וירא מדוע העלה אברהם את יצחק לשוחטו ע"ג המזבח? (4 צופים)

[שטיין]

קיי"ל שאין שוחטים על המזבח,
וא"כ מדוע העלה אברהם את יצחק קודם שחיטתו.

ובכלל משמע בכל הפרשה שעיקר הענין היה ה'עקידה',
בעוד הציווי של הקב"ה לאברהם היה 'העלהו לעולה'.
והן אמנם שהעקידה היא הדבר היחיד שנעשה,
אולם עיקר הענין הוא מה שאברהם אבינו התכוון להעלות את יצחק בנו לעולה.

 

[דרך המלך]

כתב רש"י:
והעלהו. "לא אמר לו שחטהו, לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה, ומשהעלהו אמר לו הורידהו"
ואברהם הבין שהצטווה גם לשחוט ולשרוף ע"י העצים
ואפ"ל שבכל זאת אברהם שמע רק את המילה להעלות ורק הבין שצריך לעשות מעבר לרק להעלות אבל דבר ראשון הבין שצריך להעלות את יצחק ובזה התחיל,
ובאמת כל העניין מצד הקב"ה היה רק העקידה וצ"ע

 

[התורה]

 

[הרוצה בתשובה]

איתא בתענית ד ע"א "ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם". ופירש המפרש (הנדפס במקום רש"י) "שאף על פי שצויתי לו, מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו, אלא לנסותו".

ושמעתי מהגר"נ רוטמן שליט"א שע"כ העלהו על המזבח אע"פ שעולה טעונה צפון, משום שמעולם לא היה הו"א לשוחטו כלל אלא רק לעשותו עולה תמימה
וביאר שלהקריב אדם ודאי שזה בזבוז ולא דמי לבע"ח שתיקונו ע"י ריח ניחוח וכו' אלא קרבן אדם הוא רק כשחי בשלימות וממלא תפקידו וחובתו בעולמו וכו'.

וזה מ"ש יצחק לישמעאל באבר אחד אתה מיראני, שאני אעקוד ואקריב את כולי לה' היינו לחיות כעבד ה' כל החיים

 

[אמרי שפר]

זה נושא ארוך מאד אם היה ציווי גם לשוחטו או רק להעלותו עולה
בתפילת גשם אנחנו אומרים ״ושחת להורו לשחטו לשפוך דמו כמים״ ומשמע שהיה זה חלק מהציווי

 

[הצעיר שבחבורה]

קיי"ל שאין שוחטים על המזבח,
וא"כ מדוע העלה אברהם את יצחק קודם שחיטתו.

לחץ כדי לכווץ...

העמק דבר בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק ט

ואף על גב שאין מעלין על המזבח בעוד הכבש חי, וכאן העלה את יצחק כשהוא חי, הא לא קשה דבבהמה אין מעלין את העור כלל, מש"ה נשחט על הארץ, משא"כ עור האדם הוא בשר ממש, מש"ה טוב להעלותו חי ולשחטו שם​

 

[תענוג]

קיי"ל שאין שוחטים על המזבח,
וא"כ מדוע העלה אברהם את יצחק קודם שחיטתו.

לחץ כדי לכווץ...

העתיקו כאן תשובות יפות ויתיישב המקרא על פשוטו, והדרשה תדרש כפטיש יפוצץ סלע מתחלק לכמה ניצוצין, אכתוב הנראה בס"ד.
במדרש אמר ר' אבא אמר לו אברהם אפרש לפניך את שיחתי אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך כו'. א"כ היה בלב אברהם קושיא זאת על מצות שחיטת יצחק.
ובמדרש מובא דאכן אברהם אבינו שחטו רוב שנים ומלאכים הביאו את יצחק לגן עדן ורפאוהו ואמר ברוך מחיה המתים.
והנה אברהם אבינו שכליותיו נובעות תורה מסתמא לקח זה התשובה בחשבון שיתכן שישחט וגם יחיה כמו שהיה, ולזה מסוגל ההעלאה על האבן השתיה, שממנה הושתת העולם שמאמצעותה נברא שהוא כענין הלוז באדם שממנה תחית המתים, ושם יתחיל תחיית המתים, ולזאת מסוגל האבן להעלותו שם.

וכמ"ש ברבינו בחיי ריש פר' ויצא דפלא דתחיית המתים יתחיל משם ממקום שהושתת וזל"ל ואולם לוז שם העיר לראשונה המקום שקראו בית אל והוא ירושלים מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז מתחילה ומה תועלת המגעת אלינו מזה ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם להשתכלל ולהתחדש והנה הוא ראשית הבריאה והחידוש ועל כן גילה לנו כי שם העיר לראשונה לוז מלשון לוז השדרה באדם שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהיברא לתחיית המתים כי כשם שפלא החידוש הזה היה משם כך פלא של תחיית המתים יתחיל משם וכבר ביאר דוד המלך ע"ה הענין הזה ואמר כי בריאת הארץ גם בריאת הנפש והגוף הכל מהאמצעית היא ציון וזהו שאמר אל אלקים ה' דיבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי עכל"ל.

ועקדת יצחק היתה על אבן השתיה בקודש הקדשים, כמ"ש פרדר"א פל"ה לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו , ובאור החיים הק' עה"כ (בראשית כט כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וז"ל יראה כי הוא זו אבן השתיה עכל"ל וכן הוא המשמעות בפרדר"א פל"ה וק"ל.​