה, הנה, אני יושב ולומד ואנשים באים אלי להזכיר על צרות ונותנים פדיונות.
השיב האב:
הרבי אכן מתכוון לפרנסתו, אבל בני מסכן מתכוון ברצינות... (דער רבי מיינט האלץ פרנסה, אבער ער מיינט דאך ערנסט)

 

[תורה תמימה]

כשהאדמו"ר מסקווירא נדרש לעבור מבחן אזרחות בכניסתו לארה"ב. אמנם בשעת מעשה נכשל בשאלון.
פנה הרבי אל פקיד ההגירה. ברשותך נהפוך את הסדר, ואני אציג באזניך שאלה.
הפקיד נעתר.
והרבי שאל: מי הם שלושת נשיאי ארצות הברית שאינם קבורים בארצות הברית?

הופה. לכזאת שאלה מתקילה לא ציפה הפקיד שלא ידע את התשובה.

"שלושת הנשיאים שעדיין בין החיים!"
פתר הרבי את השאלה וזכה באזרחות...

 

[תורה תמימה]

רבי ניסים קרליץ השתתף בחתונה. ולקראת צאתו, בעיצומו של בלאגן, נדחק לו אברך צעיר ושאלתו בפיו אודות איזו היכי תמצי רחוקה.
צעק לתוך אזנו של הרב את השאלה ונענה מה שנענה.
"אבל" התאונן האברך בצעקות לתוך האוזן, "בעבר כבר שאלתי את השאלה הזו והרב ענה לי את ההיפך?!"

"כנראה שגם אז שאלת באמצע חתונה"....