מדוע לא נקבע גבול מצרים - כוש ע"י מכת כינים וברד? (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
במדרש רבה פרשה י׳ סי׳ ב׳, המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים גרם להם שיעשו שלום ביניהם, כיצד היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצריים, המצריים אומרים עד כאן תחומנו והכושים אומרים ע״כ תחומנו כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה שלו שנאמר את כל גבולך, גבולך ולא של אחרים. וכן אמרו שם גם במכת ארבה, (פרשת בא פרשה י״ג סי׳ ד׳) הנני מביא מחר ארבה בגבולך, ולא בגבול בני חם, וע״ז נאמר "כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו" וגו׳, שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים. והקשה בספר זרע שמשון, מדוע לא הוכיחו גם מכת כינים ומכת ברד.
ויש ליישב דרק במכות אלו נאמר "גבולך", שנצטמצמה המכה רק בתוך גבול מצרים, אבל בשאר המכות אמנם עיקר המכה היתה למצרים, אבל היה אפשר שיתפשט כפי דרך הטבע גם למקומות הסמוכים כגון כוש.​

 

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים (ז כז)

במדרש רבה פרשה י' סי' ב', המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים גרם להם שיעשו שלום ביניהם, כיצד, היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצריים, המצריים אומרים עד כאן תחומנו והכושים אומרים עד כאן תחומנו, כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה שלו שנאמר את כל גבולך, גבולך ולא של אחרים. וכן אמרו שם גם במכת ארבה, (פרשת בא פרשה י"ג סי' ד') הנני מביא מחר ארבה בגבולך, ולא בגבול בני חם, וע"ז נאמר "כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו" וגו', שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים. והקשה בספר זרע שמשון, מדוע לא הוכיחו גם מכת כינים ומכת ברד.

ויש ליישב דרק במכות אלו נאמר "גבולך", שנצטמצמה המכה רק בתוך גבול מצרים, אבל בשאר המכות אמנם עיקר המכה היתה למצרים, אבל היה אפשר שיתפשט כפי דרך הטבע גם למקומות הסמוכים כגון כוש.
​

◆ ◆ ◆​

בספר אמרות ה' לרבי משה ליטש רוזנבוים זצ"ל דיין דפרשבורג, כתב לפרש לאיזה צורך גילה הקב"ה הגבול שבין ארץ מצרים לארץ כוש, אלא כיון דעתיד להיות איסור לשוב מצרימה, וא"כ צריכים להכיר היטב עד היכן הוא גבול מצרים שיש איסור לגור שם, ומהיכן הוא גבול כוש, שמותר. ויש לדון דאי"ז תלוי בגבולי מצרים האמתיים שהיו בזמן יציאת מצרים, אלא בשלטון מצרים וכוש באותה העת שחוזר לשם, כמו לגבי האיסור אל תצר את מואב וגו' שהדין הוא שעמון ומואב טהרו בסיחון ואין בזה איסור לקיחת ארצם מידם, הכא נמי על ידי כיבוש של כוש נפקע מיניה שם ארץ מצרים לגבי איסור שיבה, וא"כ אין נפק"מ לידע גבולי מצרים האמתיים, דתלוי בכיבוש בפועל. אמנם היראים בסי' ש"ט כתב דגם לאחר שסנחריב בלבל את כל האומות מ"מ אסור לשוב למצרים, דאינו תלוי ב"מצרים" אלא ב"דרך מצרים", עי"ש, ולפי"ז באמת תלוי בגבולי מצרים שהיו באותה שעה, ועי'.

עוד היה מקום לומר דנפק"מ בידיעת גבול מצרים וכוש, מצד ארץ כוש, דקי"ל בסוכה לו. שאתרוג הכושי כשר, ודוקא כשגדל בכוש ולא כשגדל במקום אחר ונדמה לכושי, וכן כשר רק לבני כוש. א"כ נפק"מ לידע היכן הוא ארץ כוש דאתרוג הכושי כשר שם. אך באמת זה אינו, דהא אתרוג הכושי כשר גם בבבל משום שהם סמוכים לכוש כמבואר בסוגיא שם, ואמנם אכתי י"ל דלענין מקום הגידול בעינן אתרוג הגדל בכוש ממש, אכן מ"מ נראה דאינו תלוי בגבול מצרים וכוש בדיני ממונות אלא בטבע הארץ, ופשוט.​

 

[גרינפלד]

בספר אמרות ה' לרבי משה ליטש רוזנבוים זצ"ל דיין דפרשבורג, כתב לפרש לאיזה צורך גילה הקב"ה הגבול שבין ארץ מצרים לארץ כוש, אלא כיון דעתיד להיות איסור לשוב מצרימה, וא"כ צריכים להכיר היטב עד היכן הוא גבול מצרים שיש איסור לגור שם, ומהיכן הוא גבול כוש, שמותר. ויש לדון דאי"ז תלוי בגבולי מצרים האמתיים שהיו בזמן יציאת מצרים, אלא בשלטון מצרים וכוש באותה העת שחוזר לשם, כמו לגבי האיסור אל תצר את מואב וגו' שהדין הוא שעמון ומואב טהרו בסיחון ואין בזה איסור לקיחת ארצם מידם, הכא נמי על ידי כיבוש של כוש נפקע מיניה שם ארץ מצרים לגבי איסור שיבה, וא"כ אין נפק"מ לידע גבולי מצרים האמתיים, דתלוי בכיבוש בפועל. אמנם היראים בסי' ש"ט כתב דגם לאחר שסנחריב בלבל את כל האומות מ"מ אסור לשוב למצרים, דאינו תלוי ב"מצרים" אלא ב"דרך מצרים", עי"ש, ולפי"ז באמת תלוי בגבולי מצרים שהיו באותה שעה, ועי'.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובספר שבות יעקב (לרבי חיים אבולעפיה זצ"ל) קידושין סי' ג' הביא בשם ספר שמע שלמה, שאע"פ שנאמר "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה", מ"מ מצרים אינה בכלל זה משום דאסור לשוב מצרימה, ובשבות יעקב שם נחלק עליו וכתב דזה ליתא, שגם מצרים אם כבשה מלך ישראל על פי בית דין יש לה דין א"י, כמו שכתב הרמב"ם (מלכים פ"ה ה"ו) "כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין, הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר", ולא הזהירה התורה אלא עודה ביד גוים, עכ"ד. וכעי"ז כתב בספרו עץ החיים סו"פ בהר.

ולכאורה היה נראה דזה תלוי בהנ"ל, דאם האיסור תלוי בארץ של מצרים, א"כ כשכבשו ישראל והוי ארץ ישראל שוב אין זה מצרים, ואף כשכבשו אומות אחרות מועיל כמו עמון ומואב טהרו בסיחון, אך אם מה שהמצרים הלכו משם ובאו אומה אחרת אינו מועיל משום דהדרך עצמה נאסרה, א"כ לכאורה לא יועיל גם כיבוש של ישראל.

אך מדברי השבות יעקב נראה דס"ל דכיבוש של בני ישראל עדיפא, דכיון שנעשה א"י, אין שייך בו האיסור לשוב מצרימה, וצ"ע.​

 

[קוצר ברינה]

במדרש רבה פרשה י׳ סי׳ ב׳, המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים גרם להם שיעשו שלום ביניהם, כיצד היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצריים, המצריים אומרים עד כאן תחומנו והכושים אומרים ע״כ תחומנו כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו הדבר ידוע שאין השדה שלו שנאמר את כל גבולך, גבולך ולא של אחרים. וכן אמרו שם גם במכת ארבה, (פרשת בא פרשה י״ג סי׳ ד׳) הנני מביא מחר ארבה בגבולך, ולא בגבול בני חם, וע״ז נאמר "כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו" וגו׳, שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים
ולכאו' מאחר שכבר הוקבע הגבול במכת צפרדע ונעשה שלום מ"ט הוצרך שוב לקבוע הגבול במכת ארבה? ושמעתי די"ל שקבעוהו ע"י נטיעת עצים [שכך היה מקובל אז] ובמכת ברד הוכו העצים וחזרה המריבה והוצרכו לקבוע גבול מחדש. ודבר זה נרמז בפסוק "וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם, וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם" (תהילים קה)

 

[רבי]

אני שמעתי שהבריסק'ר רב הקשה.
הרי הגבול סומן כבר במכת צפרדע א"כ למה היה צריך לומר שוב במכת ארבה "בגבולך".
וענה הטשעבינע'ר רב שהגבול נשבר בברד.

אמר הגרי"ז לכזה חידוש צריך ראיה ברורה. ענה ישר הטשעבינער רב שיש ראיה מתהילים.
נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד, אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם. וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם, וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם.